לפני בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף מאחר ולא צורפה חוות דעת רפואית כמתחייב מתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

1. עניינינו בתביעה בגין רשלנות רפואית. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 3.10.19 פנה התובע למרכז הרפואי מעיני הישועה בשל נפיחות מוגלתית בחלק הימני של הרקטום. הוא טופל סימפטומטית ונשלח לביתו. למחרת, פונה באמצעות אמבולנס, בשל החמרה במצבו, למיון. למרות שהנפיחות היתה בצד ימין, בוצע ניקוז בצד ימין של הרקטום, מבלי שהופקה מוגלה, והתובע שוחרר לביתו כשהוא עם חום גבוה וסובל מכאבים.

עקב החמרה במצבו, פנה ביום 9.10.19 למיון, ובוצע ניקוז של המוגלה מימין. התובע שוחרר לביתו, מבלי שצויין, כי הוא סובל מחום גבוה, כאבים עזים, שלשולים והקאות.

למחרת, פונה לבית חולים פוריה, שם בוצע ניקוז של המוגלה בצד ימין.

לטענת התובע, בשל התרשלות הנתבע, נגרם לו סבל מיותר, שעלול היה אף להביא למותו.

עוד נטען, כי ביום 30.7.20, סבל התובע מאבצס חוזר, מלווה בחום גבוה. לטענתו, כלל לא נמדד לו חום בהגיעו, ובשחרור נרשם פריצת מוגלה בכמות מזערית, בלא ציון ההליך הכירורגי שבוצע. התובע שוחרר לביתו כשהוא סובל מכאבים עזים וחום גבוה.

למחרת, פונה "לבית חולים אחר", שם אובחן אבצס גדול מימין, ובוצעו פתיחה וניקוז של המורסה.

התובע ציין כי עבר בשנת 2014 ניתוח אבצס באותו מקום.

לטענת התובע, אין ספק כי התרשלות הנתבע גרמה לו זיהום ונפיחות יתר. לטענתו, בשני המקרים, לא ביצע הנתבע רישומים רפואיים נאותים כנדרש, בוצעה בו פעילות כירורגית במיקום הלא נכון (בפעם הראשונה), ובצורה רשלנית בשתי הפעמים, בסטנדרטים לא ראויים ולא מקצועיים, וכתוצאה נגרמו לו כאבים וסבל וכן נזקים כספיים , בגינם הוא זכאי לפיצוי מהנתבע בסך של 117,000 ₪.

2. התובע לא תמך כתב תביעתו בחוות דעת אלא במסמכים רפואיים בלבד.

3. הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, בהתאם לתקנה 100(1) ולתקנה 127 לתקנות. לטענתו, מאחר והמדובר בטענות לרשלנות רפואית בטיפול שקיבל התובע אצל הנתבע בשני מועדים, המתייחסת לעניינים שברפואה, ובטענה לקש"ס בין הטיפול שניתן לו לנזקיו נטענים, משלא צירף התובע לכתב תביעתו חוות דעת להוכחת טענות שברפואה, הרי שבהתאם לתקנה 127 לתקנות, דין התביעה להידחות על הסף, בהעדר עילה.

4. בתגובתו, טען התובע, כי אינו טוען לנכות רפואית, וכי מצבו הכלכלי הקשה אינו מאפשר לו לתמוך את התביעה בחוו"ד רפואית מטעמו, וכי אין לחסום את דרכו להוכחת טענותיו כלפי הנתבע, רק בשל עוניו.

5. בתשובתו, שב הנתבע על טענותיו, תוך שהוא מציין, כי התובע טען כלאחר יד כי מצבו הכלכלי הקשה אינו מאפשר לו הגשת חוו"ד רפואית, להוכחת טענותיו שברפואה, ולא צירף אסמכתאות כלשהן, לתמיכה בטענתו, והוא אף לא פנה לביהמ"ש בבקשה לקבלת פטור מהגשת חוו"ד רפואית, בגין מצבו הכלכלי הנטען. לחילופין, ביקש הנתבע, כי בנסיבות אלה יהיה הנתבע מנוע מהוכחת עניינים שברפואה.

דיון והכרעה

6. לאחר ששקלתי את הטענות, מצאתי לדחות את הבקשה בהעדר בסיס משפטי.

7. תקנה 127 לתקנות, קובעת:

"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שירשמו".

8. אקדים ואציין , כי תקנה 100 (א) לתקנות אינה דנה בסילוק על הסף מחמת אי צירוף חוות דעת רפואית.

9. כאמור, התובע לא צירף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית, ממנה ניתן יהיה ללמוד על הקשר הסיבתי בין הטיפולים שקיבל אצל הנתבע בפעמים שפנה אליו בגין נפיחות מוגלתית באזור הרקטום, לבין הנזקים הנטענים בעקבות הטיפול שקיבל אצל הנתבע בפעמים אלו. תקנה 127 לעיל קובעת, כי על בעל דין הרוצה להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענותיו, לצרף לכתב הטענות תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, "אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בתקנה 130 לתקנות נקבע, כי בית המשפט או הרשם רשאי למנות מומחה "לעניין שבמחלוקת בין בעלי הדין".

10. כלומר, מלשון התקנות לא נובעת חובה על בעל דין לצרף חוות דעת של מומחה רפואי לכתב תביעתו, וממילא לא עולה מכך כי דין תביעה שהוגשה ללא חוות דעת כזו להיות מסולקת על הסף. כל שנקבע בתקנות הינה קביעה בעלת משמעות ראייתית, לאמור, אי צירוף חוות דעת ימנע הוכחת עניין שברפואה.

11. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה דנן. משהבהיר התובע בכתב התביעה ובתגובתו כי אינו טוען לנכות רפואית (ס' 13 לכתב התביעה; ס' 2 לתגובה) ואין הוא מבקש להוכיח נכות כזו באמצעות חוות דעת מומחה, המשמעות היא, שבהיעדר תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, התובע לא יוכל להוכיח את דרגת נכותו, כאשר תביעתו כוללת רכיב של נזקי גוף. היעדר האפשרות להוכיח קיומה של נכות אינו מוביל לסילוק על הסף של התביעה. כעניין של שגרה, מוגשות תובענות לפיצוי בגין נזקי גוף אף בהיעדר חוות דעת של מומחה רפואי, תוך ידיעה של בעל הדין התובע, כי בכך נוצר מחסום להוכחת נכות רפואית, אך אין בכך כדי לשמוט את הקרקע משאר רכיבי נזק גוף, שאינם תלויי נכות.

12. יוער, כי התובע לא הגיש בקשה לפטור אותו מהגשת חוו"ד מומחה רפואי בגין חסרון כיס, והעלה טענה זו, לראשונה, רק בתשובתו לבקשה דנן. בנוסף, התובע לא צירף כל אסמכתא לתמיכה בטענתו זו, משכך, לא מצאתי ממש בטענה.

13. לאור האמור, הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה ישקלו בתום ההליך.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשפ"א, 13 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.