1. לפני תביעה כספית בעטיה של תאונת דרכים. עניינה של תובענה זו הינה מחלוקת בין

חברת ביטוח לבין המבוטח.

רקע וטענות הצדדים

2. ביום 4.10.2019 רות הלר (להלן: "התובעת") החנתה את רכבה סמוך לגן אירועים "החורשה " בקיבוץ יגור.

3. לטענתה, כאשר הגיעה לחנייה מצאה, כי רכבה ניזוק בחלקו האחורי. בירור אשר נערך עם עובדי המטבח בגן האירועים, העלה, כי אסף רגב (להלן : "נתבע 2" או "אסף") אשר נהג ברכב השייך לגלעד אמיר (להלן : "נתבע 1" ) התנגש ברכב התובעת בעת שעמד בחנייה.

4. בשיחת טלפון אשר התקיימה בין התובעת לבין נתבע 2, אישר נתבע 2 כי התנגש ברכב התובעת בעת שעמד. לטענת התובעת, נתבע 2 ונתבע 1 נטלו אחריות מלאה על התאונה.

5. התובעת טוענת, כי נתבע מספר 2 נהג ברשלנות ובחוסר זהירות כאשר התנגש ברכב חונה ועל כן האחריות המלאה מוטלת עליו וכן על נתבע 1 כבעלים וכן על חברת הביטוח שומרה (להלן: "נתבעת 3" או "חברת הביטוח").

6. לטענת התובעת נגרמו לרכבה הנזקים הבאים :

נזק לפי חוות דעת שמאי 14,846 ₪.

ירידת ערך הרכב 3,469 ₪.

שכ"ט שמאי 1,170 ₪.

בזבוז זמן 1,000 ₪.

7. לטענת התובעת, פנתה לנתבעים בדרישה כי יפצו אותה, אך נענתה בשלילה.

8. הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים") טוענים, כי האירוע נשוא התביעה אינו מוכחש. לטענת הנתבעים, האירוע קרה לפני יותר משנה והם אינם זוכרים את כל פרטיו.

9. הנתבעים מודים, כי הם אכן פגעו ברכב של התובעת, מסרו פרטים של ביטוח שברשותם לתובעת, אולם חברת הביטוח, סירבה לשלם את הנזק, על אף שהרכב מבוטח.

10. הנתבעים טוענים, כי רכבם נפגע כתוצאה מהתאונה וגם לרכבם נגרם נזק והוא תוקן על ידי הנתבעים מכיוון שברשותם היה ביטוח צד ג' בלבד.

11. הנתבעים טוענים, כי יש לדחות התביעה נגדם. לטענתם היה להם ביטוח וכי יש לחייב את נתבעת 3 בנזקיה של התובעת.

12. נתבעת 3 חברת הביטוח טוענת במסגרת כתב הגנה לקוני, כי עם קבלת דרישת התובעת לפיצוי, יזמה חקירה לבירור החבות ובדיקת הנסיבות.

13. נתבעת 3 טוענת, כי בבדיקת הנסיבות עלו סתירות מהותיות לגבי אופן התרחשות התאונה שהעלה חשד כבד לגבי התרחשות האירוע, אם בכלל.

14. נתבעת 3 טוענת כי על פי דוח החקירה שקיימה, בנסיבות האירוע חלים סעיפים 23 ו-25 לחוק חוזה הביטוח ועל כן פטורה המבטחת מחבות.

15. נתבעת 3 טוענת כי חוות דעתו של השמאי נערכה ללא תיקון בפועל, ומשכך יש להפחית את רכיב המע"מ.

16. ככל שהנזק תוקן, אזי על התובעת להציג חשבונית תיקון וקבלה אודות התשלום בפועל וזאת כדי להוכיח את הנזק הממשי.

17. הנתבעת אף טענה, כי ההוצאות השונות הנדרשות בכתב התביעה לא הוכחו ולא פורטו, אין להתייחס אליהם והיה ראוי לתבוע בגינם.

דיון והכרעה

18. לעניין המחלוקת בין התובעת לנתבעים 1 ו-2 הרי שאין מחלוקת כי התאונה לא הוכחשה על ידי הנתבעים.

