לפני בקשה להחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד.

לטענת התובע, התאונה שבה נפגעה גב' שירי כרמלה (להלן: "הנפגעת"), הינה תאונת דרכים כמשמעותו של מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 והנתבעת חייבת בפיצוי הנזקים הנובעים מהתאונה. לטענת התובע, בינו לבין הנתבעת הסדר אשר הסדיר את סוגיית השיבוב המעוגנת בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. לפי ההסכם חייבת הנתבעת לשפותו בשיעור של 80% מסכום הגמלאות אשר משולם וישולם על ידו. סכום המבוקש עומד על סך של 572,147 ש"ח.

במסגרת בקשה למחיקת כותרת ולחילופין בקשה למתן רשות להתגונן, טוענת הנתבעת, כי יש ליתן לה רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד, שכן כך נקבע בתיקים בהם התעוררו סוגיות זהות. נקודות המחלוקת הנטענות הן בין השאר כדלקמן: על התובע היה לצרף לתביעתו חוות דעת רפואית והוא חדל משלא עשה כן; מוגבלותה הנטענת של הנפגעת המוכחשת היא בשל גילה ובשל מצבה הרפואי עובר לתאונה הנטענת ולאחריה ומחלותיה שאינן נובעות מן התאונה; הנפגעת פוצתה בגין ראש הנזק של עזרה וסיעוד במישרין ולפיכך אין התובע זכאי להשבת התגמולים הנטענים על ידו.

לטענת התובע יש לדחות את הבקשה. לטענתו, הפסיקה המצורפת אינה רלוונטית, לגבי שאלת הקשר הסיבתי, בהתאם לפסיקה הרווחת יש לעשות הבחנה בין תביעה המוגשת לפי חוק לבין תביעה המוגשת לפי הסכם. בהתאם לפסיקה נקבע לא אחת כי בתביעות שיבוב על פי הסכם קיימת עדיפות לקביעות המומחים בוועדות הביטוח הלאומי בעניין הנכות הרפואית לרבות שאלת הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה והקשר הסיבתי נקבע לפי קביעות הרופאים מטעם הביטוח הלאומי והן שמחייבות.

לאחר העיון סבורני שדין הבקשה להתקבל. להלן אנמק;

תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הסמיכה את בית המשפט להחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא לתת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. בנסיבות העניין לאחר עיון בבקשה למתן רשות להגן, אני רואה לנכון להכריע בה ללא תגובה ודיון במעמד הצדדים.

"הנחת המוצא היא כי הנטל בו נושא מבקש הרשות להתגונן קל הוא. הוא "איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית", והרשות תוענק לו כאשר "התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה" (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (25.11.1993)).

יחד עם זאת על מנת "להראות הגנה אפשרית אין די בהצגת טענות כלליות. ניתן לסכם את עמדת הפסיקה בעניין באופן הבא: מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בטענות הגנה-לכאורה ולו בדוחק, אך עליו להתכבד ולפרט בתצהיר מטעמו את העובדות שעליהן מבוססות טענותיו (וראו ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 399 (1999); ע"א 5063/08 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (21.12.2011); רע"א 3912/12 אייקום תקשורת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (11.11.2012)). הנטל המוטל על המבקש אינו רב, אך הוא קיים." [רע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 11.12.18)].

הנטייה בפסיקת בית המשפט הינה, ככלל, ליתן רשות להתגונן כאשר טענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינה בדרך של בירור התובענה לגופה (ראה ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק מזרחי מאוחד בע"מ (9/12/09)).

בענייננו, עיון בכתב התביעה כמו גם בנימוקי הבקשה, מעלה, שמדובר בסוגיות המצריכות בירור משמעותי כמפורט בבקשה לרשות להגן ובתצהיר המצורף לה. בין היתר, בנימוקי הבקשה מוכחש כי הנפגעת גב' כרמלה שירי נפגעה מתאונת דרכים. על פי הנטען, התובע שילם וישלם לנפגעת גמלאות סיעוד. על התובע מוטל היה לצרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית ולפיה מצבה הנטען של הנפגעת בת 82 כיום ובת 75 בעת התאונה היזקקותה לעזרה וסיעוד ותשלום הגמלאות בכלל או בהיקף הנטען הם תוצאה של התאונה הנטענת והוא חדל משלא עשה כן. טענה מרכזית של המבקשת הינה שמוגבלותה הנטענת של הנפגעת המוכחשת כולה או רובה הינה בשל גילה (ילידת 1939 ) ובשל מצבה הרפואי עובר לתאונה הנטענת ולאחריה ומחלותיה שאינן נובעות מן התאונה. יתר על כן, הנפגעת פוצתה בגין ראש הנזק של עזרה וסיעוד במישרין ולפיכך אין המשיב זכאי להשבת התגמולים הנטענים על ידו.

בהינתן הסוגיות שעל הפרק, אשר מצריכות בירור יסודי הן עובדתי והן משפטי, אני מורה לקבל את בקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה ולהעביר התיק לטיפול מותב שופט. לאחר ששקלתי הדבר, מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"ב, 24 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.