1. לפני בקשת רשות להתגונן שהגישה המבקשת כנגד תביעה על סך של 187,058 ₪.

2. התובע הוא בנק לאומי. התביעה במקור הוגשה כנגד שלושת הנתבעים על סך של 1,082,226 ₪. חשבונם של הנתבעים 1 ו-2 צבר חובות וזאת עקב אי פירעון הלוואות ומשיכות יתר מהחשבון.

3. לטענת התובע, הנתבעת 3 ערבה חתמה על ערבות לאשראי ביום 9.8.17 על סך של 500,000 ₪. ביום 7.1.20 נפרעו לחשבון וחויבו בו הפיגורים באשראי סכומים שונים, כך שיתרת האשראי נשוא ערבות המבקשת עמדה נכון ליום 7.1.20 על סך של 187,058 ₪. עקב כך הוגש כתב תביעה מתוקן כנגד המבקשת. ההחלטה דנן עוסקת בעניינה של המבקשת בלבד.

4. הנתבעת טענה, כי כתב התביעה המתוקן שהוגש כנגד אינו מגלה עילה וזאת כיוון שלא צורפו לכתב התביעה מסמכים המעידים על קיום ההלוואה שכן ההלוואה המקורית נפרעה במלואה. דף החשבון מראה בבירור כי ההלוואה שעמדה על סך של 283,787 סולקה במלואה.

5. ב"כ הנתבעת:

"דין התביעה להידחות הנתבעת אכן הייתה ערבה להלוואה, הבנק פעל למימוש הפיקדונות והחל בסילוק ההלוואות. מדובר בהלוואה שבערבות המדינה, הם פעלו לסילוקה תחילה. הדפסנו דף של ריכוז ההלוואות. ההלוואה נפרעה ואינה קיימת עוד . הבנק לקח את הסכום מהפיקדונות. משהבנק לקח, מדובר בפיקדון ספציפי אוכל להוכיח את טענותיי."

6. ב"כ התובע:

"אין מחלוקת על החתימה ויש הודאה. אין מחלוקת גם שהייתה תכנית חיסכון אחת ששועבדה להבטחת ההלוואה שנתבעת 3 ערבה לה. התכנית נפרעה לחשבון מדובר בסך 125,000 ₪ ונזקפו בחשבון וסכום זה אנו מפחיתים מההלוואה שנותרה. תבענו ממנה את קרן ההלוואה בצירוף הפיגורים בהלוואה, הפחתנו מזה 125,000 ₪ ותבענו את היתרה. אנו רשאים לזקוף כפי שאנו רוצים לשיקול דעתנו את הפיקדונות שהיו בחשבון, היו בחשבון עוד 2 פיקדונות וזה ע"ח הלוואות נוספות בחשבון. מה שחברי מראה בפי החשבון זה תחשיב זמני ואנו רשאים לזקוף את הפיקדונות. הועבר ליתרת חובה בחשבון עו"ש וזה לשיקול הבנק. לא היה כאן פירעון אמיתי של הערבות להלוואה."

7. "הנחת המוצא היא כי הנטל בו נושא מבקש הרשות להתגונן קל הוא. הוא "איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית", והרשות תוענק לו כאשר "התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה" (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (25.11.1993)). עם זאת, על מנת "להראות הגנה אפשרית" אין די בהצגת טענות כלליות. ניתן לסכם את עמדת הפסיקה בעניין באופן הבא: מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בטענות הגנה-לכאורה ולו בדוחק, אך עליו להתכבד ולפרט בתצהיר מטעמו את העובדות שעליהן מבוססות טענותיו (וראו ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 399 (1999); ע"א 5063/08 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (21.12.2011); רע"א 3912/12 אייקום תקשורת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (11.11.2012)). הנטל המוטל על המבקש אינו רב, אך הוא קיים." [רע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 11.12.18)].

8. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה באותם מקרים בהם שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. על מנת שבקשת רשות להתגונן, על המבקש להראות הגנה לכאורה. בית המשפט אינו בודק, בשלב זה, את טיב ראיותיו של המבקש או כיצד יוכיח אותן אלא פותח את שעריו בפני המבקש, אם טענותיו, בהנחה שהן נכונות, מגלות הגנה כנגד התביעה, אפילו תהיה זו הגנה דחוקה ובלבד שפירט את הגנתו ולא הסתפק בהעלאת טענות כלליות.

9. אני סבור שהנתבעת העלתה טענות המראות הגנה לכאורה. יוזכר כי ההלכה באשר לסדר דין מקוצר היא כדלקמן:

"המאפיין את התביעות בסדר דין מקוצר, המנויות בתקנה 202(1), הוא הסכום הקצוב של התביעה. סכום קצוב, כך פסקנו כבר פעמים הרבה, פירושו שהחישוב יהיה עניין אריתמטי גרידא ללא צורך בשומה או בהערכה (ראה ע"א 734/83 (ר"ע 449/83) [1]). בענייננו, לא מדובר בסכום קצוב, שכן חלק מהחוב נפרע והשאלה מהו הסכום שבגינו המבקשת צריכה להיות ערבה הוא סכום שנוי במחלוקת. אינני סבור שניתן ליתן פסק דין בעניין שלפנינו ללא דיון, שבו יתבררו טענות הנתבעת עד תום.

10. מכל המקובץ, ניתנת רשות להתגונן. בהינתן סכום התביעה, התיק יועבר לטיפול מותב.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"ב, 28 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.