1. התובע הגיש תביעה להכיר במחלת דליות ברגלים, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

במסגרת שאלון למבוטח, תאר את אופי העבודה:

"פתיחת המכולת, סידור הסחורה, שירות הלקוחות שמגיעים לחנות, פריקת סחורה, הזמנת סחורה, מכירת מוצרים, ניהול קופה".

עוד נטען לעמידה ממושכת ולהרמת משאות כבדים.

2. כך נאמר בתצהיר התובע:

5. אני הנני בעל מכולת במקצועי ומכורח עבודתי אני נדרש לעמידה ממושכת ולהרמת משאות כבדים הן לצורך סידור סחורה, קבלת ספקים, קבלת לקוחות והן לצורך הרמת הסחורה.

6. אני עובד מידי יום למעלה מ- 12 שעות על רגליי ללא כל יכולת ממשית לשבת לפרקי זמן ממושכים.

7. במסגרת עבודתי אני נדרש לסידור סחורה, עריכת רשימות מלאי, מתן שרות ללקוחות ברחבי המכולת, פעולות המצריכות עמידה ממושכת.

3. התובע נחקר בישיבת 18/4/21.

התובע אישר כי הוא נמצא באותה חנות במשך 30 שנה, כי מדובר בחנות בגודל 97 מטר, כולל מחסן, כי הבן שלו עובד אצלו אך מדובר באדם מוגבל וכבד ראיה, ולפני הבן היה עובד בשם טארק.

התובע העיד שהחנות פתוחה משעה 7:00 עד 18:00, ביום שלישי עד השעה 15:00. וביום שישי עד 15:30, 16:00.

לדבריו, בעבר היו שעות הפעילות 5:00 עד 20:00.

התובע העיד שהוא יושב בקופה במשך כל היום וכי לפני שהחלו הבעיות ברגליים "היה מסתובב יותר אבל קשה להגיד כמה זמן".

התובע נשאל בחקירה נגדית בדבר משך הזמן שהוא עומד במהלך יום עבודה. ניכר כי התובע התקשה למסור גירסה ברורה בשאלה זו:

"ש. ננסה לכמת את זה. כמה ביום יצא לך לעמוד וללכת בחנות?

ת. כשבית הדין מסביר לי שאם ישבתי כל היום כמו שאני טוען אז צריך למחוק את התביעה, ולכן עלי להגיד כמה ישבתי וכמה עמדתי, אני משיב: זה לא דבר שבא לי ביום, עם הזמן הכאבים הלכו והצטברו והחמירו.

ש. אתה בא ב- 7:00 בבוקר פותח החנות, מגיעים אנשים וקונים דברים ואתה יושב בקופה?

ת. כן. אני עומד כי הכסא נמוך. הרופא אמר לא לשבת גבוה שיהיה לי זרימה של דם. בלילות אני לא ישן בגלל הרגליים. אני עומד בקופה.

ש. כמה זמן הגל של האנשים שבאים בבוקר?

ת. לפעמים שעה, שעתיים, שלוש, אין לזה זמן מוגבל".

בחקירה חוזרת הסביר שהוא עובד בקופה בעמידה שכן לא ניתן להעביר מיצרך בישיבה. התובע לא ידע לומר כמה זמן הוא נמצא בקופה

כמה זמן מסדר סחורה, ובכלל – כמה זמן נמצא בעמידה על הרגליים.

4. בעקבות העדות התבקש ב"כ התובע להודיע האם התובע עמד על התביעה. משהשיב בחיוב, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובעדות התובע, להלן פסק הדין.

6. התובע עצמאי. נטל ההוכחה להוכיח קיומה של תשתית עובדתית בעילה של מיקרוטראומה, מוטל על התובע.

7. התובע טען בטופס התביעה וכן בתצהיר, שעמד במשך 12 שעות ביום. מעדותו עלה שלא כך הדבר.

ראשית, התובע לא ידע לומר או אף להעריך כמה עמד וכמה ישב.

שנית, התובע העיד שנהג לשבת בקופה לאורך היום, וכאשר הובהר לו שלאור זאת יש לדחות את התביעה, טען לראשונה שאי אפשר לשבת בקופה והוא חייב לעמוד.

שלישית, הובהר לראשונה מהעדות שהיה עוד עובד בחנות שביצע עבודות שונות (סידור החנות, הכנת סנדויצים) ומכאן תימוכין לכך שהתובע לא עמד לאורך כל שעות הפעילות.

רביעית, התובע לא הביא עד כלשהו שיתמוך בגירסתו לעניין עמידה ממושכת.

חמישית, התובע ניהל את החנות ובמסגרת זו גם הזמין סחורה וביצע פעולות ניהול שונות, שיש להניח כי בוצעו בישיבה.

8. הנתבע טען בסיכומים לעניין עמידה סטטית.

מעדות התובע עולה שאכן עמד במהלך העבודה, אך לא ברור האם מדובר בעמידה סטטית או בהתהלכות בחנות ובמחסן, סידור סחורה, עמידה בקופה.

כאמור, מוטל הנטל על התובע להוכיח כמה זמן מתוך יום עבודה התהלך בחנות, כמה זמן עמד בעמידה סטטית, כמה זמן ישב. התובע לא טען על כך דבר בתצהירו וגם במסגרת העדות לא ידע לכמת את פרקי הזמן. כאמור, לא הובא עד כלשהו שיסייע לתובע.

9. בעניין עב"ל (ארצי) 28951-10-11 יהודה שטרית נ' המל"ל (מיום 27/5/13), התייחס בית הדין לסוגיה של עמידה ממושכת וקבע כי בהעדר פירוט של פרקי הזמן, ההפסקות, המרחקים ופרטים נוספים, הרי שלא ניתן לקבוע קיומה של תשתית עובדתית.

10. כאמור, התובע לא פירט בעדותו כמה זמן מתוך יום עבודה הוא עומד. התובע טען שהוא עומד 12 שעות (לפני שהחלו הבעיות בברכיים) אך לא הוכיח זאת. התובע בעצמו אישר שיש "פיקים" של לקוחות.

פרק זמן אחר לא הוכח, וגם ניסיון ללמוד זאת מהתובע במהלך החקירה הנגדית, לא צלח.

11. התובע טוען למחלת מקצוע אולם מחלתו אינה מנויה על רשימת מחלות המקצוע שהיא, כידוע, רשימה סגורה.

12. לאור האמור, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

ניתן היום, י"ב אלול תשפ"א, (20 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים.