1. לפני תביעה על סך 28,600 ₪ (התביעה הוגשה על סך 34,000 ₪ וסכום התביעה תוקן במועד הדיון; סכום האגרה ששילם התובע יתוקן בהתאם להפחתת סכום התביעה וככל שזכאי התובע להחזר בגין הפרש זה יוחזר לו הסכום ששילם ביתר).

בכתב התביעה נטען, בתמצית, כדלקמן:

1. הנתבעות איחרו במסירת דירה שרכש מהן התובע בדצמבר 2014. מעבר לששים הימים שהיה מוסכם כי יוכלו לאחר בהם נמסרה הדירה באיחור נוסף של חודש ו-18 ימים (מסירה בינואר 2017). התובע טוען כי בהתאם להוראות חוק המכר (דירות) על הנתבעות לשאת בפיצוי בשיעור הקבוע בחוק, והוא מעמיד פיצוי זה על סכום התביעה.
2. התובע מציין כי הנתבעות העלו טענות שונות ביחס לסיבה לאיחור (והאשימו את חברת החשמל, את הרשות המקומית, את מזג האויר ועוד), אך ציין כי טענות דומות הועלו על ידן בהליך מקביל (ת"ק 17243-09-19 – להלן: תביעת כהן), ושם דחה בית המשפט את הטענות וחייבן בפיצוי.

בכתב ההגנה נטען, בתמצית, כדלקמן:

1. בשל שורה של אירועים שלא היו בשליטת הנתבעות (שהן היזם והקבלן המבצע של הבניין), כולל אירועים שבאחריות הרשות המקומית וחברת החשמל, הוסכם על איחור מוסכם במסירה של ששים ימים לאחר הסדרת העיכובים.
2. הדירה נמסרה לתובע ללא כל עיכוב המזכה בפיצוי, שכן העיכובים הוסרו ב-30.11.16 והתובע אישר עיכוב של ששים ימים ועד 11 שבועות בשל השינויים שהתבקשו (דהיינו, ניתן היה למסור את הדירה עד אפריל 2017). נציג הנתבעות הזכיר בדיון כי נדרשו חמש מהדורות שינויים לאור בקשות התובע.
3. עוד נטען כי פסק הדין בתביעת כהן ניתן במסגרת פשרה בין הצדדים, שנותרה חסויה, ואינה יכולה לשמש לשם השוואה ומסקנה בהליכים אחרים.
4. לאחר הדיון הוגש עדכון לתיק בית המשפט, ולפיו הנתבעות מבקשות כי בית המשפט יציע גבולות לפסיקה על דרך הוראות ס' 79א(א) לחוק בתי המשפט. נקבע כי אם בקשה זו מוסכמת על הצדדים יוגש עדכון מתאים ובית המשפט ינסה לסייע בידי הצדדים להגיע להסכמות. משחלף המועד שנקצב לשם הגשת העדכון, וזה לא הוגש, הרי שעולה שהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמות כאמור ופסק הדין נכתב בזאת וינומק בקצרה, כמצוות הדין בפסקי דין בהליכים בבית המשפט לתביעות קטנות.
5. מן המפורט לעיל עולה כי אין כמעט מחלוקת עובדתית בין הצדדים. אין מחלוקת באשר למועד בו נמסרה הדירה בפועל והנתבעות מאשרות כי העיכובים שלא היו בשליטתן, לטענתן, הסתיימו עוד בנובמבר 2016.
6. התובע, מצדו, מאשר כי ביקש שינויים בדירה אשר היו, לטענתו, מינוריים. התובע מאשר כי חתם על טופס ובו מוסכם כי הזמנת שינויים עשויה להוביל לאיחור של עד 11 שבועות נוספים.
7. לטענת התובע, מדובר בטופס אחיד והשינויים שביקש לא מצדיקים איחור כה ניכר כפי שנטען.
8. הצדדים הפנו לפסיקה. התובע הפנה, בין היתר, לת"א (שלום ת"א) 11172-03-15 דינה ארז נ' גינדי החזקות ייזום 2009 בע"מ (נבו 17.05.2018) בו נדונה שאלת הסכמה נטענת לאיחור של עד 34 שבועות. בית המשפט (כב' הש' הבכירה ד' קוברסקי) קבע כי "חוזי מכר טיפוסיים בין קבלנים לרוכשי דירות הם חוזים אחידים (חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982) ותניות בחוזה אחיד המקנות לקבלנים כח בלתי מוגבל לדחות את מועד המסירה ייחשבו כתניות מקפחות (ע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבניין בע"מ, מג(1) 183, 190). היות שמועד המסירה הוא קריטי עבור רוכש הדירה, יש לכלול תנייה מפורשת ולוודא שמועד המסירה ברור ושקוף במידה המאפשרת לרוכש לסמוך עליו". עוד נקבע כי עצם האפשרות לקבוע מועד חוזי חדש איננה נוגדת את הוראת חוק המכר (דירות) (בו נקבע כי חריגה של 60 ימים היא תקופה "לגיטימית" של איחור), שכן האיחור במסירת הדירה יימנה רק מן היום עליו הוסכם כמועד המסירה.
9. באותו מקרה, על יסוד הראיות שהוצגו ועל פי חוות דעתו של מהנדס מטעם התובעים שם, נמצא כי השינויים לא הצדיקו תוספת עבודה או עיכוב בלוח הזמנים, ובית המשפט פסק לתובעים פיצוי בגין האיחור במסירה.
10. הנתבעות הפנו, בין היתר, לרע"א 3088/20 איתי פלד נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (נבו 25.10.2020) שם קבע בית המשפט העליון (כב' הש' נ' סולברג) כי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח העדר יחס סביר בין תקופת הדחייה להיקף השינויים.
11. ייאמר כבר עתה – לכתב התביעה לא צורפה ראיה באשר להשפעתם של היקף השינויים שהוסכמו על תוספת העבודה ולוח הזמנים הנדרשים, וזאת במטרה לבסס את טענת התובע כי דחייה של "עד 11 שבועות נוספים" אינה מידתית. ראיה כזו (כדוגמת חוות הדעת שהוגש בפסיקה אליה הפנה התובע בעצמו) נדרשת, שכן אין מדובר בנתון שבית המשפט יכול להכריע בו בהעדר ראיה כאמור, על דרך האומדנה או מכח ידיעה שיפוטית, והעדרה של הראיה מוביל למסקנה (כפי שנקבע ברע"א 3088/20) כי התובע כשל בהרמת הנטל להוכחת טענתו.

