עפ"ת 22211-10-20 ראמי(עציר) נ' מדינת ישראל

בפני כב' השופט מרדכי כדורי

העתק החלטת בית משפט מיום 16 מרץ 2021

לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא. כפי שפורט היטב בגזר הדין, בעניינו של המערער מקיימות הנסיבות המפורטות בסעיף 40א(ג)(1) בפקודת התעבורה, ובאותה עת לא התקיימו נסיבות המצדיקות חריגה מפסילת המינימום.
(במאמר מוסגר אעיר כי טוב יעשה בית המשפט קמא אם פסקי דין היוצאים תחת ידו יערכו בפסקאות ממוספורת כראוי. האופן בו נערך גזר הדין, ללא חלוקה לפסקאות, מקשה על בחינתו ועל ההפניה לאמור בו).

ברם, מאז ניתן גזר הדין ועד לדיון בערעור הנסיבות השתנו. המערער סיים לרצות עונש מאסר למשך 29 חודשים שהוטל עליו בגין העבירות בהן הורשע בבית המשפט קמא ובגין עבירות מס. כעולה מהמסמכים שהוגשו בדיון (דו"ח סוציאלי לוועדת השחרורים, תוכנית שיקום מטעם הרשות לשיקום האסיר ופרוטוקול הדיון לפני ועדת השחרורים), המערער ניצל את מאסרו לצורך התבוננות עצמית. המערער עבר טיפול משמעותי בו השתתף ברצינות רבה, מתוך עניין ללמוד, להפנים ולהפיק ממנו תועלת. המערער השתתף בקבוצות טיפוליות, כולל בקבוצה בתחום התעבורה, שיתף פעולה, ולראשונה בחייו בחן את התנהגותו ואת דפוסי חשיבתו, התמודד עם דפוסי חשיבתו המעוותת ורכש הבנה ומודעות לחשיבות של קבלת עזרה מאחרים. המערער רכש הבנה בצורך להפעיל שיקול דעת לפני מעשה ולפעול לאחר חשיבה. להתרשמות גורמי הטיפול, מאסרו של המערער גרם לו להתעוררות ממשית. המערער מוכן כיום לקבל ביקורת ולהפנימה, מחוייב ומגלה אחריות כלפי התנהגותו.לראשונה המערער השתחרר לאחר שנקבעה לו תוכנית שיקום.

בשל שינוי הנסיבות כאמור, מתקיימות עתה נסיבות מיוחדות המצדיקות להסתפק בפסילה לתקופה קצרה יותר מזו שנקבעה בסעיף 40א(א)(1) בפקודת התעבורה. ראשית, יש לחזק את המערער בדרך השיקומית בה הוא פוסע לראשונה לאחר שנים ארוכות. שנית, יש בהליך השיקומי שעבר בין כותלי בית הסוהר כדי להפחית באופן ניכר את המסוכנות הנובעת ממנו, ולהביא לידי מסקנה כי לא יהיה בנהיגתו לאחר תום תקופת הפסילה משום סכנה לציבור.

אשר על כן, אני קובע שעונש פסילת הרישיון שהוטל על מהערער יעמוד על חמש שנים.

בכפוף לאמור, הערעור נדחה.