19. הנתבעים מאשרים, כי אכן הייתה תאונה וכי אכן רכבם פגעו ברכבה של התובעת.

20. בעניין הנזק, הוצגה לבית המשפט חוות דעת של שמאי המפרטת את פרטי הנזק שנגרם לתובעת ובסיכומה נקבע, כי הנזק עומד על סך של 14,846 ₪. בנוסף נאמר, כי נגרמה ירידת ערך לרכב בסך 3,469 ₪.

21. המחלוקת הקונקרטית בתביעה זו נסובה סביב השאלה, האם במועד התרחשות התאונה היה רכבו של נתבע 2 היה אותו רכב אשר פגע ברכבה של התובעת והיה מבוטח באותה עת אצל נתבעת 3 בפוליסת ביטוח ברת תוקף.

22. כאמור, הודו הנתבעים, כי אכן הם פגעו ברכבה של התובעת. דא עקא שהנתבעת 3 שהינה חברת הביטוח שלהם סירבה לשלם את דמי הביטוח לתובעת, על אף שהרכב מבוטח. לטענת נתבעת 3, תביעת הביטוח הייתה במסגרת כוונה להונות את חברת הביטוח תוך כוונה לקבל במרמה תגמולי ביטוח.

23. עם קבלת דרישת התובעת, כי חברת הביטוח תפצה אותה בגין נזקיה, מינתה נתבעת 3 חוקר אשר יבדוק את נסיבות המקרה. חברת הביטוח טענה כי בבדיקת נסיבות התאונה התגלו סתירות מהותיות בדברי הנתבעים לגבי אופן התרחשות התאונה, לרבות ספק אם בכלל - אירעה.

24. במסגרת ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז (5), 661, נאמר כי על המבוטח הנטל להוכיח, רק את התשתית העובדתית הראשונית של האירוע המוגדר, ואז עובר הנטל אל המבטח להראות כי מקרה הביטוח אירע במעשה מכוון של המבוטח.

25. בענייננו, כיוון שאין מחלוקת שאירעה תאונה, הרי שמהאמור לעיל עולה כי נטל השכנוע לעניין הגרימה המכוונת מוטל על חברת הביטוח. על מנת לעמוד בנטל השכנוע, מוטל על נתבעת 3 להביא תשתית ראייתית עובדתית מוצקה כי הנתבעים ובמיוחד בעל הרכב פעלו על מנת לגבות את כספי הביטוח במרמה.

26. לאחר עיון בראיות שהציגה חברת הביטוח הגעתי לכלל מסקנה כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל השכנוע, להלן אנמק קביעה זאת;

27. לפי מיטב התרשמותי, מהדוח שהוגש לבית המשפט (נ/1) החקירה, או מרביתה של החקירה, נערכה באמצעות שיחות טלפון שערכו החוקרים עם המעורבים בפרשה.

28. דוח החקירה התבסס על דוח חקירה קודם ואשר לא ברור מהם מקורותיו ועל כן כולו מהווה עדות שמועה. במסגרת הדוח שלפני נאמר, כי "קדם לנו משרד חקירות אחר שמי מטעמו נפגש עם המבוטח"

29. לפי האמור בדוח, העידה התובעת, כי רכבה חנה במסגרת חתונת בתה. לאחר החתונה בעלה הבחין כי רכבו נפגע מתאונה. לדבריה, אמר לה אסף כי הוא נוטל אחריות לתאונה. לדבריה אין לה מושג מי נהג ברכב שפגע ברכב השייך לה.

30. החוקר הטיח בפני אסף, כי הוא מאמין שרכב אחר פגע ברכב של התובע ולא הרכב שלו. אך אסף הכחיש טענה זו. אסף אמר לחוקר כי התאונה אירעה מחוץ לגן באזור הירידה מהמטבח. כמו כן, אסף אמר לחוקר כי הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה. כאמור, החוקר אמר לאסף כי הוא מאמין שרכב אחר פגע ברכב התובעת. ואז הזהיר החוקר את אסף, כי אי אמירת אמת תוביל לטענה של ניסיון להוצאת כספים במרמה מחברת הביטוח. תשובת אסף היא כי הוא לא תבע כלל את חברת הביטוח.

