28 ינואר 2023

שאלת תושבותם של התובעים החל מה1.1.14 ועד ליום 31.7.20 היא מושא המחלוקת בהליך זה.

רקע נדרש

1. התובעת היא אמם של יתר התובעים, קטינים במועדים הרלבנטיים (למעט התובעת 2 שבסוף התקופה שבמחלוקת כבר היתה בגירה).
2. לטענת התובעים, התגוררו במועדים הרלבנטיים בנכס המשפחה (אשר שייך לאח התובעת איסמעיל) בשועפט, זאת מאז שנת 2000. עסקינן בדירה בקומה הראשונה בבנין המשפחה, בת שני חדרים מטבח ושירותים ((ר' רישת עמ' 5 לפרו')- להלן- הדירה.
3. עם זאת ולמרות טענה זו, בפועל בתקופות שבין 1/99-3/00 וכן 12/06-9/07 לא הוכרה תושבותם של התובעת וילדיה. (כעולה מנספחים ב-ד לכתב ההגנה).
4. בהחלטתו מיום 2.10.19 (בעקבות חקירות כפי שיפורט) קבע הנתבע כי מרכז חיי התובעים אינו בתחום ישראל, אלא בעזריה.
5. כהשגה על כך, בחודש 12/19, הגישו התובעים לנתבע דין וחשבון (נ/3) ושם טענו כי הם מתגוררים בדירה מאז שנת 2000. השגה זו נדחתה.
6. התובעת טוענת כי החל מאוגוסט 2020 היא גרה בענאתה. טענה זו אינה טעונה בירור בהליך זה.

דיון והכרעה

1. דיוננו יצא מנקודת הנחה שעובר לתקופה שבמחלוקת, הוכרה תושבותה של התובעת בישראל ועל כן הנטל להוכחה כי חל שינוי במצב , מוטל על הנתבע.
2. מבלי לגרוע מן האמור יצוין כי העובדה שהתובעת טוענת למגורים ברצף בדירה מאז 2000, כאשר בחלק מהתקופה לא הוכרה תושבותה שם (ללא ערעור), פוגעת בשלמות הגרסה שבפיה.

מרכז חיים

1. מקום הלימודים של הילדים. מתוך נ/4 עלה כי ילדיה של התובעת למדו בבתי ספר שונים בעזריה ולא בשועפט . כפי שניתן להווכח משינויי הגרסה בענין זה בנ/4 ובתמלול שנ/4 בבסיסו (הוגש לתיק ביום 25.1.23- להלן- התמלול) ברי כי התובעת הבינה כי לא נכון לטעון שילדיה לומדים שם ומשכך נסמכה על כך שמשרדי בתי הספר בעיר העתיקה. התובעת עומתה ע"י חוקר הנתבע בתמלול (עמ' 40 ואילך) עם כך שאין בתי ספר שם (וכך גם אישר בח"נ) ולא היה בפיה מענה ראוי . בסופו של דבר בתצהירה היא מאשרת כי ילדיה לא למדו בעיר העתיקה (בתקופה הרלבנטית- אלא לכל היותר בהיותם ילדים קטנים) וגם לא בשועפט (ס' 16 לתצהירה)

העדפנו את שעלה מהחקירה בנ/4, והודאתה בסופו של דבר בח"נ (עמ' 9) כי ילדיה למדו בעזריה.

1. העובדה שהתובעת טוענת בח"נ (עמ' 10-11) כי עם המעבר למגורים בראס חמיס העבירה את ילדיה ללמוד דווקא בשועפט – מקום בו לטענתה התגוררה לפני המעבר, מחזקת המסקנה כי בפועל עד אז אכן לא גרו בשועפט .

אם כן, מקומות הלימוד של 7 ילדים תומכים דווקא בעמדת הנתבע.

1. מגורי הבעל- אין חולק כי בעלה של התובעת הוא מעזריה (תמלול עמ' 35 ועדות החוקר בפרו' עמ' 35). התובעת אישרה שעם נישואיה גרה בעזריה (תמלול עמ' 32). בהמשך התמלול היא מציגה כביכול גיסיה מתגוררים באותו בית משפחה של בעלה בעזריה אך לא בעלה, אך לא ניתן הסבר מספק לכך ולא הובהר השינוי שחל במצבה לעומת ראשית ימי נישואיה. התובעת אמנם טענה כי בעלה מצוי בשיקום /בבית סוהר בכל השנים הללו מעת לעת ואולם לא הציגה אסמכתאות לכך. אם כן, יש מקום לסבור כי התובעת עם בעלה וילדיהם מתגוררים יחדיו.
2. בהקשר זה ראוי לציין את גרסאות התובעת באשר למקום המצאותו של בעלה- ר' דין וחשבון שהגישה –נ/3 שבו אינו מציינת כי היא נשואה ועם בעלה; בחקירתה טענה שהיא גרה עם בעלה אך "לפעמים" הולך לשיקום /בית סהר(עמ' 9) ; בתמלול (עמ' 33) טענה שהוא הולך וחוזר. לא ניתנה תמונה ברורה באשר למקום המצאו באופן שיכול להסביר כיצד לכאורה מתגוררת לבדה עם ילדיה למרות שטוענת שחיה עמו . לכך מצטרף הקושי האובייקטיבי לקבל כי אכן התגורר בדירה כפי שיפורט להלן. מכאן מתחזקת המסקנה כי הבעל אכן לא התגורר עם התובעת בשועפט. נוכח כך, ובהעדר טענה להפרדות בין בני הזוג, יש בכך כדי לתמוך במסקנה כי גם התובעת וילדיה לא התגוררו בשועפט.

היקף המשפחה, גודל הדירה ומצבה

1. כאמור, עסקינן בדירה בת 2 חדרים. התובעת טוענת כי התגוררה בדירה עם כל ילדיה- 7 במספר (חלקם לדבריה ילדה בדירה- עם זאת בתקופה שבמחלוקת כבר היו לה 7 ילדים) וכן עם בעלה. מדובר בתנאים שקשה להניח כי הם אפשריים. עסקינן בילדים שהקטן בהם היה בראשית התקופה בן כ-3 שנים והגדולה עודנה קטינה ברוב התקופה ומכל מקום מאשרת כי גרה עם אמה.
2. גם מצב הדירה כפי שעלה מצלומי חוקר הנתבע נ/4 ותאוריו ומהתמלול- לפיהם מצא במקום ביום ביקורו 27.5.19 כי אין דבר במקרר (התובעת הסבירה לו שהמקרר מקולקל..), מצוייים בדירה מיטה אחת ומזרון אחד (או ארבעה כפי שציינה בפניו התובעת שם- בכל אופן אין מזרונים מספיקים לכלל המשפחה), אך ללא כלי מיטה, חסר ביגוד למשפחה מרובת ילדים כאמור, והתקרה מתפוררת- מחזקים את הרושם כי אכן הדירה לא שימשה למגורי התובעת ומשפחתה בשנים הנטענות.
3. אכן מהתמלול עולה כי תחילה אחי התובעת, אברהים ,ולאחר מכן התובעת (עמ' 43 שם ואילך), טענו כי משפצים את הדירה וזאת בתגובה לתהיה שהעלה החוקר נוכח מצבה המוזנח, אלא שלא הובאה אסמכתא לשיפוץ שבוצע בפועל אלא התובעת רק אמרה שצריכה לשפץ (ר' פרו' עמ' 23 ש' 42). (לענין זה אינני מקבלת טענת ב"כ התובעת שהפנתה אל החוקר בח"נ – שלא ביקש לקבל אסמכתאות לתוצאות השיפוץ- נתון זה בידי התובעת והיא זו שיכולה היתה להביאו. המנעות מכך מדברת בעד עצמה).

לא למותר לציין שהחוקר אישר בח"נ, כי אין מדובר בקילופי שיפוץ כפי שבקשו התובעת ואברהים לשכנעו כעולה מן התמלול, אלא בקילופי רטיבות וממצב גרוע של תחזוקה (פרו' עמ' 43). החוקר היה נחרץ בעמדתו שמצב הדירה לא שיקף קושי כלכלי אלא העדר שימוש.

1. בהקשר זה ראוי לציין כי התובעת טוענת שקבלה סיוע מלשכת הרווחה כדי לשפר את מצב הדירה. לשם כך צרפה (בשלבים מאוחרים ובסופו של דבר לאחר ישיבת ההוכחות, ביום 16.8.22, את כל המקבץ) מסמכים שונים לתמיכה בטענה זו. המסמכים כוללים חשבונית וכן הזמנה של רכיבים שונים (מרצפות חומרי בנין – ממאי 2019 ומקרר אוגוסט 2018) וכן אסמכתא לקבלת תמיכה בסך 800 ₪. גם אם אניח כי בפועל בוצע שפור כלשהו באותו מועד-בתקרת הדירה, ששם הקושי , לא מצאתי בכך תימוכין למגוריה של התובעת בדירה: ראשית- בעת הגשת תצהירה – ביוני 2021 לא צורפו כל הקבלות בענין זה אף שכרונולוגית היו קיימות כנטען. גם אישור מחלקת הרווחה אינו נושא כל תאריך; הקבלות המתיחסות בדיוק למועדי הביקורים של חוקר הנתבע אינן מתיישבות עם כך שבפועל בעת הביקורים הדירה לא שופצה ותוקנה. הרושם הוא כי המסמכים הוצאו לצרכי הצגתם בהליך זה בלבד. אם חסר היה חיזוק לכך, ניתן להתרשם מכך שלמסמכים המעודכנים צורף גם אישור מחלקת הרווחה לסיוע לתובעת בשכ"ד לחודש 10/19. העולה והחסר במסמך זה יש בהם כדי להחליש את גרסת התובעת בכמה היבטים- א. גם המסמך הזה אינו נושא תאריך ומהימנותו כאינדיקציה למימון בפועל של שכ"ד, לכן, מוגבלת. ב משום מה לא הוצג בזמן אמת אלא רק לאחר שהותר לתובעת כאמור , לאחר ישיבת ההוכחות להציג אסמכתאות לענין השיפוץ. זאת ועוד , התובעת לא העלתה כלל טענה שהסתייעה בלשכת הרווחה למימון תשלום שכ"ד- ולא מצאה להביא מסמך זה בגדר ראיותיה. מהימנותו מוטלת איפה בספק. ג. מתוך המסמך עצמו עולה כי בקשת התמיכה בשכ"ד היא ראשונה לאחר כתשע שנים כאשר תשלום אחרון לתמיכה ניתן בחודש 9/2010 (!!!) . בכך יש כדי ללמד, גם שהאסמכתא מחודש יוני ב2019 על אישור תמיכה לצרכי השיפוץ בדירה בסך 800 ₪ אינה אמתית, וגם שלמעשה התובעת לא נזקקה לכל עזרה מאז 2010 ממחלקת הרווחה בשועפט או לכל הפחות לא פנתה לבקשה- יש להניח כיוון שידעה כי אינה זכאית לכך בהעדר מגורים שם ובהעדר תשלום שכ"ד ד. תעריף שכה"ד שצוין במסמך זה שהתובעת משלמת סותר את כלל גרסאותיה ביחס לגובה שכה"ד כמפורט בפרק הבא. ה'. בזמן אמת, האח אברהים אמר בתמלול כי בדירה בקומה הראשונה (קומה מעל הדירה) מבצעת אחות אחרת של התובעת- אחלאם שיפוץ- היינו יתכן שבבנין היה שיפוץ אך לא בדירה.
2. אם כן הממצאים הפיזיים בדירה אינם תומכים בטענת התובעת כי התגוררה בה. יותר מכך, עולה רושם כי התובעת ביקשה להציג מצגי שווא לענין השיפוץ והדבר פוגע עוד במהימנותה.

