ערעור על הכרעת הנאמן שניתנה ביום 9.9.20 בתביעת החוב של המערערת, לפיה קבע כי יש לדחות את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת תביעת החוב.

טענות המערערת בערעור

המערערת היא גרושת החייב. לבני הזוג 5 ילדים, מהם 2 קטינים. המערערת טוענת כי במועד מתן צו הכינוס, יום 23.3.15 צבר חייב כלפי המערערת חוב מזונות הקטינים ובגין זאת הגישה באמצעות בא כוחה למשרדי הכונ"ר תביעת חוב מטעמה על סך של 104,320 ₪.

בתביעת החוב עתרה המערערת למתן אורכה להגשת תביעת החוב. לטענת המערערת, רק לאחר שניתן צו כינוס לחייב ומשלא שולמו לה דמי מזונות נודע לה כי החייב מצוי בפשיטת רגל. לטענת המערערת, היא לא קיבלה הודעה מהחייב על כך שהינו בפשיטת רגל ועל פי ייעוץ משפטי שקיבלה דאז הבינה כי אינה יכולה לתבוע את החובות בהליך.

המערערת מדגישה כי החוב בגין מזונות עודנו שריר וקיים.

לטענת המערערת, החלטתו של הנאמן לדחות בקשתה למתן אורכה להגשת תביעת החוב שגויה, שכן היא לא קיבלה מהחייב העתק של צו הכינוס. המערערת כופרת בקביעת הנאמן בהכרעתו, לפיה היא ידעה על כך שהחייב מצוי בהליך פשיטת רגל עוד ביום 26.6.16 שכן כבר אז פנתה למשרדי הנאמן. המערערת טוענת כי היא פנתה אז לנאמן בשל מצוקה כלכלית עת נותרה ללא דמי מחייה עבור הקטינים, והיא לא ידעה על זכותה בהגשת תביעת חוב בהליך.

המערערת מדגישה את תוקפו של החיוב במזונות הקטינים. לטענת המערערת, החייב התעלם מחובתו המוסרית בתשלום המזונות, ואין לתת לו פרס על כך. לעמדת המערערת, הפסיקה מצאה להקל בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, והמקרה כאן נכנס לגדר החריגים המאפשרים הגשת התביעה באיחור, שכן המערערת לא הגישה את תביעת החוב בשל היעדר בקיאות ובשל טעות בתום לב. בנוסף, המערערת לא עודכנה בעת היא בייעוץ משפטי לעניין זכותה בהגשת תביעת חוב. החוב במזונות כפי שהוא נלמד מתיק ההוצל"פ, אינו שנוי במחלוקת. בהליך העיקרי, טרם חולק דיבידנד ועל כן קבלת תביעת החוב לא תפגע באינטרס ההסתמכות של הצדדים האחרים.

תגובת הנאמן לערעור

הנאמן בתגובה לערעור עמד על כך שצו הכינוס ניתן עוד ביום 23.3.15 ואילו תביעת החוב של המערערת הוגשה באיחור ניכר, וזאת רק ביום 27.6.19, היינו למעלה מ-43 חודשים מהמועד האחרון להגשת תביעות החוב בהליך.

לעניין טענת המערערת כי לא ידעה על צו הכינוס מפנה הנאמן להודעות שהוגשו לתיק ההוצל"פ וכן לאישורי המסירה שהציג החייב בדבר המצאת צו הכינוס לנושים, כאשר החייב הצהיר על החוב למערערת כחלק מהחובות המוצהרים בבקשתו למן צו כינוס.

המערערת ידעה על הליך פשיטת הרגל וזאת כעולה מפנייתה ביום 26.6.16 לנאמן כאשר הודיעה כי החייב אינו משלם לה את המזונות השוטפים.

הנאמן טוען בתגובה, כי לא זו בלבד שהמערערת ידעה על הליך פשיטת הרגל, היא אף הגיעה עם החייב להסכמות מחוץ להליך פשיטת הרגל לגבי חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים. בהקשר זה טוען הנאמן כי העברת הזכויות למערערת מהווה הענקה בטלה, אך יש לציין כי עניין זה אינו מהווה חלק מבירור הערעור.

