15 מאי 2022

1. עסקינן בתובענה במסגרתה מבקשת התובעת תשלום גמלת הריון בגין התקופה שמיום 01.12.2019 ועד למועד הלידה ביום 18.04.2020, זאת בהתאם לסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק). התביעה הוגשה לנוכח החלטת המוסד לביטוח לאומי, (להלן – הנתבע) מיום 06.02.2020.
2. לפיכך, ונוכח הסכמת הצדדים, ביום 12.01.2021 מונה פרופ' יורם בייט, מומחה בתחום המיילדות והגניקולוגיה, כמומחה רפואי מטעם בית הדין. פרופ' בייט התבקש לחוות דעתו בשאלה האם נדרשה שמירת ההיריון לתקופה מיום 01.12.2019 ועד ליום 18.04.2020, כולה או חלקה, מפאת מצב רפואי הנובע מההיריון אשר סיכן את התובעת ו/או את עוברה.
3. בחוות דעתו מיום 21.04.2021, לאחר שפירט את הרקע הרפואי של התובעת במהלך ההיריון, ובפרט את הבדיקות שנערכו במהלך ההיריון ואת המסקנות מהן, קבע פרופ' בייט כדלקמן:

"דיון ומסקנות:

הבדיקות אשר בוצעו בתקופת המחלוקת, מתאריך 1.12.19 ועד ללידה ב- 18.4.20, לא העלו כל ממצאים המעידים על סיכון כלשהו לתובעת או לעובר, ועל כן לא מצדיקות מתן אישור לגמלה לשמירת היריון."

1. לבקשת התובעת הועברו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:
2. מה היה השוני במצבה הבריאותי של התובעת בין התקופה שמיום 03.09.2019 ועד ליום 30.11.2019 (עבורה אושרה לתובעת שמירת הריון) לבין התקופה שבמחלוקת (01.12.2019-18.04.2020)?
3. האם אין באישורו של ד"ר אמיר רשל מיום 04.03.2020 בכדי לשנות את עמדתך לאור האמור בו כדלקמן:

"כאבים בסובכים יותר מימים מזה זמן רב

עדיין בחילות וכאבי גב."

ככל שתשובתך שלילית, אנא נמק קביעתך.

1. האם יש בסמיכות הזמנים בין הריונה הקודם של התובעת לבין ההריון נושא תיק זה בכדי לשנות מעמדתך? אנא נמק תשובתך.
2. האם אין באישורה של ד"ר גליה מיכאלי לביטוח הלאומי בכדי לשנות מעמדתך? אנא נמק תשובתך.
3. האם אין בעובדה כי גם עפ"י האישורים הרפואיים התובעת סבלה כבר מתחילת ההריון מחולשה קשה, הקאות סחרחורות, התקשתה לעמוד על הרגליים ולתפקד ולא זזה ממיטתה החל מתחילת ההריון מאחר שכל קימה גרמה לה להקאות נוספות בכדי לשנות מעמדתך? אנא נמק תשובתך.
4. על שאלות אלה השיב המומחה ביום 25.10.2021 כדלקמן:

"1. מצבה הבריאותי של התובעת בתקופה שבין 3.9.19 ועד 30.11.19 בהשוואה לתקופת המחלוקת, דהיינו מ- 1.12.19 ועד 18.4.20 מפורט בדיווח מביקוריה במרפאות בתקופות אלו:

בתקופה עבורה אושרה לתובעת שמירת היריון היא נבדקה פעמים רבות על ידי מספר רופאי נשים. תלונותיה החוזרות היו של הקאות רבות. ד"ר גליה מיכאלי מילאה טופס בקשה לשמירת היריון בגלל התלונות הנ"ל אולם הוסיפה כי "ייתכן והבקשה לא תאושר". לא היו לתובעת תלונות נוספות בכל הבדיקות. בתקופת המחלוקת הייתה לתובעת תלונה של "כאבים בסובכים מזה זמן רב", בחילות וכאבי גב. היא הופנתה לכירורג כלי דם וכנראה לא מימשה הפנייה זו. הבדיקות הרבות שביצעה התובעת לא הדגימו כל שוני במצבה הבריאותי בשתי התקופות הנדונות.

