לפניי תביעה כספית לפיצוי התובע בגין תקלות חוזרות ונשנות במקרר השייך לו ונרכש מהנתבעת.

המחלוקת בליקויים הנטענים אינה חדשה ואף נדונה בין הצדדים בהליך קודם (ת"ק 33076-11-17) במסגרתו השתתפו הצדדים בהליך גישור שהסתיים בהסכם פשרה. בהתאם להסכם הפשרה שנחתם על ידי הצדדים התחייבה הנתבעת להחליף לתובע את דלתות המקרר, תתרום סך של 5,000 ₪ לארגון ליב"י ותספק בידי התובע אחריות נוספת למקרר למשך שנתיים נוספות מיום חתימת ההסכם על המדחס. אין מחלוקת כי הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה וכי השנתיים לתקופת האחריות הנוספת החלה ביום 01.07.2018 וממילא הסתיימה ביום 30.6.20.

לטענת התובע התקלות המקרר שוב חזרו אלא שהנתבעת סירבה לתקנו מחדש אלא שלטענת הנתבעת כמו גם מעיון בתיק עולה כי התובע פנה אל הנתבעת בעניין הליקויים לאחר תום תקופת האחריות - רק בחודש אוקטובר 2020 וממילא טענותיו כלפי המקרר אינן קשורות במדחס כך שהאחריות לא חוסה עליהן גם אם היה פונה בתקופת האחריות.

בנסיבות אלה, כאשר המקרר אינו חוסה תחת אחריות, הרי שהנתבעת אינה חבה כל חובה כלפיי התובע.

התביעה נדחית. התובע בהוצאותיה של הנתבעת 1 בסך של 500 ₪, נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, ט' ניסן תשפ"א, 22 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.