מבוא

1. לפניי בקשה מטעם הנתבע מיום ה- 8/12/20, לדחיית התובענה על הסף, הן בשל התיישנותה והן בשל היעדר עילה.

רקע

1. עסקנין בתביעה שהוגשה ע" ילדיו של חבר קיבוץ אורים, אשר הלך לעולמו לקבלת זכויותיו של האב, כיורשים שלו, לאחר מותו. לטענת התובעים, ב- 2013, בערוב יומו של אביהם, עת חלה, לא יכול היה הקיבוץ לספק לו את צורכיו וביקש להוציאו החוצה למוסד כלשהו.
2. לטענת התובעים, אביהם המנוח יצא למוסד זמן קצר לאחר מכן , ביום ה- 24/10/13 הלך לעולמו.

1. לטענת ילדיו, היות והאב עזב את הקיבוץ במהלך שהקיבוץ שכנע לבצע, ועזב את הקיבוץ הלכה למעשה בטרם נפטר, ברי שהוא זכאי לקבלת דמי העזיבה המקובלים, וכן לכל זכות נוספת, לרבות הזכות לבעלות על רכושו, לרבות הדירה בה חי בהתאם להליך "שיוך דורות" ועוד.

טיעוני הצדדים

1. כעולה מטיעוני הנתבע, הקיבוץ, דין התביעה להידחות , כעולה מתקנות 100 ו-101 לתקנות סד"א, התשמ"ד, 1984, עקב התיישנות, ועקב העדר עילה.
2. לטענת המבקש, התביעה התיישנה היות והתביעה והדרישה הינם מכוח הודעת העזיבה של בתו של המנוח את הקיבוץ, ובין ההודעה הזו לבין מועד הגשת התביעה חלפו למעלה משבע שנים, כך שעילת התביעה התיישנה.
3. עוד לטענת הקיבוץ, אין לתביעה עילה, היות והמנוח נפטר הלכה למעשה כשהוא חבר קיבוץ, וזאת היות והודעת העזיבה נטולת כל תוקף משפטי. לטענת הנתבע, אין חולק כי המנוח עצמו לא הודיע מעולם על עזיבת הקיבוץ בעצמו.
4. לטענת הקיבוץ, לתובעים אין עילה כנגד הקיבוץ עצמו, והם מפנים לסעיף 47 לחוק האפוטרופוסות הקובע כי גם אם לפלוני מונה אפוטרופוס, עדיין ישנם דברים שאין הוא רשאי לעשות ללא אישור בית המשפט מראש לכך , וביניהם מעבר דירה.
5. עוד לטענתם, מעיון בסעיף 68 לתקנון הקיבוץ, למנוח היו זכויות לכל היותר של שימוש וחזקה בדירה בה הוא גר. לטענתם המנוח או יורשיו לא זכאים לשיוך בדירה היות והיום הקובע לצורך הגדרת בתי האב הזכאים לשיוך דירה הינו מועד בו המנוח לא היה כבר בין החיים: ה- 16/10/15.
6. עוד לטענתם סעיף 77 בתקנון קובע שבעת פטירת חבר הוא כלל לא יהא זכאי לקבלת דמי עזיבה. דהיינו, לטענת הקיבוץ, גם אם התובעים יוכיחו את כל העובדות הכלולות בתביעתם, הם עדיין לא יהיו זכאים לקבל דמי עזיבה, או זכויות אחרות הנובעות מעזיבתו, היות ובמועד פטירתו הוא היה עדיין חבר קיבוץ.
7. לטענת התובעים בתגובתם לבקשה, התביעה לא התיישנה: התובעים מפנים לכך שלאורך השנים הם פנו חזר ושנה לקיבוץ בעניין וניסו להידבר עימם באופן נעים, כחברי קיבוץ בעצמם, וניסו להימנע מהגעה לסכסוך, אלא שאלו דחו אותם חזר ושנה.
8. עוד לטענתם, התביעה הוגשה לפני חלוף 7 שנים ממות האב, ולא מתקבל על הדעת שהתביעה התיישנה בטרם חלף מועד זה.
9. לבסוף מפנים הם לכך שלאחר שכבר גמלה בליבם ההבנה שאין דרך אחרת פרט לכותלי בית המשפט, אזי החל משבר הקורונה, ובתי המשפט היו סגורים לסירוגין, לרבות קבלת קהל, והיה קושי טכני ממשי להגיע ולהגיש את התביעה.
10. ביחס להעדר עילה, טוענים הם כי אם אכן אביהם היה חבר קיבוץ עד יומו האחרון, כטענת אורים, אזי מדוע לא קיבל הוא מהקיבוץ את זכויותיו המגיעות לו, כולל תקציב אישי למימון צרכיו עד יום מותו? מדוע לא מימן הקיבוץ או היה מעורב בטיפול בו עד מותו? כמו כן מפנים הם לכך שהקיבוץ דחק במנוח לצאת מהקיבוץ לצורך קבלת טיפול המיטיב עימו, ולכך שהקיבוץ לא סיפק את המענה הנ"ל.
11. עוד לטענתם, ככל שאין די במינוי הזמני, מדוע הקיבוץ דחק בתובעת מס' 1, היא בתו של המנוח, להשיג את המינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש, על מנת להוציא את המנוח מהקיבוץ לבית אבות?
12. כמו כן מפנים הם לתקנון קיבוץ אורים המציג כי חברות בקיבוץ פוקעת עם מותו של החבר. לטענתם הם לא ידעו על זכויות בסיסיות שמגיעות לתובע, ולא קבלו כל אינפורמציה מהקיבוץ בעניין.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה, תגובת התובעים ותשובת הנתבע, הגעתי להכרעה כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף, בשלב זה של ההליך, להידחות.
2. בפתח הדברים יצויין כי הבקשה הוגשה במועד תחולת תקנות סד"א הקודמות, ולפיכך לאורן תיבחן. תקנות 100 ו- 101 לתקסד"א התשמ"ד 1984, קובעות כי בית המשפט רשאי לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.
3. מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט יעדיף ככלל, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני.
4. סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה.
5. הלכה היא שבבוא בית המשפט למחוק תובענה על הסף, עליו לנהוג זהירות רבה ולמחוק את התובענה רק לאחר שהגיע למסקנה, שאף תיקון שלה לא יגרום לכך, שיהיה קיים סיכוי כלשהו שהיא תתקבל.
6. הלכה היא, כי סילוק על הסף הוא אמצעי קיצוני הננקט בלית ברירה, כפי שמציינת כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין, תק-על 97(2), 174:

