16 פברואר 2021

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.8.20 (להלן: "הוועדה") אשר התאימה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעתו בעבודה.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1. המערער, יליד 1950, עובד ייצור, הגיש תביעת החמרה בגין ליקוי שמיעה וטנטון. ועדה מדרג ראשון קיבלה תביעתו ביחס לליקוי שמיעה בגינו קבעה נכות בשיעור 10%.
2. ערר המערער על החלטת הדרג הראשון נדחה על-ידי הוועדה, הן לעניין שיעור הנכות בגין ליקוי השמיעה והן לעניין טענות המערער לעניין הטנטון, כאשר ביחס לאחרון קבעה, כי לא ניתן לקבוע נכות מאחר והיא לא מצאה תלונות על קיומה של תחושת טנטון.
3. בתגובתו לפני דיון הערכה מוקדמת שהתקיים ביום 23.12.20 הודיע המשיב, כי הוא מסכים להשיב את עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש בעניין הטנטון, הואיל ונמצאו בתיק תוצאות בדיקת שמיעה מיום 28.6.16 בה נרשמו תלונות על טנטון בשתי האזנים.
4. עם זאת, הצדדים נותרו חלוקים ביחס לליקוי השמיעה ומכאן הערעור.
5. לטענת המערער, שגתה הוועדה בכך שלא פירטה את שיעור ירידת השמיעה בכל אחת מהתדירויות, שכן בכך מנעה היא מהמערער את היכולת לבחון כיצד חישבה את ממוצע ירידת השמיעה עליו ביססה החלטתה. לטענת המערער, לפי תחשיב שהוא ביצע, הוא הגיע לירידה ממוצעת גבוהה יותר, המקנה שיעור נכות של 15% ולא 10% כפי שקבעה הוועדה. בהשלמת טיעון שהגיש לתיק לאחר הדיון ביום 23.12.20, צרף המערער דוגמאות של פסקי דין אשר ניתנו בהסכמה והחזירו את עניינם של המבוטחים לוועדות כדי שאלה יפרטו את הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור השונות בנפרד.
6. לטענת המשיב, דין טענות המערער להידחות הואיל ואין חובה לפרט את שיעור הירידה בשמיעה בכל אחת מתדירויות הדיבור בנפרד. ראשית, פריט הליקוי הרלבנטי (72) מפנה לטבלה אשר עוסקת בהצלבת נתוני ממוצע ועל כן, אין בסיס לחיוב הוועדה להיכנס לרמת פירוט גבוהה יותר משדורש הפריט. לעמדתו, גישה זו מוצאת ביטוי בפסיקה ביחס לליקויים אחרים בה נקבע, כי למשל, ביחס למגבלה בגב, כי די בציון ההגבלה במונחים כלליים זאת בהתאם לרמת הפירוט בפריט הליקוי. באשר לפסיקה שצורפה על-ידי המערער המשיב הצביע על כך, כי מדובר בפסקי דין שניתנו בהסכמה ועל כן, אינם צריכים להנחות את בית הדין בהכרעתו. כמו כן, הסכמת המשיב בתיקים שצוינו, הובאה על רקע פגמים אחרים שנפלו בהחלטת הוועדה בעניין השמיעתי בעוד שבמקרה דנן, לא הובאה הצדקה נוספת, מלבד הטענה בדבר אי-ציון תדירויות הדיבור, לפתיחת הנושא מחדש.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל-פי ההלכה נדרש בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
2. כמו כן נפסק, כי התאמת סעיפי הליקוי לצורך קביעת נכות היא קביעה רפואית מובהקת, הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בה (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).
3. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474; דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו, 60). כמו כן ראוי, שהחלטת הוועדה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.99).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי למעט הסוגיה עליה ניתנה הסכמת המשיב, כמפורט לעיל, דין הערעור להידחות.
2. במקרה שלפניי, הוועדה האזינה לדברי המערער ובא כוחו, שתועדו בפרוטוקול כדלקמן:

"תלונות התובע: פרשתי ב – 2017, עבדתי במיגון לטנקים, עבדתי 40 שנה באותה עבודה, כל שנה הייתי עושה בדיקה.