הנאמן מפנה למצבת תביעות החוב המאושרת ומדגיש, כי אם תתקבל בקשתה של המערערת להארכת מועד ובהתאם לכך תאושר תביעת החוב שהגישה, יהיה בכך להשפיע באופן מהותי על מצבת תביעות החוב. מאחר והחוב כלפי המערערת הוא בדין קדימה, הדבר ישפיע על אפשרות יתר הנושים, שהגישו את תביעות החוב במועד, לקבל דיבידנד כלשהו.

יצוין, כי החייב לא הגיש תגובה לערעור.

דיון והכרעה

את טענות הצדדים בערעור ביחס לבקשת המערערת להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יש לבחון בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העלין, כפי שפורטו בהלכת מלונות רותם (רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) מיום 21.08.2012) ובכלל זאת יש להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך, ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך. יש לבחון את הנימוק הנטען לאי הגשת תביעת החוב במועד ואת הפגיעה ביעילות הליך פשיטת הרגל. יש לבחון האם קיימות נסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת המערערת שלא אפשרו לה להגיש תביעת החוב במועד. שיקול מרכזי נוסף נוגע לאינטרס ההסתמכות של הנושים שהגישו תביעות חוב במועד, כאשר תביעות החוב נבדקו ואושרו, אולם טרם חולק דיבידנד.

במקרה זה, צו הכינוס ניתן לפי בקשת החייב ביום 23.3.15.

החייב הצהיר על חובו למערערת במסגרת פירוט החובות בבקשתו למתן צו כינוס. הודעות נשלחו לנושים ובכלל זאת גם לתיקי ההוצל"פ המתנהלים נגד החייב. בנוסף, עוד ביום 26.6.16 פנתה המערערת לנאמן בקשר להליך פשיטת הרגל המתנהל ביחס לחייב בטענה לאי קבלת דמי המזונות.

לפיכך עולה, כי המערערת ידעה על צו הכינוס ועל הליך פשיטת הרגל כבר בסמוך למתן צו הכינוס ובכל מקרה עוד לפני יום 26.6.16.

מעיון בהליך פשיטת הרגל עולה, כי המערערת היתה מעורבת בהליך. כך, ביום 5.2.17 הגישה המערערת תגובתה לבקשת החייב לקציבת המזונות. בהמשך לכך הגישה מכתבים לתיק ביום 22.2.17 וביום 27.3.17.

המערערת אף הגישה בקשות שונות בהליך לביטול ההליך בשל מחדלי החייב ובכלל זאת על רקע טענות להעדר עמידת החייב בתשלומי קציבת המזונות.

על רקע המפורט לעיל, לא ניתן לקבל טענת המערערת לפיה לא ידעה על ההליך וכך גם אין לקבל טענה כי לא ידעה על זכותה להגשת תביעת חוב.

ראוי לציין, כי ביום 12.6.17 הוגשה לתיק הודעה לפיה מונה למערערת עו"ד מטעם הסיוע המשפטי. מכאן, שיש גם לדחות טענות המערערת לגבי חוסר ידיעה משפטית בנושא זכותה להגשת תביעת חוב או טענות לגבי היעדר קבלת ייעוץ משפטי בעניין זה.

נוכח פרק הזמן הארוך שחלף ממועד מתן צו הכינוס וכן מהמועד בו ידעה המערערת על ההליך ולפיכך על זכותה בהגשת תביעת חוב, הרי שאין מקום למתן אורכה וזאת בהעדר נימוק משכנע לאיחור הממושך בהגשת תביעת החוב.

כך גם יש לתת את הדעת לכך, שתביעת החוב של המערערת תשפיע באופן מהותי על זכויות יתר הנושים, אשר הגישו תביעות החוב במועד. המדובר בתביעת חוב אשר אם תאושר תמצא במעמד דין קדימה, ועל כן לא יהיה בכספים המצויים בקופת פשיטת הרגל להביא לחלוקת דיבידנד לנושים בדין רגיל. יוצא לפיכך, כי מתן האורכה למערערת יביא לפגיעה מהותית ביתר הנושים.