תשלומים עבור הדירה?

1. התובעת טוענת כי שכרה את הדירה מאיסמעיל אחיה(עמ' 7). בנ/4 (סעיף 9.2) מצוין כי התובעת מסרה לחוקר שהיא משלמת לאחריה דמי שכירות של 1200 ₪ לחודש (בניגוד לעולה ממסמך לשכת הרווחה כנ"ל)- אך לא הוצגו חוזה שכירות שהתובעת טוענת שהיה ואף לא אסמכתא לתשלומים). אעיר כי בכך כשלעצמו לא הייתי מוצאת ממש כאשר מדובר בשכירות בין אחים ואולם לכך מצטרפות ראיות נוספות. בניגוד לגרסה שבנ/4 (ובתמלול), בחקירתה טענה התובעת ששכה"ד עמד על סכום אחר- 900 ₪ (עמ ' 20). ואולם גם טענה כי לא היתה משלמת שכ"ד לאח איסמעיל, אלא דרך אמה (עמ'8 ש'7) אך לא בכל חודש בשל מצבה. לעומת זאת, בהמשך אישרה כי בפועל לא שילמה דבר לאיסמעיל גם לא בעקיפין, שכן האם נטלה הכסף לעצמה (עמ' 21) .בעדותה שם גם עולה קושי כאשר מחד טוענת כי הסיכום עם אחיה היה שתשלם רק שכשהיא עובדת אך מצד שני מציינת שעובדת במשך 5 שנים ועדין אין כל ראיה לתשלום ונטען שאינה משלמת. עיון בעמודים אלה בפרוטוקול מעלה גם חוסר הלימה בגרסאות בשאלה מי בעל הדירה –לכתחילה טענה כי כל הבית שייך לאיסמעיל אך לאחר מכן אישרה כי גם האחים שלה מתגוררים בקומות אחרות אך לא משלמים שכ"ד.
2. אם כן, לא ניתן להבין למה כוונת התובעת כשטוענת ששכרה הדירה מאחיה. לא למותר לציין בהקשר זה כי האח איסמעיל לא הובא להעיד.
3. זאת ועוד, כפי שהבהירה התובעת בתצהירה ובעדותה, לאחר שלא הוכרה תושבותה עברה בקיץ 2020 לגור במקום אחר(ראס חמיס, ענאתה) -לדבריה, בעצת ב"כ כדי שלא תוותר ללא ביטוח בריאות. לו אכן לא היתה התובעת סבורה כי יש ממש בטענת הנתבע כי אינה מתגוררת בדירה, לא היה מקום לצעד זה. לא האמנו לעדותה כאשר ציינה כי היא "מאשימה" את ב"כ ב"טעות" שבשכירת נכס במקום אחר.

