1. בפני 2 תביעות שהדיון בהן אוחד, שכן עניינן אחד, נזק לכלי רכב שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 19.6.2020 ברח' השחם בפתח תקוה. בתא"מ 42958-10-20 סכום התביעה הוא 8,940 ₪; ואילו בתא"מ 50135-10-20 הוא 13,233 ₪. לשם הפשטות, ייקראו הצדדים בשמות "שלמה" ו"רשתי", בהתאמה.

2. התאונה ארעה בכביש דו סטרי, והמגע היה בין הפינה השמאלית-קדמית ברכב שלמה לבין דופן ימין של רכב רשתי (במפגש בין 2 הדלתות). המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. נהגת רשתי טוענת, כי נסעה כדרכה, כשלפתע חשה מכה מפגיעת רכב שלמה, אותו לא ראתה קודם לתאונה. לדבריה, הגיח הרכב מבין שני כלי רכב חונים שהיו בימינה, באופן כללי מהמקום שבו נפתחת גישה למגרש חניה בימין הדרך.

4. נהגת שלמה טוענת, כי רגע קט קודם לתאונה היתה על אותו כביש, כשפניה לכיוון הנגדי, והחליטה לבצע פניית פרסה באמצע הכביש (למרות שכ-200 מטר לפניה היה מעגל תנועה). את פניית הפרסה השלימה במהלך אחד, בלא צורך בתמרון, וכשהיתה בסוף הפניה, כשהרכב כולו על הנתיב, נפגעה מרכב רשתי שחלף לשמאלה במהירות. היא ציינה, כי ראתה את רכב רשתי במרחק של כ-200 מ' לפני מקום התאונה, ואז איבדה קשר עין איתו. היא סבורה, שהוא הגיע במהירות, אך לא ראתה אותו מתקרב. היא טענה עוד, כי בשלב המדובר, של סוף פניית הפרסה, היתה כשהרכב מוטה שמאלה, לכיוון מרכז הכביש, וכי רכב רשתי עקף אותה בנתיב הנגדי, שכן היא עצמה היתה על הנתיב עצמו.

5. נהגת רשתי מכחישה עקיפה, וטוענת כי לא ראתה את רכב שלמה מבצע פניית פרסה לפניה.

6. משתי הגרסאות, אני מעדיף את זו של נהגת רשתי, גם אם לא במובהק, וזאת בשל הצטברות טעמים אלה: גם אם יתכן שניתן לבצע את פניית הפרסה האמורה ללא צורך בתמרונים, אין זה מסתבר כלל שהמהלך יסתיים כשהרכב מוטה לכיוון מרכז הכביש ובתוך הנתיב, שכן סיום כזה מרמז על ביצוע פניה יותר סיבובית מפרסה בלבד (שמסתיימת כשהרכב מיושר, בלא צורך בהמשך הטייה שמאלה); הטיה כזו, בסוף פרסה, משמעה כמעט ללא ספק סיום הפניה בימין הדרך (אולי בתוך המפרץ המוביל למגרש החניה שתואר על ידי נהגת רשתי) ולא בנתיב עצמו, ועל כן, בין אם היה סיבוב פרסה ובין אם לאו, מנח כלי הרכב מלמד כי בעיקרה, התאונה היתה כמתואר על ידי נהגת רשתי: היא על הנתיב, ורכב שלמה יוצא לכיוונה מימין. בנוסף, מיקום הנזק במרכז רכב רשתי, ולא בפינה ימנית-קדמית שלו, מלמד כי רכב שלמה הוא שפגע ברכב רשתי, ולא להפך.

7. המשמעות היחידה לשאלה אם היתה פניית פרסה נוגעת לכך שאם כן – היה על נהגת רשתי להבחין ברכב הפונה, ועל כן מצופה היה כי תהיה ערה לאפשרות הופעתו מימינה, בתום הפרסה, ואז גם לה האפשרות למנוע את התאונה. לאמור: במקרה כזה יש לזקוף לחובתה אשם תורם. מנגד, אם לא היתה פניית פרסה, או לפחות לא היתה ברגעים שלפני התאונה, כי אז אין מקום לזקיפת אשם תורם כלשהו. הנטל להוכחת סיבוב זה הוא לפתחה של נהגת שלמה, ולא מצאתי בחומר הראיות חיזוק לגרסה זו, ולפיכך אין מנוס אלא לקבוע, כי שלמה לא עמדה בנטל להוכיח את הטענה.

8. הפועל היוצא הוא, שאני קובע שנהגת שלמה אחראית בלעדית להתרחשות התאונה.

9. בהתאם, אני מקבל את התביעה בתא"מ 50135-10-20, ומחייב את שלמה לשלם לרשתי 13,233 ₪, בצירוף האגרה (לרבות המחצית השניה, ככל שתחויב ותשולם), את שכר העדה (כפי שנפסק), ושכ"ט עו"ד בסך 2,322 ₪. במקביל, אני דוחה את התביעה בתא"מ 42958-10-20, ומחייב את שלמה לשלם לרשתי שכ"ט עו"ד בסכום (מופחת, לאור איחוד הדיון בתיקים, הגם שהיה מקום לחייב בשכ"ט מלא) של 1,000 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, ב' אדר א' תשפ"ב, 03 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.