1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.
2. הצדדים הגיעו להסכמה כי ינתן פסק דין בתיק לאחר הגשת סיכומים ומבלי לשמוע עדויות.
3. התובעת הגישה ביום 19.7.2007 בקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל באשקלון בגין שטרות שנמשכו מחשבונה של הנתבעת.
4. ביום 6.9.2020 הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר מהטעם
5. כי חתימתה על השקים/שטרות זויפה ע"י אחותה, גב' רויטל זגורי (להלן תקרא: "רויטל").
6. הבקשה להארכת מועד, יחד עם ההתנגדות לביצוע שטר, הועברו לבית המשפט.
7. להשלמת התמונה, יצוין כי כנגד הנתבעת נפתחו מספר תיקי הוצל"פ, אשר אף בגינם הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. חלק מהתיקים נדחו בהכרעת בית המשפט עפ"י סעיף 79א לחוק בתי המשפט ואילו היתר נסגרו בהסכמת הצדדים.
8. בהליך דנן, הוסכם בין הצדדים, כאמור, על מתן פסק דין לאחר הגשת סיכומים בכתב וללא צורך בשמיעת העדויות.
9. לטענת התובעת,יש לדחות את הבקשה להארכת מועד מאחר שמדובר בשיהוי רב וכי תיק ההוצל"פ נפתח ביום 19.2.2007 והמסירה בוצעה במסירה אישית לידי הנתבעת ביום 19.9.2010. דהיינו, חלפו 14 שנים ממועד פתיחת התיק ו- 11 שנים מממועד ביצוע המסירה.

עוד טוענת התובעת כי יש למחוק את בקשת ההתנגדות, שכן, ישנה מניעות או השתק כנגד הנתבעת מלהגיש בקשתה בשל הודאה קודמת ומפורשת בחוב עת הנתבעת הגישה בקשה לאיחוד תיקים ובקשה להפטר.

1. הנתבעת משיבה, מנגד, כי אין חולק בדבר מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, אלא שלא בוצעה מסירה כדין. לטענתה, החתימה על גבי אישור המסירה זויפה.

עוד טוענת הנתבעת כי אף אין חולק על כך כי בקשתה בדבר איחוד תיקים והפטר נוגעת לחובות הרבים שהאחות רויטל יצרה על שמה, אך משלא יכלה לעמוד בתשלום החובות, הגישה בקשות להארכת מועד הגשת התנגדויות.

מוסיפה וטוענת הנתבעת כי התובעת ידעה במהלך השנים כי האחות רויטל היא בעלת החוב והיא זו שזייפה חתימתה על הצ'קים ומסרם לידיה, שכן רויטל הועסקה ע"י התובעת. כאשר, לטענת הנתבעת, אחותה אף ריצתה עונש מאסר בגין הזיוף.

1. לאחר שעיינתי באשר מצוי בתיק, מצאתי כי יש ליתן הארכת מועד להגשת ההתנגדות, לקבל ההתנגדות ולדחות התביעה, ואנמק.
2. בית המשפט העליון בפסק דינו, אשר ניתן במסגרת תיק בר"ם 6094/13 (מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (מיום 10.12.2013)) נתן דעתו לשיקולים והאינטרסים המובאים בחשבון עת בא בית המשפט להכריע בשאלת קיומו של "טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד הקבוע בחיקוק.

כדברי כב' השופט פוגלמן:

"....תקנה 528 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת באופן דומה כי הארכת מועד הקבוע בחיקוק – ובכלל זה הגשת ערעור ובקשת רשות לערער – טעונה "טעם מיוחד". לגבי מושגים מסוג זה, שהם בגדר אמת-מידה (סטנדרט) להבדיל מכלל המוביל לתוצאה דיכוטומית, ההנחיה החקיקתית היא כללית, והתוכן הממשי והקונקרטי נקבע על ידי בית המשפט, על פי שיקולים של מדיניות משפטית. המשמעות שתינתן למונח "טעם מיוחד" היא אפוא פועל יוצא של איזון הולם בין השיקולים והאינטרסים המתחרים העומדים בבסיסו"....

ובהמשך : "האיזון הראוי בין האינטרס של הפרט והציבור במימוש הזכות להגיש הליך ערעורי מזה לבין אינטרס סופיות הדיון מזה מתבטא בצורך להצביע על "טעם מיוחד" להגשתו לאחר שחלף המועד שנקבע לכך בחיקוק. דרישה זו מציבה כברירת מחדל את הכלל שלפיו במקום שבו חלף המועד להגיש הליך ערעורי בלא שהוגש הליך כזה, בעל הדין שזכה יהא זכאי להסתמך על סופיות ההחלטה. ככל שהצד שהפסיד מבקש לאפשר לו לנהל הליך ערעורי חרף האיחור בהגשתו, עליו להציג טעמים טובים שיהא במשקלם המצטבר כדי להטות את כף המאזניים ולסטות מן הכלל בדבר סופיות הדיון. על רקע זה נקבע בפסיקה פעמים הרבה כי טעם מיוחד להארכת מועד הוא, ככלל, אירוע שמנע מבעל דין לפתוח בהליך במועד מטעמים שאינם תלויים בו או בבא כוחו. עם זאת, ואף שמדובר בשיקול מרכזי, ניצבים לצידו שיקולים נוספים ובהם, בראש ובראשונה, סיכוייו של ההליך העיקרי (סיכוייו בנסיבות הקונקרטיות ובמקרה שיש קושי להעריכן, סיכוייו לפי סוגו. כך, למשל, סיכוייה של בקשה לדיון נוסף להתקבל פחותים מסיכוייו של ערעור, כשיתר התנאים שווים); וכן שיקולים הנוגעים, בין היתר, לסיבות לאיחור בהגשת ההליך (אם המבקש היה תם לב, התרשל או השתהה – ובאיזו מידה, אם היה מיוצג, אם נפלה טעות שבדין); למידת ההסתמכות של הצד שכנגד על סופיות ההחלטה (אם ידע שבכוונת המבקש להגיש הליך ערעורי, אם שינה מצבו לרעה, אם יש חשיבות מיוחדת בהכרעה מהירה); לאינטרס של הציבור או של צדדים שלישיים בהכרעה בהליך (אם ההליך מעורר שאלה שתפתח את המשפט ויש לציבור אינטרס שתוכרע; אם דחיית הבקשה עלולה לפגוע בצדדים שלישיים); לחשיבות הזכויות הנדונות ולמידת הפגיעה בהן; ולמיהות המבקש (פרט או רשות). ברי כי אין מדובר ברשימה ממצה, והשאלה אם נמצא "טעם מיוחד" להארכת מועד תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם לאיזון הראוי בין שיקולים אלה ואחרים (לפירוט הנסיבות שהוכרו כטעם מיוחד והשיקולים הצריכים לעניין ראו ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904, 910-909 (2001) (להלן: עניין ידידיה); בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה [פורסם בנבו] (10.1.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 182-163 (מהדורה שלישית, 2012)). ".