העדרה של התובעת בדירה

1. חוקר הנתבע ביקר בדירה ב5 ביקורים בחודש מאי 2019 (נ/4) בתאריכים 16-27 בחודש, ולא מצא את התובעת בביתה באיזה מהמועדים. העדרה והעדר מי מילדיה מדברים בעד עצמם. רק בביקור האחרון לאחר המתנה של חצי שעה עם אחיה בדירה כעדות החוקר, הגיעה התובעת לדירה. התובעת טענה בעלמא בסעיף 12 לתצהירה כי החוקר לא מצא אותה בביתה שכן חלק מהמועדים שבהם טען שביקר לא נכונים ובחלקם היתה בעבודה כפי שעלה מדוחות נוכחות שלה. אלא שלא ניתן כל הסבר מדוע המועדים "לא נכונים" ומצאתי להעדיף גרסת החוקר בענין זה. כמו כן התובעת בחרה שלא להציג את האסמכתאות לעבודתה במועדים האחרים (על פי דוחות נוכחות שהגישה כגרסתה- אך לא הוגשו במסגרת ההליך). זאת ועוד – קשה לקבל כי בכל הביקורים, שחלקם היו בשעות הערב, לא היה איש בבית. גם אם התובעת עבדה בחלק מהשעות, אין נובע מכך שגם ילדיה, בשעות אחה"צ ובשעות הערב אינם מצויים בבית כלל. אם כן , ריבוי הביקורים בביתה בשעות שונות בהם הבית נעול ואף אחד מהתובעים לא נמצא שם, מדבר בעד עצמו, ומתחזק מכך שהתובעת לא הביאה ראיות שיכולה היתה להביא לטעמי העדרותה באותם מועדים.
2. לא למותר לציין בהקשר זה כי בח"נ (עמ' 18) טענה התובעת כי רק בידיה היו מפתחות הדירה, ואולם כעולה מעדות החוקר עצמו (עמ' 35), בפועל בביקור האחרון שבו פגש בתובעת, היה זה לאחר חצי שעה שבה המתינו היא ואחיה איברהים בדירה והוא זה שפתח אותה. החוקר גם העיד כי היתה רטיבות רבה בדירה וכעולה מהתמלול , גם ריח עז של טחב. דברים אלה מדברים בעד עצמם בדבר היתכנות מגורי התובעת וכל משפחתה בדירה זו.

המנעות מהעדת עדים

1. לתמיכה בגרסתה לא הביא התובעת עדים נוספים מלבדה, זאת אף שניתן היה לצפות האח איסמעיל יעיד וכן האח איברהים שלפי העולה מהתמלול מסר דברים לחוקר ואף התובעת ביקשה לכתחילה להעידו על מנת להעמיד דברים על דיוקם. יוער כי (בין היתר) לשם העדתו נדחה בהליך זה דיון אחד (ר' בהחלטה מה 3.11.21) ואולם בסופו של דבר לא הובא לעדות. הדברים מדברים בעד עצמם.

בשולי הדברים שתי הערות-

1. התובעת מלינה (וכך גם הלינה בתצהירה) על הסתמכות החוקר על חקירה "סביבתית" של החוקר עם אנשים שלא ברור מיהם- כאמור לעיל, הקשיים העולים מגרסת התובעת מדברים בעד עצמם ואין צורך להזקק לעדויות השמיעה מפי גורמים עלומים הכלולות בנ/4 או בתמלול.
2. התובעת עצמה אישרה (עמ' 22) שאחותה התגוררה באותו בית רק לתקופה קצרה, רק "כדי שתעשה את התעודה", קרי תוכר כתושבת ישראל ולאחר מכן שבה להתגורר עם בעלה מחוץ לתחום. אמנם מדובר באחות התובעת ועל כן אין לכך רלבנטיות ישירה לתובעת, ואולם זוהי דרך התנהלות ידועה לתובעת ובצירוף כלל האמור לעיל יש בכך כדי לתמוך בטענת הנתבע.

העולה מן המקובץ

נמצא כי בתקופה הרלבנטית למדו ילדיה של התובעת בעזריה, מקום משפחת בעלה. גרסתה ביחס למקום המצא בעלה היתה מעורפלת וחסרה ולא שכנעה כי אינו מתגורר עמה בנכס משפחתו בעזריה. מצב הדירה והמצוי בה (והעדר התובעת בו באופן רצוף) מלמדים על כך שהדירה לא בשימוש ודאי אינו מאפשר שימוש של משפחה בת 9 נפשות. נוכח ריבוי הסתירות ואי הסבירות של הגרסה שבפי התובעת, ההמנעות מהמצאת ראיות משכנעות מצד התובעת, נוכח מהימנות העולה מדברי החוקר והמסמכים שצרף, עלה בידי הנתבע להרים הנטל המוטל עליו כי מרכז חייה של התובעת אינו, כטענתה, בשועפט, בתקופה הרלבנטית.

על כן התביעה להכרה בתושבותה של התובעת בשנים שבמחלוקת נדחית.

אך בשל המצב הכלכלי לו טוענת התובעת, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ו' שבט תשפ"ג, (28 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.