בפניי בקשה לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס, שהנה ברירת משפט.

העובדות הצריכות לעניין:

1. ביום 23.4.18 נערכה כנגד מר שוקרון ניר (להלן: "המבקש") הודעת תשלום קנס שמספרה 90512137572 (להלן: "הדו"ח") בגין עבירת מהירות, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. ודוק, העבירה תועדה באמצעות מצלמה א/3, והדו"ח נשלח למבקש כבעלים הרשום של הרכב באמצעותו בוצעה העבירה.
2. ביום 22.10.20 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו.

טענות הצדדים:

1. לטענת המבקש, מי שנהגה ברכב וביצעה את העבירה היא אשתו, הגברת כהן דקלה (להלן: "גברת כהן" או "אשת המבקש"), ולכן מבוקש להסב את העבירה על שמה.
2. כמו כן, המבקש טוען כי תשלום הקנס בוצע על ידי אשתו, מבלי שידעה כי תשלום הדו"ח ללא הסבתו, תגרום להפעלת סנקציה כנגדו.
3. המבקש מציין כי הרכב אמנם רשום על שמו, אולם רעייתו היא זו שנוהגת ברכב. עוד מוסיף כי, הינו נהג במקצועו, וכי נגרם לו נזק משמעותי בגין עבירה שלא ידע על קיומה ושלא הוא ביצע.
4. לסיום, המבקש טוען כי לאור המצב הכלכלי הנובע ממגפת הקורונה, יש להיעתר לבקשתו.
5. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי עיון ברישומי משטרת ישראל מעלה כי הדו"ח סגור עקב תשלום הקנס ביום 2.9.18, זאת, כאשר במצב דברים זה רואים את המבקש כאילו הודה בביצוע העבירה.
6. כמו כן, לטענת המשיבה, הבקשה הוגשה בשיהוי של שנתיים וחצי מיום ביצוע העבירה, ומעל לשנתיים מיום תשלום הדו"ח ומפנה בעניין זה לרע"פ 8353/12 ולעפ"ת 45555-06-20.
7. בנוסף, המשיבה סבורה כי בנסיבות העניין אין חשש מפני עיוות דין, וכי הטענות בדבר המצב הכלכלי והקורונה, אין בהן להתגבש כדי עיוות דין, שכן, העבירה בוצעה כשנה וחצי לפני פרוץ המגיפה.
8. המשיבה מבקשת כי לאור כל האמור, תינתן עדיפות לעקרון סופיות הדיון.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות, והכל כפי שיפורט להלן.

1. סעיף 230 לחוק קובע, בין היתר, כי "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
2. בסעיף 229(ה) לחוק נקבע כי "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
3. כלומר, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מועד, עליו לבחון תחילה האם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט.
4. אולם, ככל שהתשובה לכך היא שלילית, הרי שלא די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה. בהתאם להלכה הפסוקה, על בית המשפט להוסיף ולבחון האם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין (ראו לדוגמה רע"פ 8353/12 בן ישראל נ' מדינת ישראל (29.11.2012)).
5. בענייננו, המבקש עצמו טוען כי לא ידע על קיום הדו"ח ומי שביצע את העבירה ואף דאג לשלם את הקנס הינה רעייתו, הגברת כהן, אשר לא הייתה מודעת להשלכות (הכוונה היא למשמעות תשלום הדו"ח). במצב דברים זה, אין חולק על כך שהדו"ח שולם זה מכבר ונראה איפוא, כי בנסיבות העניין אין סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור.
6. משלא נמצאה סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור, עלינו לבחון עתה האם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין. בשלב זה, עיון במסמכי התיק מעלה כי יכול והתצהיר שהוגש על ידי המבקש מכיל טעות סופר ולכן, לאור התקופה המורכבת בה אנו נתונים, בשל החשש שעלול להיגרם במידה ויימצא כי אחר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה ולאור נימוקי הבקשה, מצאתי מקום לקבוע מועד להשלמת טיעוני הצדדים, במעמד המצהירים ליום 17/2/21, שעה 08:30.

5129371

54678313

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותזמנם לדיון הנדחה.

ניתנה היום, ב' שבט תשפ"א, 15 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.