" סילוק תביעה על הסף הוא צעד קיצוני, באשר נשלל על ידו ממתדיין, יומו בבית המשפט ודלתותיו נסגרות בפניו מבלי שיהיה בידו לשטוח עצומותיו בפני בית המשפט".

1. כבוד המלומד א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מסביר מהי המדיניות השיפוטית הראויה בנוגע לסילוק תובענה על הסף:

" הנחיה כללית, שיש לראות בה את המדיניות המשפטית הרצויה, היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף 'הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה'."

1. דהיינו, על בית המשפט להימנע מסילוק תביעות על הסף. מקום שקיים סיכוי, אפילו קלוש, כי התביעה תתקבל.
2. כך נקבע ב- ע"א 01 / 2452 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ נח (1) 577:

"סילוק תובענה על הסף - בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה - הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, ובדרך-כלל יעדיף בית-המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה...לבית-המשפט סמכות טבועה למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט, כמו כן לבית-המשפט קנויה סמכות טבועה לסלק תובענה על הסף - אם במחיקתה ואם בדחייתה - מקום שבו עשה בעל-דין שימוש לרעה בהליכי משפט. עם זאת השימוש בסמכותו הטבועה של בית-המשפט ייעשה בזהירות. כך בכלל וכך במיוחד כאשר מדובר בסילוק תובענה על הסף מן הטעם שיש להישמר פן תיפגע יתר על המידה הזכות היסודית בדבר פנייה לערכאות ....ההלכה הפסוקה הכירה בזכות לגישה חופשית ויעילה אל בתי-המשפט כזכות יסוד אשר בית-המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות. תפקידם של בתי-המשפט הוא להכריע בסכסוכים, והכלל הוא כי אין לנעול את שערי בית-המשפט בפני תובע המבקש סעד, אלא מטעמים כבדי משקל...".

