1. עסקינן בתביעת רשלנות רפואית שהגיש התובע כנגד שני הנתבעים בטענה כי אלה התרשלו במתן טיפולי השיניים שהעניקו לו. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע פנה לנתבע מס' 1 לצורך ביצוע הטיפול, ובשלב מסוים הנתבע מס' 1 הזמין את הנתבע מס' 2 לצורך ביצוע חלק מהטיפול (השתלים).

2. הנתבע מס' 2 (להלן: "ד"ר זחאלקה") שלח הודעת צד שלישי כנגד הנתבע מס' 1 (להלן: "ד"ר זועבי") ובגדרה הוא עתר לחייב את ד"ר זועבי לשפותו או לפצותו באופן מלא בגין כל סכום בו יחויב כלפי התובע. בהודעה לצד ג' נטען כי ד"ר זחאלקה הוזמן על ידי ד"ר זועבי לצורך ביצוע השתלת עצם בטכניקת הרמת סינוס פתוחה והתקנת שתלים ועל כן חלה על ד"ר זועבי "אחריות שילוחית" (סעיף 1 להודעה).

עוד נטען במסגרת ההודעה לצד ג' כי במידה ובית המשפט יקבע שהטיפול שקיבל התובע היה רשלני, הרי שאז חובת הפיצוי מוטלת על ד"ר זועבי מאחר שהנזק נגרם על ידי הטיפולים שניתנו לתובע על ידי ד"ר זועבי ועוד בטרם ניתן הטיפול על ידי ד"ר זחאלקה (סעיף 2 להודעה).

על שתי טענות אלו מבוססת ההודעה לצד שלישי.

3. מטעמו של ד"ר זועבי הוגשה בקשה למחיקת ההודעה לצד שלישי. בבקשת המחיקה נטען כי על פי ההלכה הפסוקה (מבלי להפנות לפסיקה כלשהיא) אין צורך כי נתבע אחד ישלח הודעת צד שלישי כנגד נתבע אחר, שכן ממילא בית המשפט יידרש לשאלת האחריות וחלוקתה במסגרת התביעה העיקרית, תוך הפניה להוראת סעיף 84 לפקודת הנזיקין, ולכן די בהעלאת טענות ההשתתפות בין הנתבעים לבין עצמם במסגרת כתבי ההגנה.

4. בתגובתו חזר ד"ר זחאלקה על שתי הטענות שעליהן הוא מבסס את ההודעה לצד שלישי כנזכר לעיל, תוך שהוא מדגיש את טענתו בדבר אחריותו השילוחית של ד"ר זועבי.

דיון והכרעה

5. כידוע, סילוק הליך על הסף הוא צעד קיצוני ובבוא בית המשפט לדון בבקשה לסילוק על הסף הוא נוקט במשנה זהירות [ראו פסיקת בית המשפט העליון שהובאה בהחלטתי ב-ת"א (שלום ביש"א) 23597-01-18 יפה פישר נ' גית דראושה (25.03.2019)].

6. סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע בזו הלשון:

"שיפוי בין מעוולים

84. (א) כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב, על אותו נזק, אם כמעוול יחד ואם באופן אחר, אלא ששום אדם לא יהא זכאי להיפרע דמי השתתפות לפי סעיף קטן זה ממי שזכאי לשיפוי ממנו בשל החבות שבגללה נתבעת ההשתתפות.

(ב) בהליכים על השתתפות לפי סעיף זה יהיו דמי ההשתתפות בסכום שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק; בית המשפט מוסמך לפטור אדם מחובת השתתפות או להורות שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא."

7. בהקשר זה נקבע ב-ע"א 6894/15 משה זלצר נ' יעקב אבירם (07.09.2017), כי:

"במצב בו מוגשת תביעת נזיקין נגד כל המעוולים ביחד, בית המשפט מוסמך לחלק את האחריות בין המעוולים השונים במסגרת אותה תביעה. חלוקה זו נעשית לפי "הצדק והיושר", ובגדרה ניתן להורות על שיפוי מלא בנסיבות המתאימות. טרם נתייחס למבחן החלוקה, נעיר הערה דיונית: לנוכח המנגנון הקבוע בסעיף 84 לפקודת הנזיקין, הדרך הדיונית היעילה ביותר להגיע לתוצאה האמורה בדוגמא שהובאה אינה הגשת מספר תביעות בעילות שונות או הודעות צד ג'. כלל מושרש הוא כי במסגרת אחריותם של כמה מעוולים בתביעת נזיקין אין בדרך כלל צורך במשלוח הודעת צד שלישי, שכן סעיף 84 לפקודת הנזיקין מסמיך ממילא את בית המשפט לחלק את האחריות בין המעוולים השונים (...). הפתרון היעיל ביותר אפוא בדוגמא שהובאה הוא להכריע באופן חלוקת האחריות של כל המעוולים במסגרת תביעת הנזיקין שהוגשה, לפי הקריטריון הקבוע בסעיף 84" (שם, פסקה 28)

8. לפיכך, ככלל, בתיקי נזיקין שבהם נתבעו כל המעוולים, אין צורך במשלוח הודעות לצד שלישי על ידי חלק מהנתבעים כנגד הנתבעים האחרים או חלק מהם. לרוב, הודעות כאלו הן מיותרות [ראו חיבורו של השופט אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שלוש עשרה, 2020), בעמ' 191].

