רקע וההליכים הרלבנטיים:

1. ביום 30.9.2020 הגיש היחיד בקשה למתן צו לפתיחת הליכים.
2. ביום 4.1.2021 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.
3. עסקינן ביחיד אשר מתנהל בעניינו הליך חדלות פרעון שני, לאחר שההליך הקודם בוטל בשל מחדליו.
4. כנגד היחיד הוגשו תביעות חוב בסך של 886,109 ₪ מתוכם 164,334 ₪ בדין קדימה בגין חוב מזונות למל"ל.
5. במסגרת הצו לפתיחת הליכים, נקבע ליחיד צו תשלומים בסך של 150 ₪ לחודש וכמו כן היחיד נדרש לשלם לילדיו הזכאים למזונות, את סכום המזונות שנקבע בפסק הדין למזונות מיום ה-12.2.2017.
6. במסגרת פסק הדין שניתן בתיק פש"ר 36578-06-15 (מחוזי חיפה) מיום 15.6.2017, נדרש היחיד לשלם סך של 2,500 ₪ כתנאי לפתיחת הליך חדש והדבר צוין גם במסגרת צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד.
7. ביום ה-19.1.2021 הגיש היחיד בקשה לדחיית חיובו בתשלום דמי המזונות ב-4 חודשים על מנת לאפשר את השתלבותו בעבודה, וכן עתר לביטול החיוב בתשלום הסך 2,500 ₪ אשר נפסק במסגרת ההליך הקודם.
8. בהחלטה מיום 19.1.2021 נדחתה בקשתו של היחיד לביטול החיוב כאמור ובאשר לחיוב בדמי המזונות נקבע, כי בהיעדר בקשה סדורה לקציבת מזונות, על היחיד לשלם את דמי המזונות כפי שנקבעו בפסק הדין שניתן בעניינו של היחיד.
9. על אף האמור, היחיד לא שילם את הסך 2,500 ₪ משך כ- 5 חודשים. ביום ה-1.6.2021 הגיש היחיד הודעה בדבר הפקדת הסך 2,000 ₪ במקום 2,500 ₪.
10. בהחלטה מיום ה-1.6.2021 הודגש בפני היחיד כי עליו לשלם את היתרה הנדרשת בהתאם לפסק הדין שניתן בהליך הקודם. היחיד לא עשה כן , אלא רק בסמוך לדיון שהתקיים בעניינו, ביום ה-30.3.2022.
11. ביום ה-7.6.2021 הגיש היחיד בקשה לקציבת מזונות. במסגרת בקשה זו, הוא שב ועתר לקצוב את דמי המזונות בסכום שנפסק על ידי בית הדין השרעי, קרי לקצוב את דמי המזונת עבור בתו הקטינה בסך של 1,500 ₪ לחודש.
12. במסגרת הבקשה, הוסיף היחיד וציין כי קיים חוב מזונות למוסד לביטוח לאומי בגין דמי מזונות וכי רק בחודש יוני 2020, לאחר ניהול הליך משפטי מול משרד הפנים הושבה ליחיד תעודת הזהות ומעמד תושבות בישראל.
13. בהחלטה מיום 7.6.2021 נדרש היחיד להמציא הבקשה לקציבת מזונות וההחלטה לידי הזכאית למזונות, והנאמן והזכאית למזונות נדרשו להגיש תגובה לבקשה.
14. ביום ה-29.6.2021 הגישה הזכאית למזונות, הגב' חמדאן חנאן, תצהיר ובמסגרתו ציינה כי ליחיד ולה 3 בנות משותפות, מתוכן 1 קטינה. על פי פסק הדין בבית הדין השרעי נקבעו דמי מזונות בסך 1,500 ₪ עבור כל בת וכי לאור זאת: "אני מאשרת קבלת מזונות בסך של 1,500 ₪".
15. בתגובת הנאמן מיום 29.6.2021 צוין כי מבירור שנערך על ידי הנאמן, היחיד והזכאית למזונות התגרשו בחודש ינואר 2017 וכי מספר חודשים בלבד לאחר מכן, שבו להתגורר יחדיו ומקיימים מאז משק בית משותף. היחיד הודה בפני הנאמן שהזכאית למזונות ממשיכה לקבל גם במהלך ניהול ההליך דנן, דמי מזונות עבור בתה הקטינה מהמוסד לביטוח לאומי, בסך של 1,500 ₪ לחודש. בשים לב לחשש שהועלה ע"י הנאמן באשר לאמיתות טענות היחיד ולעצם זכאות המשיבה לדמי מזונות, ביקש הנאמן להעמיק את הבירור והחקירה אודות המצב המשפחתי של היחיד והזכאית למזונות וכן לעניין הכנסות והוצאות התא המשפחתי.
