לפניי בקשת המערערת לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לתעבורה באשדוד (השופטת נ' חקלאי) מיום 25.9.20, במסגרתה הורה על הארכת המועד להשפט בגין דוח מהירות שקיבל המשיב.

ההחלטה ניתנה ביום שישי שקדם ליום הכיפורים ונשלחה לצדדים רק ביום 29.9.20. כבר למחרת הודיעה המערערת לבית המשפט קמא כי בדעתה להגיש ערעור ועל כן ביקשה לעכב את ביצוע ההחלטה. ביום 1.10.20 ניתנה החלטת בית המשפט קמא, לפיה על המערערת לנמק את הנחיצות בעיכוב הביצוע ולהפנות למקור הסמכות מכוחו מתבקש עיכוב הביצוע, בשים לב גם לכך שלפי חוק סדר הדין הפלילי אין מדובר בערעור אלא בהשגה; ומשלא הוגשה תגובת המשיבה עד ליום 12.10.20, ראה בכך בית המשפט קמא משום ויתור על הבקשה.

יצוין, כי הערעור שבפניי הוגש ביום 1.10.20 מבלי שצורפה לו בקשה לעיכוב ביצוע, והבקשה הוגשה רק ביום 13.10.20, תוך שנטען כי בשוגג לא הוגשה הבקשה יחד עם הערעור, וכי החלטת בית המשפט קמא מיום 1.10.20 לא טופלה בשוגג בשל פגרת הסוכות.

ב"כ המשיב מתנגד לעיכוב הביצוע, נוכח השיהוי שחל בהגשת הבקשה, העדר התגובה להחלטת בית המשפט קמא מיום 1.10.20, ובעיקר מאחר שלא פורטו הנימוקים לבקשה ולאור טענתו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

לאור השיהוי שחל בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע (כשבועיים לאחר הגשת הערעור), ללא כל הסבר סביר לכך; כאשר גם בבית המשפט קמא לא מיהרה המערערת לפעול ולהגיב להחלטה מיום 1.10.20, למרות שעיון בתיק האלקטרוני מעלה כי ההחלטה נצפתה פעמיים לפני יום 12.10.20; לאור התנגדות ב"כ המשיב; ובשים לב לכך שהערעור קבוע במועד קרוב, כך שלא ייגרם נזק ממשי כתוצאה מאי עיכוב הביצוע, החלטתי שלא להעתר לבקשה.

יחד עם זאת, ולא בשולי הדברים, אינני יכולה שלא להתייחס להחלטת בית המשפט קמא מיום 1.10.20.

לבית המשפט סמכות טבועה להורות כי החלטתו תכנס לתוקף במועד מאוחר יותר, ובכך למעשה לעכב את ביצועה; ועיכוב ביצוע של החלטה מעין זו אינו מצריך הסמכה חוקית מפורשת (כפי שלמשל נדרש, מטבע הדברים, לגבי עיכוב ביצוע החלטה של שחרור ממעצר).

ראוי כי בית משפט יאפשר לצדדים להעמיד את החלטותיו לבחינת ערכאת הערעור, כאשר הוא מתבקש לעשות כן ע"י מי מהצדדים, באופן שיאפשר לערכאת הערעור לדון בערעור על פי המצב שהיה קיים ערב מתן ההחלטה, אלא אם מדובר במקרה בו קיימים אינטרסים אחרים משמעותיים (כך למשל בנוגע לעיכוב ביצוע עונש, והקריטריונים שנקבעו בעניין זה בפסיקה) או כאשר עיכוב הביצוע יגרום נזק ממשי לצד שכנגד. בהקשר זה אין כל רלוונטיות לשאלה אם למערערת זכות ערעור או השגה על החלטת בית המשפט.

אשר לקביעת בית המשפט קמא כי ממילא מועד הביצוע של ההחלטה (דהיינו הגשת כתב אישום לאחר הארכת המועד) נתון בידי המערערת, הרי שהיא נכונה חלקית בלבד, שכן לאחר הארכת המועד, על המערערת לעמוד בסד הזמנים הקבוע בחוק לצורך הגשת כתב אישום, והדברים נכונים ביתר שאת במקרה כבענייננו בו נוכח סוגיית הסמכות המקומית, הגשת כתב האישום אמורה להעשות ע"י לשכת תביעות במחוז אחר.

סוף דבר, כאשר מדובר בהחלטה שהדחיפות בכניסתה לפועל אינה גבוהה והנזק לצד השני מעיכוב ביצועה אינו ממשי, ראוי היה שבית המשפט יעכב את ביצועה לתקופה קצובה, על מנת לאפשר למערערת להשיג עליה.

עם זאת, נוכח השיהוי והנימוקים שפורטו ברישא להחלטתי, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"א, 20 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.