1. במקרה דנן, ובפרט בשלב מקדמי זה, עיון בטענות הצדדים מעלה כי רב הנסתר על הנגלה.
2. כך למשל, לא ברור מהי הנפקות של המינוי שקבלה התובעת בזמנו כאפוטרופוסית על אביה, מהי המשמעות של הודעת העזיבה אשר לכאורה נתנה בשם אביה את הקיבוץ, ומה היה מעמד המנוח, ערב מותו, בעיני הקיבוץ ובעיני בית האבות המטפל אליו עבר.
3. כמו כן לא ברור מהן הזכויות אשר המנוח כביכול היה זכאי להן לו היה נותר חבר בקיבוץ, ומנגד, לו היה עוזב אותו מרצונו בעודו צלול. זאת ועוד, ככל שעזב, במצב סיעודי ודמנטי, האם הובהר לו ולמשפחתו מהם זכויותיו? ומה הסטטוס בו הוא מצוי? בעניין זה רב הנסתר על הנגלה וטוב יעשו הצדדים אם יפנו את בית המשפט בהמשך ההליך למקור הנורמטיבי לזכויות אלו.
4. בשלב מקדמי זה, סבורה אני כי על מנת להכריע בשאלות הרבות שלהן טוענים התובעים, יש צורך לערוך בירור עובדתי מעמיק, וכי על פניו כבר בשלב זה עולה כי קיימות שאלות עובדתיות שנויות במחלוקת.
5. באשר לטענת הקיבוץ בדבר התיישנות, אף היא דינה להידחות, וסבורה אני כי טיעוני התובעים בעניין מתקבלים על הדעת, והגיוניים בעיני:
6. על פניו, בשלב זה, הרושם הוא שמירוץ ההתיישנות לא החל לפני פטירת האב, כי הרי זו מהות התובענה, העוסקת בזכויות האב שנפטר, ובזכויות שהוריש, אם הוריש, לילדיו, לאחר מותו. אין חולק ולא יכול להיות על כך חולק כי תובענה זו לא היתה באה לעולם אלמלא נפטר האב, וכי מכוח זה עותרים התובעים לקבלת זכויותיהם.
7. העזיבה את הקיבוץ היא אלמנט משמעותי, אין על כך חולק. ועל פניו נראה שהיא אף מהווה את אחת מנקודות המחלוקת העיקריות שבין הצדדים. דה עקא, שמקצת מהצדדים טוענים כי המנוח לעולם לא עזב את הקיבוץ. דהיינו המבקשים טוענים כי דין התביעה להתיישן, בשל אירוע שלטענתם אולי אף לא קרה מלכתחילה מעולם. דהיינו הם מבקשים לטעון כי יש לספור את מירוץ ההתיישנות משלב העזיבה, כאשר למעשה טוענים הם כי עזיבה כזו לא התרחשה למעשה מעולם. מעבר לכך שהדבר אינו מתקבל על הדעת, סבורה אני כי לא ניתן לאחוז במקל בשתי קצותיו.
8. אף אם בהמשך מסקנות בית המשפט תהיינה שונות, הרי שבפניות של התובעים לקיבוץ לאורך השנים ובניסיונותיהם לקבל מידע ולהידבר עם הקיבוץ, ולהגיע עמו לדין ודברים, כפי שהבת מתארת בתגובתה, והקיבוץ לא הכחיש, יש בכדי לבחון את שאלת ההתיישנות בפרמטרים נוספים, ויתכן כי היו בפניות אלו, אשר לא זכו למענה, בכדי להקפיא את המירוץ.
9. טענות התובעת בדבר משבר הקורונה שחל בשנה החולפת ואשר בשלו הופסקה לשלבים היציאה מהבית, ואף בתי המשפט היו סגורים מעת לעת, עומדות באינן והינן טענות כבדות משקל, אך היות ודי בנימוקים שלעיל בכדי לדחות את טענת ההתיישנות בשלב זה של ההליך, לא מצאתי לנכון להידרש להן.
10. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון להורות על סילוק התובענה על הסף, מהנימוקים שפורטו בבקשה, בשלב זה של ההליך והצדדים יהיו רשאים לטעון בענין בסוף ההליך ולאחר הבירור הראייתי.
11. בשולי הדברים אוסיף כי לא מן הנמנע, ובפרט בשל רגשותיהם העמוקים של הצדדים בתובענה דנא, והקשר העמוק לקיבוץ ולמנוח, כי התיק אף מתאים בהמשך, לבירור בהליך גישור, דבר שייבחן עם הצדדים בהמשך ההליך.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להורות על סילוק התביעה על הסף, בשלב זה של ההליך.
2. בנסיבות העניין הנני מחייבת את המבקש בהוצאות משפט בסך של 3000 ₪ לטובת התובעים, אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
3. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשפ"א, 07 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.