16. בהחלטה מיום ה-29.6.2021 בית המשפט אישר לנאמן להעמיק את תגובתו והורה על היחיד להמציא לידי הנאמן את המסמכים שנדרשו על ידו.
17. ביום ה-17.8.2021 הגיש הנאמן תגובה נוספת מטעמו ובמסגרתה ציין כי היחיד ניהל עתירה מנהלית בחודש נובמבר 2019 כנגד משרד הפנים במסגרת עת"מ 29377-11-19, שם עתר היחיד לצו המונע את הרחקתו מהארץ ולחידוש האשרה והענקת מעמד קבע בישראל, נוכח ניהול משק בית משותף עם הזכאית למזונות.
18. עיון במסמכי ההליך המשפטי שהיחיד ניהל כנגד משרד הפנים לעניין שלילת התושבות, לימד כי היחיד הצהיר במסגרת ההליך הנ"ל כי הוא למעשה מתגורר עם הזכאית למזונות ומנהל משק בית משותף ו"אב במשרה מלאה". זאת ועוד, מראיון שנערך ליחיד מטעם משרד הפנים, התבררה תמונה של תא משפחתי תקין ונורמטיבי המתנהל יחדיו.
19. הזכאית למזונות לא התייצבה לבירור בפני הנאמן על אף שזומנה בשני מועדים שונים, על מנת לברר את החשד ולפיו היא והיחיד מנהלים משק בית משותף למרות שהיחיד לא הצהיר כן, במסגרת בקשתו למתן צו לפתיחת הליכים ואף במסגרת בקשתו לקציבת דמי המזונות. יודגש בהקשר זה כי גם במסגרת הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים לא הצהיר היחיד על הכנסות הזכאית למזונות מהמוסד לביטוח לאומי.
20. עוד ציין הנאמן בתגובתו כי במסגרת הדוחות החודשיים שהוגשו על ידי היחיד לחודשים ינואר-אפריל 2021, היחיד לא דיווח על הכנסות מעבודה ומאידך דיווח על הכנסות של הזכאית למזונות מעבודה בסך של 1,280 ₪, מדמי מזונות בסך של 3,000 ₪, קצבת ילדים בסך של 344 ₪, דמי אבטלה של הבת הבגירה בסך של כ-1,440 ₪ וסיוע ממשרד השיכון בשכר דירה בסך של 1,170 ₪.
21. לסיום הבהיר הנאמן בתגובתו כי היחיד והזכאית למזונות, על אף הגירושין הפורמליים בלבד, התנהלו בסמוך לאחר הגירושין ועד היום כתא משפחתי אחד, לרבות בטיפול משותף בבנותיהן וניהול משק בית משותף. על כן, סבר הנאמן כי אין מקום להיעתר לבקשת היחיד לקציבת דמי המזונות וכי יש להורות לאלתר על הפסקת תשלום דמי המזונות ע"י המוסד לביטוח לאומי לזכאית למזונות.
22. בתגובה מטעם היחיד מיום 5.10.2021 ציין היחיד, כי הוא חוזר בו מבקשתו לקציבת דמי המזונות וביקש כי בית המשפט יורה למוסד לביטוח לאומי, להפסיק את תשלום דמי המזונות עבור בתו של היחיד.
23. בהחלטה מיום ה-5.10.2021 הורה בית המשפט כי היחיד לא ישלם דמי מזונות לזכאית למזונות וכי המוסד לביטוח לאומי יחדל לאלתר מלשלם דמי מזונות לזכאית למזונות וזאת, נוכח ניהול תא משפחתי משותף של היחיד והזכאית למזונות.