יוער כי דברים אלו יפים גם בכל הנוגע ל"טעמים מיוחדים" הנדרשים לצורך הארכת "זמן לעשיית דבר" עפ"י תקנה 176(ב) תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018.

1. במקרה דנן, לאחר ששיקללתי מכלול השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להעתר לבקשה להארכת מועד.

כן מצאתי כי יש מקום לקבל ההתנגדות ולדחות התביעה.

1. אמנם לא ניתן להתעלם ממשך הזמן הרב שחלף מאז נפתח תיק ההוצאה לפועל. כאשר, לדברי הנתבעת בדיון מיום 29.4.2021, ידעה על קיומם של החובות שיצרה אחותה בשמה 4-5 שנים קודם לכן. אך, הנתבעת נימקה את השיהוי בהגשת התנגדות בכך שלא ידעה שעומדת לפניה האפשרות להגיש התנגדות וכי הדבר נודע לה "בהמלצת קרובי משפחה" (ר': עמ' 2 לפרו' שורות 18-20).

בעניין זה,שוכנעתי כי הנתבעת התנהלה בתום לב.

1. זאת ועוד, הנתבעת צירפה לסיכומיה מסמכים התומכים בטענתה באשר לזיוף חתימתה של הנתבעת ע"י האחות רויטל. ובהם, תלונה שהגישה למחלקת הונאה במשטרת ישראל וכן "הודעת חשוד" ביחס לחקירתה במשטרה של רויטל, אשר מסרה כי לפני כעשור עת הנתבעת הייתה חיילת ומאחר שרויטל הייתה מוגבלת בחשבון הבנק שלה, עשתה שימוש בחשבון בנק של המבקשת ובפרטיה כאילו היה שלה, מסרה שיקים, עשתה הוראות קבע. עד שלימים הצטברו החובות ונפתחו תיקי הוצל"פ כנגד הנתבעת. לכן, רויטל פנתה לעו"ד ציון גבאי שיעשה איחוד תיקים וכן שילמה במשך שנים 1,000 ₪ כל חודש. באשר לשיקים ששולמו לתובעת, מסרה רויטל, כי עבדה אצל התובעת וכאשר פיטרו אותה נוצר לה חוב שפרסה אותו בשיקים של הנתבעת.
2. הנתבעת אף צירפה תוצאות בדיקת פוליגרף שערכה, לצורך אימות טענותיה כי לא ידעה כלל על איחוד התיקים שנפתח ע"י עו"ד גבאי, ככל הנראה לבקשת רויטל, וכי לא היא זו שנשאה בתשלומי איחוד התיקים.

לפי תוצאות בדיקת הפוליגרף נמצאה הנתבעת דוברת אמת.

1. מנגד, בשים לב למערכת היחסים כעובד- מעביד, אשר התנהלה בין רויטל ובין התובעת, אשר העסיקה את רויטל, ניתן לראות בכך בסיס לטענת הנתבעת לפיה התובעת ידעה כי החתימות על גבי השקים אינן בכתב ידה של הנתבעת.
2. התובעת מצידה אף לא סתרה טענת הזיוף. כאשר הנטל בעניין זה מוטל על התובעת (ר':ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוף פ"ד לב(2)197, ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' רחמים פ"ד מז(3)240,261).
3. מהאמור לעיל עולה כי סיכויי ההליך הינם גבוהים למדי.
4. באשר לנזק הנטען ע"י התובעת בשל השיהוי הרב, לרבות הנזק הראייתי והעדר האפשרות "לחזור" לאחות הנתבעת בשל חלוף הזמן, לא מצאתי לקבל טענה זו נוכח הוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 הקובעות כי :

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

כאשר, לכאורה, ניתן לומר כי עילת התובענה נולדה בעת הגשת ההתנגדות ע"י הנתבעת.

1. נראה, אם כן, כי התביעה כנגד הנתבעת דינה להדחות, וזאת עת התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לסתירת טענת הזיוף, וכאמור לעיל.

לסיכום:

לאור האמור, אני נעתרת לבקשה להארכת מועד, מורה על קבלת ההתנגדות וכן קובעת כי התביעה כנגד הנתבעת נדחית.

תיק ההוצאה לפועל שמספרו 08-02464-07-3 יסגר.

נוכח השיהוי הרב בהגשת ההתנגדות, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אייר תשפ"ב, 08 מאי 2022, בהעדר הצדדים.