המערערת הדגישה כי החוב כלפיה נובע מאי תשלום מזונות על ידי החייב קודם למתן צו הכינוס. כמפורט לעיל, המערערת אף פעלה בהליך בבקשות שונות הנוגעות לאי תשלום דמי המזונות הקצובים. בית המשפט נתן דעתו לחובה המוסרית של החייב בתשלום המזונות, ולפיכך אף ניתנה ביום 23.10.20 החלטה מפורטת, המפרטת את הנימוקים לכך שאין לבטל ההליך ועם זאת ניתנו הוראות על מנת לשמור ככל האפשר על זכויות המערערת ושני הקטינים הזכאים למזונות מהחייב. בהחלטה מיום 23.10.20 פורטו הנושאים השונים בהם היתה מערערת מעורבת בהליך תוך התייחסות גם לטענות לגבי מעמד חוב המזונות שנוצר בשל אי תשלום קציבת המזונות וכך נקבע:

"החייב אינו מקיים את חובותיו בהליך, אינו משלם את צו התשלומים ובמקביל, אינו משלם את דמי המזונות הקצובים למבקשת. לפיכך, המבקשת ביקשה לבטל את ההליך.

כמו כן, המבקשת ביקשה להתיר לה לנקוט בתביעה לאכיפת הסכם ממון, לפיו היא זכאית לזכויות בכספים הצבורים על שם החייב, ולעכב מימוש כספים לקופת הכינוס, בין כספים המוקנים לקופה ובין כספים מוגנים, שהחייב מעונין לעשות בהם שימוש לצרכי תשלום דמי המזונות וחוב הפיגורים.

במקביל, תלויה ועומדת בקשת החייב למימוש כספים מוגנים, כאמור לשם תשלום חוב פיגורים בהליך ודמי מזונות (ניתן לראות בבקשתה של המבקשת כהתנגדות לבקשה זו של החייב(.

לעניין ביטול ההליך, נוכח הצורך בבירור שאלת קיומן של זכויות לחייב בירושה והתועלת שיכולה לצמוח מכך לנושי החייב, הרי שאין מקום לבטל ההליך חרף מחדלי החייב.

לגבי הבקשה להגשת תביעה, לא ברור כיצד נחתם הסכם רכושי בין החייב למבקשת לאחר שהחייב כבר היה מצוי בהליכי פשיטת רגל ולכאורה נראה כי להסכם כזה אין תוקף (אין הדבר אומר, כי בחינת הנסיבות לגופן לא תצביע על זכויות של המבקשת בכספים הרשומים על שם החייב(.

הנאמן מציע לאפשר לחייב לפדות הכספים המוגנים כך שמחצית הכספים ישמשו לתשלום דמי המזונות והמחצית השניה תשמש לתשלום על חשבון חוב הפיגורים.

נראה, כי אין מקום להשוות בין חוב הפיגורים וחוב דמי המזונות, זאת נוכח החשיבות שיש לתת לחובה המוסרית בתשלום דמי המזונות לקטינים.

לפיכך, החייב יהיה רשאי לפדות כספי פנסיה במרכיב התגמולים (בהיותם מוגנים) ואם

יעשה כן, הכספים ישמשו לתשלום חוב המזונות שהצטבר בגין אי תשלום קציבת המזונות (לפי תצהיר המבקשת נכון לחודש אוגוסט עמד החוב בגין אי תשלום קציבת המזונות על סך של 10,000 ₪). רק ככל שתוותר יתרה, ניתן יהיה לעשות בה שימוש לתשלום חוב הפיגורים...

יצוין, כי ככל שהכספים לא יספיקו לתשלום חוב המזונות, יהיה מקום לשקול מתן אפשרות למבקשת לפעול בהליכי גבייה נגד החייב, על אף צו עיכוב ההליכים, למעט ביחס לנכסים המוקנים לקופת הכינוס על פי דין (לרבות זכויות החייב בירושה, ככל שקיימות(. "

יש לזכור, כי חוב המזונות כלפי המערערת הוא חוב שאינו בר הפטר בהליך. לפיכך, דחיית בקשת המערערת להארכת מועד להגשת תביעת החוב אין משמעותה, כי החייב יהיה פטור מתשלום החוב, וזאת אפילו אם בשלבים מאוחרים יותר ישקול בית המשפט להורות על מתן הפטר לחייב (כאשר בשלב זה, לא נראה כי כך הדבר). על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בפסק דינו בע"א 2837/17 עמוס ברדה נ' כונס הנכסים הרשמי (מיום 6.6.2018) בו נקבע כי אין מקום לשנות מן ההלכה הפסוקה, לפיה חוב מזונות נותר חוב בר תביעה לכל דבר ועניין, ולפיכך אינו נכלל על דרך הכלל בצו ההפטר, אף אם לא הוגשה בעניינו תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל.