24. מדו"ח הנאמן והמלצת הממונה, שהוגשו לתיק עובר לדיון שהתקיים ביום 30.3.22, עולה כי כנגד היחיד הוגשו 10 תביעות חוב על סך של 886,109 ₪ מתוכם 164,334 ₪ בדין קדימה בגין חוב מזונות למוסד לביטוח לאומי. עוד עולה כי היחיד לא מילא אחר הוראות הצו לפתיחת הליכים, לרבות בשל אי הגשת דו"חות בגין הכנסותיו והוצאותיו החודשיות במועדם וכסדרם ובצירוף מלוא האסמכתאות הרלבנטיות, אי המצאת מסמכים שנדרשו על ידי הנאמן, אי מיצוי כושר השתכרות של היחיד, אי שיתוף פעולה עם הנאמן ועוד.
25. לא זו אף זו, צוין בדוח ובהמלצה כי היחיד יצר חוב מזונות בדין קדימה כלפי המוסד לביטוח לאומי בחוסר תום לב מובהק ואף המשיך ביצירת חוב זה, גם במסגרת הליך חדלות הפירעון דנן. כל זאת בהינתן הצהרות של היחיד על ניהול משק בית משותף, מבלי שהדבר דווח בזמן אמת למוסד לביטוח לאומי.
26. במסגרת הדיון שהתקיים בעניינו של היחיד ביום ה-30.3.2022, ציין הנאמן כי היחיד המציא רק חלק מהמסמכים שנדרשו וכי גם במסגרת הדוחות החודשיים, היחיד אינו מדווח על מלוא ההכנסות של הבגירים המתגוררים עמו.
27. היחיד נחקר בפני בית המשפט והצהיר כי התגרש בתחילת שנת 2017 וכי שב להתגורר עם הזכאית למזונות כבר בחודש מאי 2017 וכי מאז הוא ממשיך להתגורר עמה ברצף. היחיד אף הודה בכך שלמרות שהוא מנהל משק בית משותף עם הזכאית למזונות מאז מאי 2017, המשיכה הזכאית למזונות לקבל דמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי, לרבות במהלך תקופת ניהול הליך זה וכי התשלומים הופסקו רק כחצי שנה לפני הדיון.
28. ב"כ היחיד ניסתה לתרץ את התנהלותו של היחיד במצבו הכלכלי וזאת מאחר שבעקבות הגירושין בינואר 2017, ביטל משרד הפנים את מעמדו של היחיד ונלקחה תעודת הזהות שלו ולכן הוא לא יכל לעבוד ואולם, לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת לכך שהיחיד ו/או הזכאית למזונות נמנעו מלפנות משך כ- 5 שנים!! למוסד לביטוח לאומי ולדווח על כך שהם אינם פרודים אלא מנהלים משק בית משותף, ולא עתרו לכך שיופסק תשלום דמי המזונות.
29. חמור מכך, במסגרת ההליכים שניהל היחיד מול משרד הפנים, לא בחלו היחיד והזכאית למזונות מלהצהיר הצהרות שונות מאשר אלו שהוצהרו בפני המוסד לביטוח לאומי. ודוק, בעוד שמול המוסד לביטוח לאומי הזכאית למזונות הציגה עצמה כגרושה המנהלת משק בית נפרד, הגם שבמשך כל אותן שנים ניהלה יחד עם היחיד תא משפחתי משותף, מול משרד הפנים הציגו עצמם היחיד והזכאית למזונות כזוג לכל דבר ועניין המגדלים את בנותיהן יחדיו ומנהלים משק בית משותף.
30. למותר לציין כי במשך כל אותן 5 שנים, נהנה היחיד מדמי המזונות ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי באשר אלו שימשו לקיום התא המשפחתי המשותף.
31. בסיום הדיון שבו והבהירו ב"כ הממונה והנאמן כי עמדתם הברורה הינה לביטול ההליך, נוכח התנהלותו חסרת תום הלב של היחיד. על אף האמור והואיל וב"כ היחיד ביקשה שהות על מנת לשקול את עמדתה הסופית ביחס להמשך ניהול הליך זה, ניתנה לה האפשרות להגיש עמדה משלימה מטעמה לתיק.