2. בבדיקתו של ד"ר אמיר רשל, רופא נשים, התלוננה התובעת על כאבים בסובכים מזה זמן רב, בחילות וכאבי גב. ניתן היה לצפות שתפנה לכירורג כלי דם, כפי שהוצע לה, ולאורתופד לבירור כאבי הגב. בנתונים העולים מהתיעוד הרפואי לא נמצאה כל עדות לבירורים רפואיים שבוצעו בנושא זה ולכן איני מתרשם מחומרת התלונות, אשר על כן איני מוצא לנכון לשנות את עמדתי.

3. סמיכות הזמנים בין ההריונות והנתונים דלעיל אינם סיבה המצדיקה שינוי עמדתי.

4. ד"ר גליה מיכאלי בדקה את התובעת בהיריון מספר רב של פעמים. ב- 20.11.19 נתנה לתובעת, לבקשתה, טופס שמירת היריון והבהירה לה כי ייתכן והבקשה לא תאושר. להבנתי הסתייגותה זו מבטאת את העובדה כי לא התרשמה מחומרת התלונות כמצדיקות שמירת היריון. אני מצטרף להסתייגותה זו.

5. מצבה הרפואי של התובעת כמתואר בשאלת הבהרה זו לא פורט בכל הבדיקות הרבות שדווחו על ידי רופאי הנשים. בהיעדר נתונים כאלו בבדיקות הרפואיות, אני מתרשם כי תלונותיה לא היוו סיכון לה או לעוברה, ולכן לא הצדיקו אישור לגמלה לשמירת היריון."

טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, המומחה לא השיב כדבעי על שאלות ההבהרה שנשלחו אליו. תשובותיו של המומחה נעדרות פירוט והסבר נדרש וכן מדובר במומחה שנעול בדעתו.
2. מנגד טוען הנתבע, כי המומחה השיב על השאלות כנדרש. המומחה אינו נעול בדעתו והוא התייחס לכל שאלות ההבהרה שנשלחו אליו. כאשר נשאל ביחס לתלונותיה של התובעת בנוגע לחולשה קשה, להקאות, לסחרחורות, לקושי לעמוד על הרגליים ולקושי לתפקד, השיב כי תופעות אלו לא פורטו בבדיקות הרפואיות. בהקשר זה הוסיף הנתבע שלא מדובר בחלק מהתשתית העובדתית.

המסגרת הנורמטיבית

1. התנאים לזכאות לגמלת שמירת הריון נקבעו בהוראות סעיף 58 לחוק באופן הבא:

"שמירת הריון" – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:

(1) מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;

(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

1. עניינינו עוסק בחלופה הראשונה של סעיף 58.
2. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, ובזו הלשון:

"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית" (ר' עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (2.11.99); סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212; יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49). כמו כן, הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (ר' עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.2012).

אשר להכרעתי

1. המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין בחן את נתוניה הרפואיים של התובעת, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה. המומחה הבהיר היטב, כי על אף תלונותיה של התובעת ומאחר שלא בוצע בירור רפואי, הוא לא מתרשם מחומרתן.
2. אינני יכול לקבל גם את טענת התובעת לפיה המומחה נעול בדעתו. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, הסביר המומחה את ההבדלים בין התקופה בגינה אושרה לתובעת גמלת שמירת הריון (בשל הקאות מרובות) לבין התקופה בגינה היא נדחתה. המומחה הבהיר, כי על אף תלונותיה של התובעת ועל אף שהופנתה לבדיקה על ידי כירורג כלי דם, היא לא עשתה כן. יתרה מכך, המומחה אף מדגיש, כי בבדיקות הרבות שבוצעו לתובעת לא הודגם שוני במצבה הבריאותי.
3. באשר לתלונות התובעת כפי שאלה פורטו בשאלות ההבהרה מטעם התובעת (חולשה קשה, הקאות סחרחורות, התקשתה לעמוד על הרגליים ולתפקד ולא זזה ממיטתה), הסביר המומחה כי תלונות אלה לא פורטו בבדיקות שבוצעו על ידי רופאי הנשים ומשכך מסקנתו היא כי הן לא היוו סיכון לתובעת או לעוברה.
4. אי לכך ובהתאם לזאת, מקום בו בחוות הדעת לא נפלו פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, אין בסיס לפסילתה. בענייננו אין לומר כי חוות דעת המומחה אינה מפורטת או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליה, שכן הן חוות הדעת והן התשובות לשאלות ההבהרה היו מפורטות ומנומקות. מכאן, שלא הובאה כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של פרופ' בייט כלשונה.

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של פרופ' בייט, התביעה נדחית.
2. משמדובר בתובענה מהתחום הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד אייר תשפ"ב, (15 מאי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.