ראשיתו של ההליך בפניי הוא בהתנגדות לביצוע שטר.

בין הצדדים נכרת הסכם שכירות לפיו שכרה הנתבעת נכס מהתובע, ובמסגרת זו ניתנו שיקים לתשלום דמי השכירות (להלן – "ההסכם", להלן – "המושכר"). השיק שהיה מיועד לתשלום דמי השכירות בגין חודש אפריל 2020 (להלן – "השיק") בוטל ע"י הנתבעת ולכן הוגש ע"י התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

לטענת הנתבעת, השיק בוטל על ידה הן בשל משבר נגיף הקורונה שהתרגש על ישראל והעולם כולו בחודש מרץ 2020 ואשר לא אפשר לה להפיק הנאה מהמושכר, והן בשל ליקויים חמורים שהתגלו במושכר ואשר התובע סירב לתקנם כך שהנתבעת נאלצה לעשות את התיקונים בעצמה. יצוין כבר עתה, כי בשל אותם ליקויים הודיעה הנתבעת לתובע עוד ביום 16 בפברואר 2020 על כוונתה לעזוב את המושכר בסוף חודש אפריל 2020 וכי הצדדים הסכימו שהנתבעת תפנה את המושכר כאמור, ובטרם תום תקופת השכירות.

התנגדות הנתבעת לביצוע השיק התקבלה בכפוף להפקדת מלוא סכום השיק בקופת בית המשפט, התקיים קדם משפט וביום 28 בפברואר 2022 התקיים דיון ההוכחות בפניי.

ההחלטה בהתנגדות

בהחלטה בהתנגדות, שניתנה בתום חקירת המצהיר מטעם הנתבעת, קבעתי, בין היתר, כך:

1. טענת הנתבעת לפיהן בשל משבר נגיף קורונה אשר בעטיו הוטל סגר כללי ביום 15 במרץ 2020 נמנעה ממנה האפשרות לפנות את המושכר במועד שנקבע וכי מדובר במצב שמאפשר לה לבטל באופן חד צדדי את התשלום בגין אפריל (ואף בגין חצי מרץ אלא שתשלום זה כבר שולם באותו מועד), היא טענה חלשה שעל פניו נראית כמו עשיית דין עצמי מבלי שנלקחו בחשבון האינטרסים של הצד שכנגד.
2. היות שממילא סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תפנה את המושכר בשל הליקויים בסוף חודש אפריל 2020, ספק אם יש במשבר הקורונה כדי לאפשר לנתבעת להחליט על דעת עצמה שהיא אינה משלמת בגין חודש אפריל.
3. טענת הקיזוז יכולה להיות טענת הגנה ראוייה בפני שטר, אולם כמו כל טענת הגנה אחרת המועלית בהליך ההתנגדות שדינו כהליך בסדר דין מקוצר, עליה להיות מפורטת ועל הנתבעת היה להכבד ולהכנס לפרטי הגנתה. טענות הנתבעת לעניין הליקויים והתיקונים שביצעה הן כלליות וסתמיות ולא נתמכו במסמך כלשהו.
4. למרות שכאמור לעיל הנתבעת הציגה טענות הגנה קלושות ודחוקות, מצאתי לנכון ליתן לה רשות להתגונן בכפוף להפקדת מלוא סכום השטר בקופת בית המשפט.
5. מכאן, הרי שהנתבעת הייתה מודעת היטב לכך שבמסגרת ההליך לגופו אין די בטענות שהעלתה במסגרת ההתנגדות ושעליה להביא ראיות ולהוכיח את טענותיה כדבעי.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ושמעתי את הצדדים בעדותם בפניי, נחה דעתי שדין ההתנגדות להידחות.

נימוקיי להלן.

נטל ההוכחה בתביעה שטרית

1. ההלכה היא, כי נטל ההוכחה בתביעה שטרית מוטל על החייב – הנתבעת כאן, ולא על אוחז השטר (ראה ע"א 562/88 אהרון בן אריה נ' יוסף סופר, פ''ד מה(1) 647).
2. הצדדים הם אמנם צדדים לעסקת היסוד, אולם התביעה שבפניי היא תביעה שטרית, הנסמכת על שיק המשוך על הנתבעת, ואין היא תביעה על פי עסקת היסוד.
3. כלומר, על הנתבעת החובה להרים את הנטל להראות שאינה חייבת עפ"י השטר, ואיני סבורה שהנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה.

משבר נגיף הקורונה

1. איני יכולה לקבל את טענת הנתבעת לפיה יש בסגר הכללי ובהשלכותיו כדי להתיר לה ביטול חד צדדי של התשלום בגין חודש אפריל 2020.
2. כאמור, אין מחלוקת כי הצדדים הסכימו שהנתבעת תפנה את המושכר בסוף חודש אפריל 2020. לכן, ובהתאם להסכמת הצדדים, הנתבעת הייתה חייבת לשאת בתשלום עד סוף חודש אפריל 2020.

אין בעובדה שבמחצית חודש מרץ 2020 נכנסה מדינת ישראל לסגר כללי כדי לשנות זאת, כפי שיפורט להלן.

1. בחודש מרץ 2020 הודיע נציג הנתבעת לתובע באופן חד צדדי כך:

"החל מיום 15.3 לצערנו הקפאנו את פעילות החברה וכלל הפעילות של החנויות ברחבי הארץ עד להתבהרות המצב. עפ"י הנחיות הממשלה ומשרד הבריאות אנחנו חוייבים (הטעות במקור – א.ה) להפסיק את הפעילות. בהתאם לכך, לא נשלם עבור שכירות של חודש אפריל, ואבקשך שלא להפקיד את השיק. אשמח לשוחח בהמשך עם התבהרות העניינים לגבי נושא שכ"ד. בכל מקרה, פינוי המושכר יהיה במועדו" (ההדגשה שלי – א.ה).

ביום 22 במרץ 2020 השיב התובע כי בנסיבות אלה, "אין סיבה שלא תפנו את הנכס בסוף החודש הנוכחי ובכך תסתיים תקופת החוזה".

למחרת הודיע נציג הנתבעת כי בשל המצב לא יוכלו לפנות בסוף חודש מרץ אלא רק "במועד, בסוף חודש הבא", ונענה כי על הנתבעת לשלם שכן "משרדים ומחסן לא קשורים לפעילות עסקית של החברה בחנויות".

1. מהתכתבות זו עולה, כי גם הנתבעת עצמה, בהודעה הראשונה, הודיעה כי בהתאם למצב, אינה משלמת עבור חודש אפריל 2020.

דהיינו, מאופן הניסוח ברור, שהנתבעת החליטה, על דעת עצמה, שעצם קיומו של סגר כללי מאפשר לה לפטור עצמה מתשלום שכר דירה לחודש אפריל 2020.

1. אולם חשוב לא פחות הוא מה שאין בהודעה – אין כל התייחסות למצבו של המושכר או לזכותה הנטענת של הנתבעת לעזוב טרם המועד המוקדם שנקבע לעזיבתה, בסוף חודש אפריל, וכל הודעתה מתייחסת אך ורק להנחיות הממשלה בדבר הפסקת הפעילות.
2. אני מוצאת שהנתבעת לא הייתה רשאית לעשות דין לעצמה ולהחליט שאינה משלמת בגין חודש אפריל בשל הסגר שהוטל, ומוטב היה לו חלף ההודעה החד צדדית כאמור הייתה מנסה לבוא בדין ודברים עם התובע, ולנסות לחלק את הנזק, כפי שטענה שזכותה לעשות, בהסכמה.

יתכן, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, שלו הייתה הנתבעת עושה כן באותו מועד, פני הדברים היו שונים, בין אם היו הצדדים מגיעים להסכמה ובין אם הייתה נדרשת הכרעה שיפוטית.

1. כעולה מההודעות, התובע איפשר לנתבעת לפנות את המושכר בסוף חודש מרץ 2020 ולא לשלם בגין חודש אפריל 2020, אולם הנתבעת בחרה שלא לעשות כן, בטענה כי "ניסינו לבדוק ולהתארגן לבקשתך, אך בדל (צ"ל – "בשל" – א.ה.) המצב זה לא יילך".
2. הטענה הועלתה באופן כללי וסתמי, הנתבעת לא פירטה – לא אז ולא במהלך ניהול התיק בפניי – אילו נסיונות עשתה כדי לנסות ולפנות את המושכר.

לא רק זו, אלא שנציג הנתבעת התחמק ממתן תשובה ברורה האם במהלך הסגר עשתה הנתבעת שימוש במושכר (ראה עמ' 14, שורות 19-22). על אף ההתחמקות, אני סבורה שניתן להבין מתוך עדותו שהנתבעת המשיכה לעשות שימוש במושכר לצרכי אחסון סחורה ואין חולק שהמושכר עמד לרשות הנתבעת בכל אותה תקופה.

1. למעלה מן הצורך יצוין, כי על אף נסיונות הנתבעת לטעון כי נייר העמדה של לשכת עורכי הדין מאפשר לה שלא לשלם שכירות, הנתבעת לא צירפה את נייר העמדה, על אף שנציגה התחייב לעשות כן (עמ' 2, שורות 25-29). מכל מקום, ובשים לב לכך שאין מחלוקת שהנתבעת המשיכה להחזיק במושכר ולכל הפחות לאחסן בו סחורה, ספק אם היה בכך כדי להועיל לה.
2. לאור האמור אני קובעת, שהנתבעת לא הראתה שעמדה לה הזכות להודיע באופן חד צדדי על אי תשלום דמי השכירות בגין חודש אפריל 2020 ובהתאם לא הייתה זכאית לבטל את השיק.

טענות הנתבעת בדבר הליקויים

1. טענת הנתבעת לפיה היו במושכר ליקויים שהתובע סירב לתקן היא במהותה טענת קיזוז כנגד השטר.

כפי שהובהר בהחלטה בהתנגדות, הטענה נטענה באופן כללי וסתמי וללא פירוט כלשהו.

1. המצב לא השתנה עם הגשת תצהירי העדות הראשית. הנתבעת לא הוסיפה בתצהיר המשלים מטעמה דבר כלשהו על התצהיר התומך בהתנגדות. כך, ועל אף ההחלטה המפורשת בהתנגדות לפיה יש לפרט ולכמת את טענת הקיזוז, לא הוגשו מסמכים כלשהם שיש בהם כדי להצביע על גובה הנזקים הנטענים או התיקונים שנאלצה הנתבעת לשאת בהם, וכל שצורף הן תמונות שלא ניתן ללמוד מהן דבר.
2. אמנם, אין מניעה שקיזוז ישמש הגנה בתביעה בסדר דין מקוצר אולם הטוען להגנת קיזוז חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענתו.

כפי שנפסק בע"א 721/82 Onda Machinery Trading Co. Limited, Japan, פד"י לט (4) 720 בעמ' 723:

.."סדר הדין המקוצר מחמיר עם הנתבע המבקש להתגונן, בכך שהוא דורש ממנו לבסס את גירסת הגנתו בתצהיר. בית המשפט, הדן בבקשתו, אינו נכנס לבירור במחלוקת העובדתית. הוא חייב להניח, כי טענותיו שאומתו בתצהיר, אמת הן (אלא אם קרסה גירסתו תחתיה בחקירה הנגדית).... מכאן חשיבותו של התצהיר, התומך בבקשה, שנועד לאמת את העובדות הנטענות בה, והחובה להיכבד ולהיכנס בו לפרטי ההגנה הנטענת... וטענת הקיזוז אינה יוצאת מכלל זה".

(ההדגשה שלי – א.ה).

1. בשולי הדברים ייאמר, כי מדובר בנתבעת אשר מכירה את המושכר כחמישים שנים (עמ' 17, שורות 31-32) ואשר חתמה על הסכם שכירות לפיו היא שוכרת את המושכר As Is, וגם מסיבה זו קשה לקבל את טענותיה לעניין הליקויים וזכותה שלא לשלם דמי שכירות בגינם.
2. לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת שהנתבעת לא הראתה שיש לה טענת קיזוז כנגד השטר.

סיכום

היות שהנתבעת לא הראתה שיש לה הגנה כלשהי בפני השטר – אני מורה על דחיית ההתנגדות.

התיק יוחזר ללשכת ההוצאה לפועל לשם ביצועו.

המזכירות תעביר לב"כ התובע את הסכום המופקד בקופת בית המשפט על פירותיו, וב"כ התובע יפעל להקטנת החוב בתיק ההוצאה לפועל בהתאם.

הוצאות ההליך בסך של 3,500 ₪ יתווספו לסכום ההוצאות בתיק ההוצאה לפועל וייגבו במסגרת ההליך שם. מודעת אני ליחס שבין גובה ההוצאות לבין סכום השטר. אולם, בשים לב לכך שהנתבעת, שהייתה מודעת היטב להחלטה בהתנגדות ולנטל המוטל עליה, מצאה לנכון להמשיך ולנהל את ההליך על בסיס אותן טענות שטענה בהתנגדות, ביודעה כי מדובר בטענות חלשות ודחוקות שאין בהן די, וכן בשים לב לכך שהתקיימו בתיק זה שלושה דיונים, אני סבורה שמדובר בסכום ראוי ויתכן שאף על הצד הנמוך.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' אדר א' תשפ"ב, 03 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.