32. ביום ה-15.4.2022 הוגשה עמדת היחיד במסגרתה צוין כי לדידו של היחיד, לא מדובר ביצירת חוב בחוסר תום לב וזאת מאחר והיחיד התגרש בינואר 2017, איבד את מעמדו בארץ ונותר ללא כל פרנסה. הזכאית למזונות אכן פנתה למוסד לביטוח לאומי לגביית דמי המזונות וקיבלה את דמי המזונות, באמצעותם מימנה את הבנות המשותפות לה וליחיד. באמצע שנת 2017, שב היחיד להתגורר בבית עם גרושתו ועם הבנות וזאת מאחר והבנות היו במצב נפשי קשה בעקבות הגירושין. חזרתו של היחיד להתגורר בדירה הייתה חזרה למגורים כשותפים בלבד, בעת שלא היו ליחיד הכנסות.
33. באשר ליתרת המחדלים, לרבות אלו הקשורים באי המצאת מסמכים, הרי שמבוקשת ארכה להסרת מחדלים אלו.
34. יתר חובותיו של היחיד לא נוצרו בחוסר תום לב. חוב המזונות ממילא איננו בר הפטר ולכן, יש מקום לאפשר ליחיד להחריג במלואו את חוב המזונות ולהתנהל בהליך מול יתר הנושים.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים ועיינתי בכלל המסמכים שהוגשו לתיק ולאחר שהתקיים בפניי דיון בעניינו של היחיד, אני רואה לנכון לקבוע כי היחיד יצר לכל הפחות חלק מחובותיו בחוסר תום לב מהותי ואקוטי וכי במסגרת ניהול ההליך דנן, המשיך והתנהל בחוסר תום לב מהותי. כל אלו, אינם מצדיקים המשך ניהול הליך חדלות הפירעון בעניינו של היחיד, כפי שיפורט להלן.
2. כפי שפורט בהרחבה לעיל, היחיד לא בחל להצהיר הצהרות שונות, הסותרות זו את זו, מול גופים שונים של המדינה (מול משרד הפנים ומול המוסד לביטוח לאומי) והכל, בהתאם לאינטרס האישי ולתועלת שהיה יכול להפיק מאותה הצהרה אותה בחר להצהיר.
3. מול המוסד לביטוח לאומי בחר היחיד, יחד עם הזכאית למזונות להציג מצג שווא ולפיו התגרשו השניים ואינם מקיימים משק בית משותף משך שנים, וכתוצאה מכך הם קיבלו משך כ-5 שנים דמי מזונות על חשבון הקופה הציבורית. מדובר בהצהרת שווא שכן היחיד הודה בעצמו בפני בית המשפט כי בני הזוג נפרדו למשך חודשים בודדים בלבד וכי הוא שב להתגורר עם בנותיו והזכאית למזונות משך כל השנים עד היום.
4. בד בבד, מול משרד הפנים, הצהיר היחיד הצהרה אחרת. ודוק, באותן השנים בהן שולמו דמי המזונות כאמור, ניהל היחיד מאבק משפטי נפרד מול משרד הפנים להשבת מעמדו בישראל כתושב, ולהשבת תעודת הזהות לידיו. או אז לא בחל היחיד להציג מצג ו/או הצהרה שונה בתכלית ולפיה היחיד והזכאית למזונות מנהלים משק בית משותף, נורמטיבי ותקין ומגדלים יחדיו את בנותיהם.
5. גם במסגרת הליך זה, היחיד לא בחל במתן הצהרות שווא, הסותרות זו את זו.

ודוק, היחיד בעזות מצח של ממש הגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים ובמסגרתה ציין כי הוא גרוש, נמנע מלציין כי הוא מקיים משק בית משותף עם הזכאית למזונות ואף לא דיווח אודות ההכנסות המתקבלות בידיה של הזכאית למזונות (לרבות דמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי, סיוע בשכר דירה וכ"ו).

1. היחיד אף הגדיל בתעוזתו חסרת תום הלב, בהגשת בקשות לתיק חדלות פירעון זה לשם דחיית מועדי החיוב בתשלום דמי המזונות וכן לקציבת דמי המזונות והכל, שעה שידוע לו היטב כי משך כ-5 שנים אין למעשה זכאות אמיתית לתשלום דמי המזונות, שכן היחיד והזכאית למזונות מנהלים משק בית משותף.
2. הזכאית למזונות אף היא שיתפה פעולה עם היחיד בחוסר תום לב ובמתן הצהרות שווא. זאת כאשר הגישה תצהיר מטעמה לתמיכה בבקשתו לקציבת מזונות וציינה, כי היא זכאית לתשלום דמי מזונות בסך של 1,500 ₪ לחודש עבור הבת הקטינה.
