לפני תביעות כספיות הדדיות אשר נובעות מיחסי שכירות של נכס עסקי ומסיום יחסי השכירות.

1. הנתבע שכר חנות בקומת קרקע של מבנה מסחרי ברחוב ראשי באום אל פחם (להלן המושכר); יחסי השכירות עוגנו בהסכם בכתב נושא תאריך 11.1.2010 (להלן חוזה השכירות) אשר נכרת בינו לבין בעל הזכויות במושכר – מר מאג'ד אבו שקרה (להלן המשכיר). בתאריך 11.1.2015 נערך בין הנתבע לבין המשכיר נספח בכתב לחוזה השכירות (להלן הנספח לחוזה). על-פי החוזה והנספח, דובר בשכירות למשך עשר שנים לאחר מימוש אופציה.
2. המושכר נמסר להחזקתו ולשימושו של הנתבע על-מנת לנהל בו חנות תכשיטים.
3. לימים, בעוד הנתבע מחזיק במושכר כשוכר, נפטר המשכיר; התובעים באו בנעליו בכל הנוגע לזכויות במושכר מכוח רכישת חלק מעיזבון המשכיר מחלק מיורשיו.
4. לטענת התובעים, הנתבע הפר את הסכם השכירות באי תשלום דמי שכירות ובאי פינוי המושכר בתום תקופת השכירות המוסכמת. הם הגישו נגד הנתבע תביעה לפינוי מושכר שהתבררה לפני בתא"ח (חד') 29117-10-20 אגבאריה נ' אגבאריה (להלן תביעת הפינוי). בתביעת הפינוי ניתן פסק-דין ביום 26.1.2021, בהסכמת בעלי-הדין ותוך קביעת פינוי המושכר לתאריך 21.3.2021. נותרו מחלוקות כספיות שבעטיין הותר לצדדים לנקוט הליכים נוספים, נפרדים.
5. על-רקע זה, ולאחר שהנתבע פינה את המושכר, הוגשו התביעות ההדדיות שלפני (כתב-תביעה מתוקן מטעם התובעים מזה ותביעה שכנגד מטעם הנתבע מזה).
6. התובעים הגישו תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום סך 44,975 ₪ בגין חוב דמי שכירות החל מחודש אפריל 2020 עד יום 21.3.2021 – תאריך פינוי המושכר כפי שנקבע בתביעת הפינוי. תחשיב החוב הובא בסעיף 13 לכתב-התביעה המתוקן.
7. הנתבע התגונן מפני התביעה וביקש לדחותה. אלו עיקר טענותיו: התובעים כלל לא הוכיחו את זכויותיהם במושכר כחליפים של המשכיר. הנתבע חשוף לסיכון של דרישת אותם דמי שכירות על-ידי צד שלישי – ואף נתבע בפועל בידי צד שלישי בת"א (של' חי') 5245-07-20 מחאג'נה נ' אגבאריה (להלן ההליך המקביל). התובעים מבקשים לחייב את הנתבע בתשלום דמי שכירות בסכום שעולה על זה שננקב בנספח לחוזה ואין להתיר זאת. אין לחייב את הנתבע לשלם דבר בגין התקופה שבה הייתה החנות שהוא מפעיל במושכר סגורה במהלך משבר הקורונה, ולמצער יש לפסוק דמי שכירות מופחתים בגין תקופה זו. מכל סכום בו יחוב הנתבע יש לקזז סך של 60,000 ₪ המבטא נזק שנגרם לנתבע בשל כך שהתובע 1 – אשר מחזיק בחנות גובלת במושכר, בנה תוספת אשר הסתירה את הכניסה למושכר ואת השלט שהוצב בכניסה אליו (להלן הטענה לחסימת הכניסה והשלט).
8. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בה עתר לחייב את התובעים – הנתבעים שכנגד, לשלם לו סך של 160,000 ₪. ראשית, נטען שעל-פי חוזה השכירות והנספח לו היה הנתבע רשאי ליטול בסיומה של תקופת השכירות חפצים מסויימים שננקבו שם; במסגרת תביעת הפינוי, התנגדו התובעים לכך שהנתבע יפרק וייטול מיטלטלין שחוברו למושכר חיבור של קבע ובעשותם כן הפרו את חוזה השכירות והסבו לנתבע נזק. עוד יש להתחשב בהשבחה שהשביח הנתבע את המושכר בגין השקעותיו בו במהלך תקופת השכירות. הפיצוי לו עתר הנתבע בשל כך הועמד על 56,468 ₪ לפי חוות-דעת שמאי, בצירוף שכר השמאי בסך 3,500 ₪ כולל מע"מ. שנית, בשל נזק שנגרם עקב הטענה לחסימת הכניסה והשלט נתבע סך של כ-100,000 ₪.
9. הנתבעים שכנגד התגוננו מפני תביעת הנתבע תוך הכחשת כל טענותיו, זכותו לפיצוי והסכומים שדרש. נטען כי הנתבע נטל עמו בפינוי המושכר את כל שהיה רשאי וזכאי ליטול כדין בהתאם לחוזה השכירות והנספח לחוזה; בה בעת, הוא הותיר אחריו את המושכר במצב שחטא לחובה להשיב את מצבו לקדמותו – באופן שחייב את הנתבע שכנגד להוציא סכומי כסף לתכלית זו. עלות הפינוי הועמדה על סך של 60,000 ₪ לפי חוות-דעת שמאי.
10. ביום 8.3.2022 הגישו בעלי-הדין הודעה לפיה ההליך המקביל תם בהסכם פשרה, הנתבע חוזר בו מכל טענה בכתבי-הטענות לכך שהתובעים גבו ממנו דמי שכירות שלא כדין לתקופה מיום 11.3.2018 עד יום 31.3.2020 (כולל טענת קיזוז הנובעת מכך), ובכפוף לכך עומדים הצדדים על כל שאר טענותיהם.
11. לעיל תוארו עיקרי הטענות בכתבי-הטענות; אין באמור כדי למצותן.
12. הראיות שהוגשו כללו תצהירי תמיכה של בעלי-הדין וחוות-הדעת שמאי מטעם כל צד.
13. בפתחו של דיון ההוכחות שנקבע ליום 23.5.2022 באו בעלי-הדין, בהמלצת בית-המשפט, לכלל הסכמה כי יוותרו על בירור עובדתי ושמיעת עדים, יסכמו טענותיהם בכתב ללא הרחבת חזית או צירוף מסמכים חדשים ופסק-הדין ינתן לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט. להסכמה ניתן תוקף של החלטה; סיכומי הטענות הוגשו על-פיה.
14. נתתי את דעתי לכל המצוי בתיק ושקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים בסיכומיהם. על-סמך כל אלה, משהוסמכתי להכריע בתובענות ההדדיות לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט ולאחר שקלול והפנמה של מלוא הטענות ההדדיות, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סכום סופי וכולל של 25,500 ₪ בערכי יום פסק-הדין (להלן הסכום הפסוק).
15. מעבר לסכום זה יישא כל צד בהוצאותיו.
16. הסכום הפסוק ישולם על-ידי הנתבע לתובעים תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא לו פסק-הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד יום התשלום.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ג, 06 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.