הבקשה ותמצית טענות הצדדים

1. לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדרו של המבקש בתאריך 21/12/20. לטענת המבקש הוא לא קיבל את ההזמנה לדיון. בנוסף המבקש כפר בעובדות כתב האישום וטען שלא ביצע את העבירה שיוחסה לו, ובהתאם ייגרם לו עיוות ככל שפסק הדין לא יבוטל.
2. המשיבה מתנגדת לבקשה לאור קיומו של אישור מסירה.

דיון והכרעה

1. מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי המבקש קיבל לידיו במעמד קבלת הדו"ח הזמנה לדיון בה צוינו תאריך ושעת הדיון (ראה נספח לכתב האישום), עובדה שאינה מתיישבת עם טענתו לפיה לא הייתה לו "ידיעה ממשית" אודות מועד הדיון. גם טענת המבקש לפיה הגיע לבית המשפט/תחנת המשטרה, ונמסר לו כי תישלח לו הזמנה לדיון, הינה טענה בלתי מבוססת, ולא צוין בה מתי הגיע לבית המשפט/תחנת משטרה, עם מי שוחח וכד'. בנסיבות אלו המבקש לא הוכיח אף לא לכאורה, שאי התייצבותו לדיון נבעה מסיבות שאינן קשורות בו.
2. גם לגופו של עניין, המבקש לא העלה כל טענת הגנה שיש בה כדי להצדיק ביטול פסק הדין שניתן בהעדר. אמנם המבקש טוען שלא ביצע את העבירה, אך לא די בכפירה כללית כדי להצדיק ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. ראה בהקשר זה רע"פ 2474/18 ‏ ‏ יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל שם נקבע כי :"בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה".
3. מעבר לנדרש, מעיון בדו"ח המקורי אשר הוגש לבית המשפט עולה כי המבקש לא כפר במיוחס לו ותגובתו במעמד קבלת הדו"ח הייתה: "אנחנו היינו שני נוסעים ואחרי זה הגיע נוסע נוסף שרצה לחזור לירושלים", ומדובר לכל הפחות ב"ראשית הודיה" אם לא בהודיה ממש.
4. אשר לעונש, על המבקש הוטלו קנס , פסילה על תנאי ופסילה בפועל לתקופה של 89 ימים (פסילה קצרה מפסילת המינימום הקבועה בחוק), כך שגם בהקשר זה לא נגרם למבקש עיוות דין.
5. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה. הבקשה נדחית.
6. הקנס ישולם בתוך 90 יום מהיום. הפסילה שהוטלה על המבקש תחל ביום 02/05/21 בשעה 12:00. המבקש יעשה להפקדת רישיונו במזכירות בית המשפט עד למועד זה.
7. להודיע לצדדים ולמשרד הרישוי.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשפ"א, 26 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.