3. הזכאית למזונות לא ראתה לנכון במסגרת התצהיר לציין כי בפועל לא אמור להיות כל חיוב בתשלום דמי מזונות שכן היחיד מנהל עמה תא משפחתי משותף משך שנים רבות, למעט הפסקה בת חודשים בודדים בלבד בשנת 2017.
4. חוסר תום ליבו של היחיד אינו יודע גבולות שכן גם במסגרת ניהול הליך חדלות הפירעון, עת שהיחיד מבקש לחסות תחת הגנות ההליך, לא פעל היחיד להפסקת תשלום המזונות ובפועל המשיכה הזכאית למזונות לקבל דמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי ואלו שימשו את התא המשפחתי המשותף. בכך יצר היחיד חוב מזונות שוטף בזמן ניהול ההליך כלפי המוסד לביטוח לאומי, בנוסף על חוב מזונות העבר שנוצר כאמור גם הוא בחוסר תום לב משווע.
5. אני דוחה מכל וכל עמדת היחיד ולפיה בשל מצבו הכלכלי, הוא לא ראה לנכון לדווח למוסד לביטוח לאומי על כך שהוא שב להתגורר יחד עם הזכאית למזונות, שכן אין במצבו הכלכלי של היחיד כדי להצדיק מתן הצהרות שקריות כלפי המוסד לביטוח לאומי. מדובר בטענה שמוטב שלא היתה נטענת כלל, בוודאי לא שעה שהיחיד מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי.
6. כמו כן, אני דוחה מכל וכל עמדת היחיד ולפיה בני הזוג שבו להתגורר יחדיו כ"שותפים בלבד" לכאורה, וזאת מאחר שבאותם זמנים דאגו בני הזוג להצהיר בפני משרד הפנים את ההיפך הגמור, על מנת להשיב את מעמד התושבות לידי היחיד והציגו מצג של תא משפחתי נורמטיבי ותקין.
7. אני דוחה את טענת היחיד ולפיה הואיל והחוב למוסד לביטוח לאומי ממילא אינו בר הפטר, יש בכך להכשיר את התנהלותו של היחיד ואינספור מצגי השווא שהוצגו על ידו, ולהמשיך ולהתיר לו להישאר בהליך. חוסר תום הלב הקיצוני של היחיד ביצירת חובותיו כלפי המוסד לביטוח לאומי, וכן חוסר תום הלב של היחיד בהליך עצמו, משפיעים על עצם ההצדקה לניהולו של הליך בעניינו של היחיד ולא מתמצים באי תחולת ההפטר על חוב המזונות.
8. יפים לענייננו דברי כב' השופט ד. מינץ בערעור אזרחי 6892/18 עמוס אמיר רפאל נ' עו"ד יעקוב זיסמן, מנהל מיוחד (18/12/2019):

"אמנם, במסגרת חוק חדלות פירעון ניתן משקל משמעותי לשיקומו הכלכלי של חייב... עם זאת, אין משמעות הדבר כי נפרצו שערי הליכי חדלות פירעון, וכל הרוצה ליטול בהם חלק – ייטול, תהא אשר תהא ההתנהלות אשר קדמה לפתיחת ההליכים. גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון, ניצול ההליך לרעה שלא בתום לב שומט את הקרקע תחת ההצדקה לסייע למי אשר מבקש ליהנות מחסדי המחוקק ומהגנות ההליך. באותו אופן כיום כמו בעבר, כניסה להליך חדלות פירעון באמצעות יצירת חובות שלא בתום לב, בנסיבות של זלזול בנושים או בהפרת ההגינות כלפיהם, תצדיק דחיית בקשתו של יחיד להיכנס להליך חדלות הפירעון ותצדיק גם ביטולו של ההליך כולו, אם נתברר למפרע שכך נהג".

1. היחיד יצר כאמור חוב כלפי המוסד לביטוח משך כ- 5 שנים, תוך זלזול מופגן וחוסר אכפתיות באשר לעצם יצירת החוב, ותוך שהיחיד ובני משפחתו עושים שימוש בכספי הציבור לצרכיהם האישיים, ושלא כדין.
