08 ינואר 2022

1. לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 2.9.20 אשר קבעה למערערת נכות בשיעור של 0%.
2. המערערת, ילידת 1993, הגישה תביעה לקצבת נכות כללית. הועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 2.9.20 והעריכה את הנכות הרפואית של המערערת כדלקמן: 0% נכות לתקופה 1-23/3/20; 100% נכות לתקופה 24.3-30.4/20; 60% נכות לתקופה 1.5-31.7/20; 30% נכות לתקופה 1.8-31.12/20 ו-0% נכות מיום 1.1.21.
3. החלטתה של הוועדה כאמור היא מושא הליך זה.

עיקר טענות הצדדים:

1. טענות המערערת:
2. לאחר חג פורים בשנת 2020 חשה המערערת שלא בטוב במשך מספר ימים ולבסוף פונתה לבית החולים תל השומר.
3. המערערת, שהייתה בשבוע ה-36 להריונה החמישי אובחנה בבית החולים כסובלת משיעול, בחילות והקאות ודלקת ריאות דו צדדית. בהמשך עלה הצורך להרדים את המערערת ולשם כך ליילד אותה תחילה בניתוח קיסרי. לאחר הלידה הוחלט להרדים ולהנשים את המערערת.
4. המערערת הייתה מורדמת ומונשמת כשבועיים ולאחר מכן התעוררה והועברה למחלקת שיקום נשימתי.
5. באמצע חודש 4/20 המערערת שוחררה לביתה.
6. לטענת המערערת הוועדה התעלמה מתלונות המערערת בתחום הנוירולוגיה בדבר פגיעה בזיכרון וסחרחורות.
7. מעבר לאמור, הוועדה לא כללה מומחה בתחום הנוירולוגיה המתמחה בבחינת התלונות אשר הועלו ע"י המערערת בפני הוועדה ואף לא התייעצה עם מומחה בתחום.
8. טענות המשיב:
9. המערערת אינה מצביעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה אשר מצדיק את התערבות ביה"ד.
10. המערערת חולקת באופן מובהק על שיקול הדעת הרפואי של הוועדה שעה שאין לביה"ד את הכלים ואת הסמכות להתערב בשיקול הדעת הרפואי.
11. טענת המערערת כי לא הייתה התייחסות לבעיות הנוירולוגיות בדבר סחרחורות ופגיעה בזיכרון דינה להידחות. הוועדה התאימה נכות זמנית על מכלול הטענות ותופעות הלוואי של מחלת הקורונה.

דיון והכרעה:

1. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן - החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין, האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה (עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213).
2. כן נקבע, כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי (22.6.06)).
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.
4. במסגרת הדיון שהתקיים בפני הוועדה טענה המערערת כדלקמן:

"אני סובלת מחולשה חזקה מהקורונה. בעיות זיכרון. זה לא הגוף שלי שהיה. ממש חלשה. אני בקושי מתפקדת. הבית לא מתפקד. אני לא עושה כלום. לא ניקיונות, לא כלים, לא כביסה. יש לי ילדים. הבעל עוזר בבית, הוא עושה הכל. עד שחליתי הוא לא היה עושה. היום הוא עושה הכל. הוא לוקח את הילדים בבוקר למסגרות ומחזיר אותם. אני לא יכולה. אני סובלת מסחרחורות".

1. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית וסיכמה את ממצאיה כך:

"תובעת במצב כללי טוב. ראש עיניים תקינים. בצוואר צלקת קטנה ס"מ וחצי מטרכאוסטומיה. הצלקת מעט פיברוטית ובולטת. תנועות כתפיים מרפקים וכפות ידיים תקינות. כוח גס 5/5 דו"צ בידיים. החזרים תקינים. רגליים ללא בצקות. כוח גס שמור. החזרים תקינים. מבחן אצבע אף תקין. רומברג שלילי. בגין הצלקת הועדה קובעת 10% ע"פ סעיף 75(1)(ב) מ 1.3.20. כמו כן הועדה מקבלת את הערר וקובעת כי נכותה החל מ 1.8.20 30% ע"פ סעיף 35(1)(ד) זמני עד 31.12.20".

1. מעיון בתיק ביה"ד עולה, כי המערערת לא הציגה בפני הוועדה חוות דעת בתחום הנוירולוגי או לכל הפחות מסמכים רפואיים כלשהם המעידים על כך שפנתה לבדיקת נוירולוג. ראשית הראיה ביחס לקיומה של בעיה בתחום רפואי מסוים חלה על המערערת והיא לא הציגה כל ראיה שתתמוך בטענותיה. זאת ועוד, למערערת בוצעה בדיקה קלינית על סמך טענותיה שלא העלתה כל ממצא בתחום זה. בנסיבות אלו לא מצאתי כל פגם בכך שהוועדה לא התייעצה עם נוירולוג (ראו עב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי – יהודה, 13.9.00).
2. לעניין הנמקת הוועדה אציין, כי ביחס לוועדה הקובעת נכות זמנית נפסק, כי "לא למותר לציין, כי לעתים במסגרת הדיון בנכות זמנית שוקלת הוועדה הרפואית שיקולים מקלים מאלה שנשקלים על ידה במסגרת הדיון בנכות צמיתה, בשל היותו של ההליך בשלביו המקדמיים" (בר"ע (ארצי) 28403-12-12 המוסד לביטוח לאומי – רותם מלחי, 11.8.13). בנסיבות אלו מידת ההנמקה של הוועדה פחותה ואיני סבור, כי נפל פגם בהנמקת הוועדה המצדיק את התערבות ביה"ד.
3. במקרה שלפניי הוועדה האזינה לתלונות המערערת, ערכה לה בדיקה קלינית, התאימה נכות זמנית ואף קיבלה את ערר המערערת לתקופה שהחל מיום 1.8.2020. בנסיבות אלה, ובפרט לנוכח מידת ההנמקה הנדרשת בעת התאמת נכות זמנית, לא מצאתי כי נפל פגם בהנמקת הוועדה המצדיק את התערבות ביה"ד.

סוף דבר:

1. משלא נמצא פגם משפטי בהחלטה, הערעור נדחה.
2. הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
3. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' שבט תשפ"ב, (08 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.