דברי בא-כוח הנפגע: נבקש מתן נכות גבוהה יותר, נטען כי לפי בדיקת השמיעה ב2016 עליה הסתמכה חושבים שמקנה 15% ולא 10%. כמו כן מבקשים להתייחס למאפייני טנטון, באשר לטנטון מבקשים להפנות לבדיקה, הטנטון הוא דו"צ סובל במשך שנים רבות וקבוע והבדיקה תומכת בזה."

1. הוועדה התייחסה לממצאי הבדיקות וסיכמה כדלקמן:

"בתיק הרפואי 4/4/19 בדיקת שמיעה, וכן ב-28/6/2016. הבדיקה מ-4/2019 איננה רלוונטית לקביעת אחוזי נכות שכן בוצעה כשנתיים לאחר שסיים עבודתו ובכך חדל להיות חשוף לרעשים במקום עבודתו, בבדיקה מ-2016 סף השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור 30 דצ' משמאל, 33 דצ' מימין, סף שמיעה זה מתאים ל-10% נכות כפי שנקבע בוועדה קמא.

לעניין תחושת הטנטון – הוועדה עיינה בתיק הרפואי ולא מצאה תלונות על קיומה של תחושת טנטון אי לכך לא ניתן לקבוע נכות בגין תאונה זו."

1. שיעור נכות המערער בתחום השמיעה נקבע לפי פריט ליקוי 72 המורה, כי אחוזי הנכות בליקוי שמיעה ייקבעו לפי לוח המובא בתחילתו, המפרט את אחוזי הנכות לפי מדידה אודיומטרית. בהוראות בעניין קריאת הטבלה, מורה הפריט כדלקמן:

"... בקביעת אחוזי הנכות עבור הפחתת השמיעה יש לקחת בחשבון ירידת כושר השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור של 500 -1000 -2000 מחזורים בשניה."

עיון בפרוטוקול מעלה, כי כך פעלה הוועדה, ועל כן, לא ניתן למצוא פגם משפטי בכך שציינה את הממוצע של תדירויות הדיבור ולא כל תדירות בנפרד (והשוו למשל בר"ע 51931-06-18 אברהם שלו נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16.10.18) שם נקבע, כי אין בעצם תמציתיות ההחלטה כדי להוות טעות משפטית).

1. כמו כן, הואיל והוועדה הסתמכה על תוצאות של בדיקות אשר הוצגו על-ידי המערער, לא ניתן לקבל את טענתו כי יש צורך בפירוט נוסף של הוועדה כדי להתחקות אחר האופן בו ביצעה את החישוב, שכן נתונים אלה מצויים בידיו.
2. גם הטענה, כי שיטת חישוב הממוצע בו נקטה הוועדה הינו מוטעה, דינה להידחות שכן מדובר בקביעה רפואית-מקצועית. כשם שלא ניתן להתערב באופן בו חברי הוועדה מבצעים בדיקות קליניות ומודדים טווחי תנועה, למשל, כך אין לבית הדין את הידע המקצועי הדרוש כדי להכריע בשאלה איזו שיטה לחישוב ממוצעי תדירויות היא נכונה יותר.

בהקשר זה יצוין, כי הטענה שהמשיב הסכים בעבר להשבת עניינם של מבוטחים אחרים בנושא פירוט תדירויות הדיבור אינה יכולה להועיל למערער שכן מדובר בפסקי דין מוסכמים.

1. לאור האמור לעיל, הערעור בעניין ליקוי השמיעה נדחה.

באשר לטנטון, ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמת המשיב בסעיף 4 לתגובתו מיום 9.12.20.

1. כמקובל בהליכים מסוג זה – אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ד' אדר תשפ"א, (16 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.