מכאן שלפי פסיקת בית המשפט העליון, כאשר קיים חוב מזונות, הרי שגם במקום בו לא מוגשת תביעת חוב בגינה, החוב אינו נמחק בעת שניתן צו הפטר. בהתאם לכך, המערערת תהיה רשאית להמשיך בגביית חוב המזונות נשוא תביעת החוב אותה ביקשה להגיש באיחור רב מאד, גם לאחר סיום הליך פשיטת הרגל.

היחס שבין איחור בהגשת תביעת חוב של מזונות ובין מעמדו המיוחד של חוב המזונות והעובדה כי חוב מסוג זה אינו נכלל בצו ההפטר, נדון ברע"א 4955/19  חניתה בביש נ' עו"ד אביב רונן - נאמן (מיום ‏28.10.2019), וכך נקבע על ידי כב' השופט ד' מינץ, והדברים יפים גם למקרה זה:

"המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור שהגישה על דחיית תביעת החוב היו גבוהים ביותר, וזאת בין היתר בהסתמך על פסק הדין שניתן בעניין ברדה (ע"א 2837/17 ברדה נ' כונס הנכסים הרשמי (6.6.2018)), בו נקבע כי חוב מזונות נותר בר-תביעה לכל דבר ועניין ואינו נכלל על דרך הכלל בצו ההפטר אף אם לא הוגשה במסגרת ההליך תביעת חוב. לשיטת המבקשת, על פי ההלכה שנפסקה בעניין ברדה, חוב מזונות הינו "חוב קדוש" כדברי בא-כוחה, ולפיכך אין מקום לדחות תביעת חוב מזונות גם אם הוגשה באיחור. אלא שאין להלכה זו כדי להועיל למבקשת.

כפי שנקבע זה מכבר בעניין ברדה, וכפי שגם ציין בית המשפט המחוזי, חוב מזונות אינו בר-הפטר. אכן, לאור קביעת בית המשפט המחוזי, אין בדחיית תביעת החוב שהגישה המבקשת בשל איחור בהגשתה כדי לחסום את דרכה להיפרע ממנו במסגרת הליכי הוצאה לפועל לאחר תום הליכי פשיטת הרגל. ברם, בניגוד לדעת המבקשת, אין זה נכון לומר שקיימת חובה על הנאמן לקבל את תביעת חוב המזונות ויהי מה."

המערערת הפנתה בטיעוניה לכך שהפסיקה מצאה להקל במבחנים למתן אורכה להגשת תביעת חוב. עם זאת, על אף שהפסיקה אימצה את הגישה המקלה, עדיין אין בכך להצדיק מתן אורכה בכל מקרה, ובנסיבות המפורטות לעיל, שעה שמדובר בפרק זמן ארוך מאד בן מספר שנים בו לא הוגשה תביעת החוב מטעם המערערת, הרי שהכף נוטה לצד דחיית הבקשה. כך למשל נפסק ברע"א 3010/18 שריף עביד נ' יניב אינסל עו"ד (מיום 7.10.2018):

"אומנם, הלכת בית המשפט העליון כפי שנקבע ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) [פורסם בנבו] (21.8.2012) הינה כי יש לבכר את הגישה המקלה על פני הגישה המחמירה בכל הנוגע להארכת מועד להגשת תביעת חוב. יחד עם זאת נפסק באותו עניין כי כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו פירוק או כינוס, יהיה מקור ידע זה אשר יהא, הוא יתקשה להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד. סבורני, כי המקרה שלפניי נכנס בגדר מקרים אלו."

נוכח כל המפורט לעיל, הערעור נדחה.

נסיבותיה של המערערת ובכלל זאת העובדה כי היא נאלצת לפעול על מנת לקבל תשלומי מזונות הקטינים, מצדיקים שלא לפסוק צו להוצאות, גם במקום בו הערעור נדחה.

ניתן היום, ב' ניסן תשפ"א, 15 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.