לשם השלמת התמונה בהקשר זה יוזכר כי כבר נאמר, בעניין אחר, כי "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה (reasonable certainty), כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין [...] על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי." (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800)

1. טענה אחרת של התובע התיחסה להליך בתביעת כהן. התובע הפנה לכתב התביעה בעניין תביעת כהן ולרישום במערכת נט המשפט המלמד כי ההליך הסתיים, וכאמור – הנתבעות טענו כי אותו הליך הסתיים בהסכם פשרה חסוי שלא יכול לשרת את הצדדים בהליך זה.
2. בת"א (מחוזי מרכז) 62167-06-20 פירט ואח' נ' מדינת ישראל (21.3.21, כב' הש' א' שוורץ), הזכיר בית המשפט כי "העיקרון היסודי במעשה בית דין הוא שניצול זכותו של בעל דין להעלות מחלוקת מסוימת לפני בית המשפט ייעשה באופן חד פעמי. כך, על פי הכלל של השתק פלוגתא לא ניתן לשוב ולדון בפלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת, אפילו עילות התביעה שונות זו מזו ... בהלכה הפסוקה נקבעו ארבעה תנאים שהצטברותם גם יחד מקימה השתק פלוגתא: הפלוגתא זהה מבחינה עובדתית ומשפטית לפלוגתא שנדונה בהליך הראשון; הפלוגתא הוכרעה בהליך הראשון ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; הממצא שנקבע בהליך הראשון היה חיוני להכרעה בה; קיימת זהות (או "קרבה משפטית") בין בעלי הדין בשני ההליכים. "
3. תנאים אלו לא מתקיימים במקרה דנן: הפלוגתא דומה מבחינה משפטית אך לא ניתן לקבוע את הזהות העובדתית; לא נקבע ממצא פוזיטיבי לגבי הפלוגתא, שכן ההליך המקביל הסתיים בהסדר פשרה ולא בהכרעה שיפוטית על יסוד ראיות וטענות הצדדים ואין מדובר בזהות בין בעלי הדין.
4. על כן, אין בהליכים בתביעת כהן כדי ללמד על תוצאת ההליך שלפני ואין באמור בהם כדי לבסס מסקנה במחלוקת שבין הצדדים שלפני. לפיכך, טענתו של התובע, כי בית המשפט בתביעת כהן דחה את טענות הנתבעות באשר לנסיבות העיכובים שנטען שלא היו בשליטתן, לא הוכחה.
5. סיכומו של דבר, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח תביעתו.

משהוסכם כי הנתבעות יוכלו לדחות את מועד המסירה בפרק הזמן שהוסכם, ובהעדר ראיה שתוביל לפסילתו של הסכם זה או של תניית הדחייה במועד המסירה, נמצא כי הדירה נמסרה לתובע בהתאם ללוח הזמנים שהוסכם עליו על ידי הצדדים ומשכך לא זכאי התובע לפיצוי בגין איחור במסירה.

1. התביעה נדחית. בנסיבות, אין צו להוצאות.
2. המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ד טבת תשפ"ב, 28 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.