מונחת לפני תביעה כספית בסך 22,800 ₪ שהוגשה במקור כנגד נושאי משרה בבנק ירושלים. בהתאם להחלטתי מיום 28.12.20, צורף הבנק להליך כנתבע נוסף.

כפי שעולה מכתבי הטענות המונחים לפניי, במועדים הרלבנטיים לענייננו, היו התובעים מיופי כוח בחשבון הבנק של אמם, הגב' רחל בר און פריווירט, אשר נוהל בסניף פתח תקווה.

בכתב התביעה טוענים התובעים, כי ביום 17.7.19 ניתנה הוראה לנתבעת 1 לסגור סך 670,000 ₪ מכספי האם, בפיקדון מסוג "שמש". דא עקא, ביום 3.6.20 התברר לתובעים כי כלל לא בוצעה הפקדה כאמור, וכי הכסף נותר בעו"ש, הכל מבלי שמי מטעם הבנק טורח ליידע התובעים באמור. נטען, כי כתוצאה מכך איבד הכסף מערכו. על פי הטענה, ניסיונות התובעים לעשות משהו מועיל עם הכסף לא צלחו, בשל סירוב הבנק, חרף היות התובעים מיופי כוח ואפוטרופוסים של האם. נטען, כי לא זאת אף זאת, אלא שהנתבעת 1 העליבה את התובע 1 בקללות בעת ביקורו בבנק. התובעים טוענים, כי רק ביום 24.9.20 עלה בידיהם למשוך הכסף מהבנק ולהעבירו לבנק אחר. על רקע האמור, מבקשים התובעים לחייב הנתבעים בפיצוי כספי, וזאת על רקע אי הפקדת הכספים לפיקדון "שמש", והיחס שהיה מנת חלקם מהבנק.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המונחים לפניי, אני מוצאת כי דין התביעה להידחות.

ויובהר. מכתב ההגנה ומצרופותיו עולה, כי במועדים הרלבנטיים לענייננו החזיקו התובעים בייפוי כוח אשר אפשר להם לפעול בחשבון האם, אלא שביום 30.9.17 מונו התובעים כאפוטרופוס לגופה ורכושה של האם, וזאת מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. לאחר שמצב דברים זה דווח לבנק, בוטל ייפויי הכוח שבאמצעותו פעלו התובעים בחשבון הבנק של האם, תוך שהתובעים התבקשו להמציא לבנק צו מינוי אפוטרופוס מקורי וכן החלטה שיפוטית מתאימה לגבי אופן השקעת הכספים, וזאת בהתאם לתקנה 4(א) לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (דרכים להשקעת כספי אדם שמונה לו אפוטרופוס), אשר קובעת כי "השקעת כספים של חסוי אשר לו כספים ששויים עולה על סך 1,015,000 ₪ טעונה אישור בית המשפט.". דא עקא, התובעים לא פעלו להסדרת מעמדם כאמור, וזאת במשך חודשים ארוכים, חרף פניות חוזרות ונשנות מהבנק. הלכה למעשה, רק ביום 23.9.20 התייצבו התובעים בבנק, הציגו צו מינוי אפוטרופוס מקורי וכן צו מבית משפט לענייני משפחה מיום 2.9.20 בדבר העברה של כספי האם, ובהתאם הוסדר מעמדם, כאשר בהמשך, ביום 24.9.20, ובהתאם להוראות התובעים, הועבר סך 680,000 ₪ לחשבון האם בבנק אחר.

בהינתן האמור, לא מצאתי כי נפל כל פגם באופן התנהלות הבנק עת סרב לבצע פעולות בחשבון, לרבות השקעת הכספים בפיקדון, עד להסדרת מעמד התובעים, נהפוך הוא; הבנק פעל על פי חובת הזהירות המצופה ממנו. אלמלא היה פועל הבנק כך, ייתכן והיה מועל בחובתו כלפי הלקוחה, היא האם. אשר על כן, אני קובעת כי הבנק פעל כראוי ובסבירות, וכי לא דבק רבב באופן התנהלותו. אוסיף, כי טענת התובעים לפיה הנתבעת 1 העליבה את התובע 1 נדחית משטענה זו נטענה בעלמא וללא תימוכין.

סוף דבר

התביעה נדחית.

בהינתן כי לא היה מקום להגשת התביעה מלכתחילה כנגד הנתבעים 1 ו-2, יישאו התובעים בהוצאות הנתבעים 1-2 בסך 400 ₪ לכל אחד.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' תמוז תשפ"א, 13 יוני 2021, בהעדר הצדדים.