31. על פי סיכום ממצאי החקירה, רכב התובעת אכן ניזוק בעודו חונה בחניה של גן האירועים. כלומר החוקר הסיק, כי התאונה לא אירעה בשום פנים ואופן ליד המטבח כפי שמסר המבוטח ו"ממילא לא כאשר בעלי רכב זה הגיעו למטבח בכדי לקבל מזון בסוף האירוע". עוד ציין החוקר, כי אסף הקפיד לומר שאינו זוכר כיוון שעבר זמן מהאירוע. וכן ציין כי המבוטח התחמק מהתובעת. החוקר ציין כי המבוטח קיבל ממנו כלשונו "הרצאה ארוכה" מדוע לא כדאי לו למסור מידע שקרי והוא הסכים לבחון אפשרות של חזרה בתשובה. לסיכום "חשד כבד (שלא התגבש להוכחה מוחלטת) לגבי אי המעורבות של הרכב המבוטח בתאונה ואו נהיגה של המבוטח ברכבו בעת קרות האירוע".

32. החוקר מבקש כי בית המשפט יסיק כי הרכב המבוטח לא היה מעורב בתאונה ו/או נהיגה של המבוטח ברכבו בעת קרות האירוע.

33. ובכן אני סבור שבדוח זה אין דבר ולא חצי דבר אשר ממנו יעלה חשד כלשהו ולו גם קל שבקלים לגבי מעורבות הנתבעים במרמה כלשהי.

34. בדיקה של דוח החקירה מגלה כי הדוח מקדיש פרק קצר בלבד לאסף. בפרק זה עולה כי אסף הודה שרכבו פגע ברכב של התובעת וכן כי התאונה אירעה מחוץ לגן באזור הירידה מהמטבח. אסף הכחיש כי רכב אחר הוא שפגע ברכב התובעת. מחקירה שטחית זו לא ניתן להגיע למסקנה ואף לא לניחוש, כי קיים "חשד כבד (שלא התגבש להוכחה מוחלטת) לגבי אי המעורבות של הרכב המבוטח בתאונה ואו נהיגה של המבוטח ברכבו בעת קרות האירוע".

35. יתר על כן דוח החקירה מפנה טענות כנגד אסף ואולם אסף בהתאם לדברי התובעת אינו בעל הרכב ועל כן הוא איננו נושא בכל חובה כלפי חברת הביטוח. דוח החקירה לוקה ליקוי משמעותי ככל שהוא לא מתייחס למבוטח שהוא גלעד אמיר הנתבע 1.

36. סיכומו של דבר, נתבעת 3 לא עמדה בנטל להוכיח כי נתבע 1 ונתבע 2 פעלו בכוונה להוציא ממנה תגמולי ביטוח במרמה.

37. מכל המקובץ, אני קובע שחברת הביטוח לא הוכיחה כל מרמה מצד הנתבעים 1 ו-2 ועל כן צריכה הייתה לשלם לתובעת ללא דיחוי את כספי התגמולים שתבעה. יתר על כן, אני סבור שחברת הביטוח צריכה הייתה לשלם לתובעת מכוחו של סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מורה אותנו כדלקמן:

"בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי."

38. מכל האמור לעיל, ונוכח כתב ההגנה הלקוני שהוגש על ידי חברת הביטוח אני סבור שחברת הביטוח התנהגה שלא בתום לב, הן כלפי הנתבעים והן כלפי התובעת. עיכוב תשלום תגמולים במשך תקופה כה ארוכה לנוכח הממצאים שהראתה מהווה חוסר תום לב.

39. התוצאה היא שנתבעת 3 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים :

בגין נזק ישיר לרכב סך 14,846 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה החל מיום התאונה ועד לתשלום בפועל;

בגין ירידת ערך בסך של 3,469 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה החל מיום התאונה ועד התשלום בפועל;

בגין שכר טרחתו של השמאי סך 1,170 ₪.

חברת הביטוח תשלם הוצאות משפט לנתבעים 1 ו-2 בסך של 2,000 ₪ וכן סך של 2,000 ₪ לתובעת תוך 20 יום מהיום.

ניתן היום, א' כסלו תשפ"ב, 05 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.