2. היחיד לא בחל במתן הצהרות שווא הסותרות זו את זו, בפני גורמים שונים, בהתאם לאינטרס האישי שלו ותוך הפרת כל חובה בסיסית לנהוג בהגינות או בתום לב. אין מקום לאפשר ליחיד המתנהל באופן זה, להיכנס לאכסניה של הליך חדלות הפירעון ולחסות תחת הגנותיו של ההליך.
3. היחיד בשיתוף פעולה עם הזכאית למזונות פעלו כאמור להוצאת כספי ציבור לשימושם האישי ושלא כדין, גם במהלך ניהול ההליך דנן. היחיד אף הגדיל להעז ולהגיש בקשה לקציבת דמי המזונות ולבקש ארכה לסילוק חוב המזונות שיצר לכאורה כלפי הזכאית למזונות, על אף שבפועל הוא מנהל עימה משק בית משותף מזה שנים רבות. הזכאית למזונות שתפה עימו פעולה בכלל האמור גם קודם להליך וגם במהלך ההליך עצמו עת הגישה תצהיר מטעמה כאמור.
4. בנוסף, במשך כל ההליך דנן, התנהל היחיד תוך הפרת חובותיו נשוא צו פתיחת ההליכים ותוך הצגת מצגים ו/או הצהרות שווא, לרבות באשר להכנסות התא המשפחתי ובאשר למצבו האישי. היחיד לא המציא את כל המסמכים שנדרשו על ידי הנאמן ופעל בחוסר שקיפות במסגרת בקשתו למתן צו לפתיחת הליכים ובמסגרת הדוחות החודשיים שהוגשו על ידו.
5. הדברים מקבלים משנה תוקף וחומרה שעה שמדובר בהליך חדלות פירעון שני המתנהל בעניינו של היחיד, והיה על היחיד להפנים את חובתו להתנהל בתום לב ובשקיפות בהליך.
6. חוסר שיתוף הפעולה מצד היחיד ויצירת המחדלים שפורטו כאמור בהליך עצמו, בניגוד להוראות הצו לפתיחת הליכים, כמוהם כזניחת ההליך על ידי היחיד. זכותו של היחיד לחסות תחת הליך חדלות הפירעון הוגדרה כ"חסד המחוקק". היד המושטת לחייב במסגרת הליך חדלות הפירעון מלווה בדרישה להתנהגות בתום לב מצידו, שאם לא כן הפגיעה בנושי היחיד תהא בלתי מוצדקת. דרישה זו משתלבת גם עם העיקרון הכללי במשפט לפיו "אל יהא חוטא נשכר". ברם התנהלות היחיד כאמור, מהווה התנהגות בחוסר תום לב במסגרת ניהול הליך חדלות הפירעון.
7. למותר לציין כי עקרון תום הלב חולש גם על הוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח – 2018 החל בענייננו (ר' בעניין זה קביעותיו של כב' השופט מינץ במסגרת ע"א 7375/18 גל נגד בן ארצי (2.10.19).
8. לאור כלל האמור, ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 183 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח- 2018, אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד.
9. אני מורה כי ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.
10. מאידך, צו עיכוב יציאה מן הארץ יעמוד בתוקפו למשך 90 ימים נוספים.
11. הגשת בקשה עיקרית חדשה תהא כפופה להלכת אלקצאצי (ע"א 8673/13 אלקצאצי נגד כונס הנכסים הרשמי (2.4.14) וכן לתשלום מקדמי על סך של 4,000 ₪, אשר יהווה תנאי להגשתה של הבקשה ואשר יופקד במעמד הגשתה בקופת הממונה. למותר לציין כי ההלכה הנ"ל אושררה גם ביחס להליכי חדלות פירעון המנוהלים על פי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח- 2018 (רע"א 663/21 שייח יוסף מנאר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון (20.6.21).
12. כספים שהצטברו בקופת היחיד אצל הממונה, ישמשו לתשלום הוצאות ההליך (שכ"ט והוצאות הנאמן ושכר השגחת הממונה), בהתאם לקבוע בתקנות החברות (מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1985 ו/או נהלי הממונה, לפי הגבוה מביניהם. ככל שתיוותר יתרה לאחר תשלום הוצאות ההליך, היא תחולק בין נושי היחיד, בהתאם להוראות פרק ה' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018.

המזכירות תסגור את התיק.

הנאמן ימציא העתק מפסק דין זה למוסד לביטוח לאומי.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ב, 28 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.