ניתן ביום 17 ינואר 2021

<#1#>

ב''כ המערערים עו''ד חן אביטן

ב''כ המשיבים 1 ו-2 עו''ד אייל ימיני, עו''ד דובי ליבנה

ב''כ משיב 3 עו''ד דני אליגון, עו''ד הילה ונטורה

ב''כ משרד הפנים עו''ד רועי רנד

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג – שהם ונציגי הציבור מר שרון מיכל וגב' דינה כהן; צ"ו 19120-04-20), שבו נדחתה על הסף תביעת המערערים כנגד המשיבים.
2. המערערים, תושבי חורה, הגישו לבית הדין האזורי תביעה כנגד המועצה המקומית חורה, ראש המועצה, מנהל מחלקת החינוך ומדינת ישראל – משרד הפנים (המשיבים 1 עד 4 בהתאמה), שבה עתרו כי בית הדין האזורי יוציא צו עשה קבוע במסגרתו יורה למשיבים 1, 2, ו- 4 לפעול לסיום העסקתו של המשיב 3, המשמש כמנהל מחלקת החינוך במשיבה 1 "וזאת, בשל פעילותו הפוליטית המאומצת, תפקודו הלקוי, וריבוי עבירות משמעת" (סעיף 1 לכתב התביעה).
3. בית הדין האזורי דחה את התביעה בין היתר בשל העדר סמכות עניינית לבית הדין לדון בהליך. על כך הערעור שלפנינו. נציין כבר כעת כי משהגענו למסקנה כי אכן אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בהליך, לא מצאנו מקום להביע עמדה לכאן או לכאן בהתייחס לנימוקי בית הדין האזורי האחרים.
4. לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
5. ב"כ המערערים טען כי בית דין זה הכיר בהגשת תביעה על ידי עותר ציבורי, וכי תביעת המערערים באה בגדרו של סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק), הקובע סמכות לבית הדין –

"בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי – קבלתו".

(ההדגשות הוספו).

1. ב"כ המערערים הסתמך על שתי חלופות בסעיף 24(א)(1א), והראשונה שבהן - "תובענה שעילתה בחוזה כאמור". אין בידינו לקבל טענה זו, שכן היא מנתקת באופן מלאכותי את המילים "בתובענה שעילתה בחוזה כאמור" מהמילים שלאחריה "לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור". בנוסף, היא מתעלמת הן מלשון הסעיף והן מההיסטוריה החקיקתית ממנה ברור כי כוונת הסעיף הייתה להרחיב את סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה גם על עילות תביעה המתייחסות לתקופה שקדמה ליחסי עבודה (כגון חוזה שהופר בטרם החלו יחסי עבודה) או לתקופה שלאחר סיום קשר העבודה (כגון תביעות להפרת התחייבות לשמירת סודיות ואי תחרות), ואין הסעיף מתייחס לכל תביעה בקשר לחוזה עבודה, תהא עילתה אשר תהא. אין צריך לומר, כי גם החלופה "תובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי קבלתו" אינה חלה במקרה הנדון, כי אין בפי המערערים טענה כי המשיב 3 - המועסק במשיבה 1 מזה שנים רבות - התקבל שלא כדין לעבודה. בכך, נבדל מקרה זה מהליכים שמתקיימים מעת לעת בבית הדין, שבהם בין היתר תובעים, לרבות עותרים ציבוריים, מבקשים את ביטול המינוי של עובד או פיטורי עובד שהתקבל שלא כדין לעבודתו.
2. לחלופין, הפנה המערער לסעיף 24(א)(1) לחוק, שבו נקבע כי לבית הדין סמכות ייחודית לדון ב - "תובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]", וטען כי המערערים בהיותם עותרים ציבוריים הם חליפיו של המעסיק. עם זאת, טיעון זה של המערערים אינו עולה בקנה אחד עם הפירוש שניתן למילה "חליף" בפסיקתו של בית דין זה, והמערערים - שהקשר שלהם ליחסי העבודה שבין המשיבה 1 למשיב 3 מתמצה בכך שהם תושבי חורה המוטרדים מרמת החינוך במועצה - אינם יכולים להגדיר עצמם כ"חליף" של המעסיק על דעת עצמם. מעבר לכך נוסיף כי תביעת המערערים היא לחייב את המעסיקה – המועצה המקומית וכן את ראש העיר ומשרד הפנים להפעיל את סמכויותיהם ולנקוט הליך לפיטוריו של המשיב 3. ממילא, המערערים אינם יכולים להיחשב כחליפיו של המעסיק, אותו הם תובעים.
3. אשר לטענה כי די בכך שהמערערים הם עותר ציבורי הרי שמבלי להביע עמדה לעניין מעמדם, כבר נפסק כי "אין עוררין על כך שדלתו של בית הדין לעבודה פתוחה בפני 'העותר הציבורי'' ואין לחסום את הדרך בפניו, כל עוד באה התובענה בגדר הסמכות העניינית המוקנית לבית הדין וכל עוד היא עומדת באמות המידה שעל 'העותר הציבורי' לעמוד בהן" [ע"ע (ארצי) 1233/01 יהודה אוריאלי – עיריית הרצליה, פד"ע לז' 508 (2001)].
4. אשר לקביעת בית הדין האזורי כי התביעה תידחה, ולא תימחק או תועבר לערכאה המוסמכת: לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו של בית הדין האזורי. אשר להעברה לערכאה המוסמכת – נוכח העובדה שהמערערים כרכו בתביעתם עילות שונות נגד גורמים שונים, שאינן בהכרח בסמכות העניינית של אותה ערכאה, וכמו כן נוכח סדרי הדין השונים החלים בערכאות האפשריות (כגון – בית המשפט לעניינים מינהליים, בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, וייתכן ועדת הבחירות נוכח טענותיהם לתעמולה אסורה) לא היה מקום להעביר את התביעה כפי שהיא לערכאה אחרת, והמערערים גם לא הצביעו על הערכאה המתאימה. בנוסף, נכון עשה בית הדין עת הורה על דחיית התביעה ולא על מחיקתה וזאת בהתאם להוראת תקנה 45(א)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.
5. המערערים טענו גם כנגד חיובם בהוצאות. לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין זה.
6. סוף דבר – מששוכנענו בהעדר סמכות עניינית לבית הדין לעבודה לדון בתביעה כפי שהוגשה, הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיב 3 שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪, למשיבים 1 ו-2 (יחד) שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ ולמדינה שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

ניתן היום, ד' שבט תשפ"א (17 ינואר 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .