1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה, כב' השופטת נ' מימון שעשוע בתא"ח 18346-06-20 מיום 29.07.2020 (להלן – פסק הדין). פסק הדין ניתן בתביעה לפינוי מושכר שהוגשה על ידי המשיבים באשר לבית מגורים ביישוב ארסוף. בפסק הדין התקבלה התביעה במלואה, עת נקבע כי המשיבה (הנתבעת דשם) הפרה את חוזה השכירות בהפרה יסודית. לפיכך נקבע כי המושכר יפונה עד ליום 01.09.2020.

2. במסגרת הבקשה דנן לעיכוב ביצוע העלתה המבקשת טענות כנגד תוכנו של פסק הדין וכן כנגד האופן בו התנהל ההליך בבית משפט קמא. בהקשר זה טענה כי נמנע ממנה יומה בבית המשפט מאחר שלא התאפשר לה לחקור את המצהיר מטעם התובעים דשם. בנוסף, טענה כי פינוייה כעת יגרום לה לנזק בלתי הפיך, בהתחשב בכך שאין לה קרובי משפחה ובהתחשב בקשיים שנגרמים בגין מגיפת הקורונה.

3. המשיבים התנגדו לבקשה.

לשיטתם הבקשה לוקה בחוסר תום לב של ממש. המבקשת לא הגישה את הבקשה סמוך לאחר פסק הדין ואף לא סמוך למועד שנקבע בפסק הדין לפינוי הבית, אלא רק לאחר שקיבלה התראה מלשכת ההוצאה לפועל. יתר על כן, בית משפט קמא שמע את טענות העותרת, ולא מצא בהם ממש. העותרת אינה משלמת שכר דירה מחודש מרץ 2020 ואף צברה חובות רבים נוספים בגין השכירות. לפיכך, אין עילה לעיכוב הפינוי.

4. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות) קובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". אולם, במקרים המתאימים רשאי בית משפט של ערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נשוא הערעור [תקנה 467(ב) לתקנות]. לצורך הכרעה בשאלה אם קיימת הצדקה להורות על עיכוב ביצוע, יש לאזן בין שני שיקולים: סיכויי הערעור ושיקולי מאזן הנוחות. שיקולים אלה יוצרים בינם לבין עצמם מקבילית כוחות. עם זאת, מקום בו מדובר בדירת מגורים ניתנת הבכורה לשיקולי מאזן הנוחות [ע"א 4291/20 שרעבי נ' פורטמן, פסקה 16 בהחלטת השופט ע' גרוסקופף והאסמכתאות הרבות שנזכרות שם (פורסם בנבו, 06.08.2020)].

5. בענייננו, טענתם העיקרית של המשיבים היא שהמבקשת הפרה את הסכם השכירות, בעיקר בכך שחדלה מלשלם שכר דירה החל מחודש מרץ 2020. מאידך, המבקשת טענה כי המשיבים הודו בחוב בסך 150,000 ₪ כלפיה בגין שיפורים שהכניסה במושכר. טענות אלה נשמעו אומנם במסגרת הדיון בבית משט קמא, אך הלכה ולמעשה המצהירים לא נחקרו. יתר על כן, בפרוטוקול הדיון אין עדות לכך שהצדדים הסמיכו את בית משפט קמא ליתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות והצרופות להם. על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות, יש בכך ללמד על פגם דיוני מהותי בהליך שמצביע על סיכויי הערעור, שהרי "חשיפת האמת, עשיית משפט צדק ואף הגינות ההליך השיפוטי מחייבות שהעד יעיד וייחקר בגלוי ובפומבי לפני בית-המשפט, בעיקר מן הטעם שבדרך זאת נבדקת מהימנותו ונבחנת אמינות גירסתו" [רע"א 3202/03 מדינת ישראל נ' יוסף, פ"ד נח(3) 541, 547 (2004); כן ראו: רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3) 26, 31 (1998); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 68 (1999)].

לצד זאת, עסקינן במושכר שמשמש למגוריה של המבקשת, שמעידה על עצמה כי חרף פרק הזמן שניתן לה לצורך התארגנות בפסק הדין אין לה סידור מגורים חלופי לעת הזו, ופינוייה יגרום לה לנזק בלתי הפיך.

6. העולה מהאמור לעיל הוא שבהליך בבית משפט קמא נפל פגם אשר מצטרף לכך שהמושכר מושא צו הפינוי משמש למגורי המבקשת. בהתחשב בכל אלה, אך גם בשים לב לשיהוי שדבק בבקשה ובכך שעל פניו המבקשת לא שילמה למשיבים את דמי השכירות החודשיים בסך 10,290 ₪ עוד מחודש מרץ 2020 (הגם שלמבקשת ישנן טענות הגנה גם בהקשר זה), אני סבור כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע הפינוי תוך התנייתו בערובה ריאלית.

לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצוע הפינוי בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בקופת בית המשפט בסך 150,000 ₪ עד ליום 20.10.2020 בשעה 12:00. התחשיב לכימות הערבות הבנקאית מתבסס על עלות שנת שכירות (לפי דמי השכירות החודשיים בסך 10,290 ₪) בצירוף סכום גלובאלי בגין עלויות נלוות של הוצאות וחובות שנלווים לאחזקת המושכר.

7. סוף דבר – הבקשה מתקבלת, באופן שיעוכב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 150,000 ₪ עד ליום 20.10.2020 בשעה 12:00. ככל שלא תופקד הערבות הבנקאית יתבטל עיכוב הביצוע.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את המשיבים בהוצאות המבקשת בסך 1,500 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשפ"א, 11 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.