9. אכן, ברמת העיקרון הצדק עם ב"כ ד"ר זועבי וכי שתי הטענות שמעלה ד"ר זחאלקה במסגרת ההודעה ממילא מתעוררות במסגרת התביעה העיקרית ובית המשפט אמור להידרש להן במסגרת ההליך העיקרי. יחד עם זאת, נפסק שהגם שאין צורך במקרה זה במשלוח הודעה לצד שלישי, אלא שאין משמעות הדבר כי אם הוגשה הודעה כזו יש לסלקה על הסף והנימוקים לכך פורטו בפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ב-רע"א 2237/12 שירותי בריאות כללית נ' מוחמד טוויל (פורמלי) (14.06.2012), פסקה 5.

10. השופט זילברטל קבע בעניין טוויל הנ"ל "כי הן מבחינת האינטרסים של בעלי הדין והן מבחינת האינטרס המערכתי, כאשר נתבע אחד שולח הודעה לצד שלישי לנתבע אחר, אין זה נכון לסלקה על הסף על יסוד הנימוק שממילא מדובר בהליך מיותר נוכח הוראת סעיף 84 לפקודה. כפי שהוסבר לעיל, ההודעה לצד שלישי מבהירה את המחלוקות ומשפרת את יכולתו של בית המשפט להכריע בשאלות האמיתיות. בנוסף, איני סבור כי ראוי שבית המשפט יקבע מראש כי במסגרת פסק הדין הוא יחלק את האחריות בין הנתבעים, כאשר אין לדעת כיצד יתפתח ההליך, והאם לא ייווצר קושי לממש "הצהרת כוונות" זו" (שם, פסקה 5). על עמדה זו חזר השופט זילברטל גם בהחלטתו ב-רע"א 8475/13 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (14.01.2014), פסקה 3.

11. יצוין כי בעניין טוויל הביע כב' השופט י' עמית עמדה מסויגת והתריע מפני עידוד משלוח הודעות לצד שלישי בין נתבעים לבין עצמם בתיקי נזיקין תוך שהוא מותיר קביעת קיומה של הצדקה כזו על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. השופט עמית גרס כי "יש מקום לשלוח הודעת צד ג' מקום בו המחלוקת בין הנתבעים לבין עצמם לא התחדדו בכתב התביעה ובכתבי ההגנה. יתכן כי בתביעות רשלנות רפואית, בשל מורכבותן, אכן יש מקום לעודד משלוח הודעות לצד ג'".

12. במקרה שלנו, אמנם מעיון בכתב ההגנה שהוגש מטעם ד"ר זחאלקה לא מצאתי כי נטען במפורש לאחריותו השילוחית של ד"ר זועבי, ואולם נדמה שהעובדה כי ד"ר זחאלקה הוזמן לביצוע הטיפול לפי בקשת ד"ר זועבי אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים (ראו, למשל, האמור בסעיף 7 לכתב התביעה וסעיף 4.6 לכתב ההגנה מטעם ד"ר זועבי).

13. מכל מקום, מדובר בהודעה המבוססת על טענות פשוטות ואין בה כדי לסרבל את הדיון. בכתבי ההגנה ניכר הניסיון שלא לפתוח חזית מריבה בין הנתבעים לבין עצמם ושניהם השתדלו באותה מידה שלא לטעון לרשלנות האחר. לפיכך, ההודעה לצד שלישי פותחת במובן מסוים חזית מחלוקת ישירה בין הנתבעים לבין עצמם, ולמצער היא מחדדת חלק מהטענות במישור זה.

14. בקצירת האומר אוסיף ואציין בהתייחס לטענת האחריות השילוחית, כי אין בה כדי להטיל את מלוא האחריות על השולח. ככל שייקבע כי ד"ר זחאלקה התרשל בטיפול שניתן על ידו, הרי שלכאורה הדבר מטיל אחריות גם על ד"ר זועבי מכוח אחריותו השילוחית לפי סעיף 14 לפקודת הנזיקין, אך אין בכך כדי לפטור את ד"ר זחאלקה מאחריותו האישית כלפי התובע ועיקרון זה נקבע בסעיף 16 לפקודת הנזיקין.

15. וכך נקבע על ידי כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) ב-ע"א 507/79 מוריס ראונדנאף (קורן) נ' אילנה חכים, פ"ד לו(2) 757 (1982):

"עקרון היסוד של דיני הנזיקין הוא, כי מי שמקיים את היסודות של העוולה אחראי למעשיו שלו. מעמדו של המעוול בהירארכיה המינהלית או הביצועית אין בו כדי לשחרר את המעוול מאחריותו. על־כן, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין" (שם, בעמ' 794 ב')

16. בית המשפט העליון חזר על עקרון זה במספר הזדמנויות [ראו, למשל, ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (17.11.2020), פסקה 23; רע"א 7875/06 אמירה זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (29.11.2009), פסקה 12; וכן רע"א 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נ' Lloyds underwriters through Willis Faber Ltd., פ"ד נא(5) 855 (1998), בעמ' 871 ז'].

17. על כן, הגם שכעיקרון לא עשויה לצמוח לד"ר זחאלקה תועלת של ממש מההודעה לצד שלישי, עדיין אין מקום להורות על סילוקה על הסף כפי שנפסק בעניין טוויל הנזכר לעיל. לפיכך, אני מורה על דחיית בקשת ד"ר זועבי למחיקת ההודעה לצד שלישי, ובהתאם למצוות תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לנתבע מס' 2 הוצאות הבקשה בסך כולל של- 750 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן – יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

18. הנתבע מס' 1 (הצד השלישי) יגיש כתב הגנתו מפני ההודעה לצד ג' עד לא יאוחר מיום 30/12/2021.

המזכירות תמציא לצדדים באמצעות באי כוחם העתק החלטתי זו.

ניתנה היום, י' טבת תשפ"ב, 14 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.