1. לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב אשר בוטח ע"י התובעת במועדים הרלוונטיים וזאת בעקבות נפילה נטענת של ענפי עץ ביום 13.3.20.

לטענת התובעת החנה מבוטח התובעת את רכבו ברחוב בשעות הערב וכאשר הגיע לרכבו למחרת בבוקר ראה כי נפלו ענפי עץ רבים וכבדים מעל הרכב וגרמו לו לנזקים כבדים. לטענת התובעת לנתבעת אחריות לנזקים אלה כמי שאחראית לטיפול ולאחזקת הרחובות הציבוריים והעצים שבשטחה. הנתבעת לטענתה לא פעלה לתחזוקת העצים ובכך הביאה ליצירת מפגע של ממש. כן טענה התובעת להפרת חובה חקוקה מצידה של הנתבעת לאור הוראות ס' 235 לפקודת העיריות. התובעת צירפה לתיק ביהמ"ש העתקים מצילומים שבוצעו ע"י מבוטח התובעת ביום גילוי הנזקים ברכבו וכן חוו"ד שמאי המציגה את הנזקים שנגרמו לרכב.

2. הנתבעת הכחישה כי הנזקים לרכב התובעת נגרמו אגב נפילת עצים על רכב התובעת. כן טענה הנתבעת כי במועד האירוע הנטען שרר משטר רוחות קיצוני אשר הביא לסופה של ממש המהווים כוח עליון אשר משחרר אותה מכל חבות ביחס לנזקים הנטענים. כן טענה הנתבעת כי העצים בשטח שיפוטה מתוחזקים באופן הדוק ושוטף וגם העצים המצויים ברחוב בו נטען כי אירע האירוע נבדקו עובר לאירוע התאונה ובוצעו בו עבודות גיזום. לכתב ההגנה צורפו חוו"ד מומחה בתחום המטאורולוגי- דר' נח וולפסון ממנה עולה כי במועדים הרלוונטיים נשבו רוחות במהירות של כ-45-50 קשר המהווים סופה. כן צורפו לחווה"ד העתק מחלק רלוונטי בסקר העצים שבוצע ברחוב השלום (בו חנה רכב התובעת) בחודש מרס 2019. לתיק ביהמ"ש התווסף לאחר ישיבת קדם המשפט העתק מדו"ח גיזום המתוארך ליום 21.7.19 אשר עוסק גם הוא ברחוב השלום.

בדיון שנערך העידו נהג רכב התובעת וכן סגן מנהל אגף גנים ונוף אצל הנתבעת.

3. נהג רכב התובעת העיד כי החנה את רכבו בשעות הערב ולמחרת בבוקר כשהגיע לרכב ראה עליו ענפים וחלקי עץ ולאחר שפינה אותם הבחין בנזקים שנגרמו לרכבו. לדבריו באותה שעה, אותה הוא מעריך כ-8 בבוקר, כבר היו במקום נציגי הנתבעת אשר עדכנו אותו כי תיעדו את שהתרחש ומסרו לו כי הוא יכול ליצור קשר עם הנתבעת שתדאג לטיפול בתלונתו. לדבריו העביר מיד את הרכב למוסך וקיבל לידיו רכב חלופי. עיון בתמונות שצילם העלה כי בחלקם נראה רכבו מיד לאחר פינוי הענפים ובחלקם נראה הרכב החלופי כשהוא חונה במקום החניה של הרכב (שהינו מקום חניה קבוע המסומן כחניית נכה) ואת פסולת הענפים שנאספה בשלב כלשהו ע"י הנתבעת. כך גם צולם על ידו עובד הנתבעת העוסק בניקוי האיזור, אולם נהג התובעת לא ידע להעיד באיזה שלב צולמה כל אחת מהתמונות. נהג התובעת העיד כי אינו יודע לקבוע בוודאות כי הנזק נוצר מהענפים שנפלו אולם העיד כי הרכב חונה במקום כבר שנים ומעולם לא נפגע מרכב חולף על אף שמדובר ברחוב צר וחד סטרי. נהג התובעת אישר כי לא תיעד את הרכב כשהענפים עליו.

4. עד הנתבעת, סגן מנהל אגף גנים ונוף העיד כי הנתבעת פועלת באופן עקבי לטיפול במשאב העצים הרבים המצויים בשטח שיפוטה (המוערכים על ידו ב50,000-70,000 ). כך לדבריו זכתה הנתבעת בפרס מטעם משרד החקלאות שהעלה על נס את שיטת הטיפול של הנתבעת אשר כבר 5-6 שנים פועלת לביצוע סקר עצים שתוצאתו קידוד של כל אחד מהעצים בעיר. קיומו של סקר זה הינו תלוי תקציב ותיעדוף כאשר הממוצע הינו קיומו של טיפול בסקר כל 3-6 חודשים. העד הפנה לרוחות החזקות ששררו באותו מועד וציין כי מהתמונות שהוצגו ע"י נהג התובעת הוא למד כי לא נפלו במקום עצים או ענפים מסיביים ובהתאם כי לא היה מדובר באירוע דרמטי. העד הסביר כי באירועי סופה על הנתבעת לפעול באופן המתכלל את מגוון המפגעים שנוצרו אגב הסופה ומתעדף את הטיפול בהם. עם זאת העד לא ידע לציין האם טופל האירוע במקום ועל ידי מי והוא מעריך כי יתכן ואגף הביטחון היה במקום- אולם לא בדק טרם מועד הדיון האם טופל האירוע וכיצד. העד ציין כי כעולה מסקר העצים שבוצע כשנה לפני האירוע נבדקו וקודדו כלל העצים ברחוב וכי במקרה בו נזקק העץ לטיפול- הוא בוצע בסמוך לאחר הסקר כאשר הביצוע תועד גם הוא בכרטיס העץ.

בנוסף ציין עד הנתבעת כי קיימים שלושה אפיקי טיפול בעץ- סקר עצים, טיפול ייזום של אגף גנים ונוף ופעולה בעקבות פניות מוקד. לעניין זה הפנה העד לדו"ח הגיזום שצורף וממנו ניתן ללמוד כי עצים ברחוב שלום טופלו בעקבות פניית מוקד. העד הדגיש מס' פעמים כי לא ניתן לצפות באופן מלא נפילות של ענפים בהיות העץ אורגניזם חי. עם זאת, פעולות הנתבעת, לדידו, מהוות מלוא היכולת לשפר ולתחזק את העצים בשטח שיפוטה של הנתבעת באופן המיטבי ביותר.

התובעת ויתרה על עדותו של מומחה הנתבעת והסכימה לנתונים אליהם הגיע המומחה ביחס לקיומן של רוחות שהגיעו עד 45-50 קשר המהוות סופה לפי ההגדרות אליהן הפנתה חוות הדעת.

דיון ומסקנות-

5. כבר בפתח הדיון יש להבהיר כי ע"פ פסיקת ביהמ"ש עץ אינו דבר מסוכן כהגדרתו בפקודת הנזיקין (וראו ע"א (נצ') 16783-03-21 עיריית נצרת נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (5.9.21)) ומשכך לא חלות החזקות בדין ועל התובעת להרים את נטל הראיה מראשית ועד כלה, הן ביחס לאופן התרחשות הנזק והן לעניין אחריותה של הנתבעת לנזקים אלה. לעניין זה פסק ביהמ"ש העליון ברע"א 9144/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' המועצה המקומית פרדס חנה- כרכור (21.8.12) כי כל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו לאור הכללים שנקבעו בדין לעניין נטלי הראיה.

6. לאחר בחינה של הראיות שהוצגו לפני אני קובעת כי התובעת הוכיחה ברף הנדרש בדין כי הנזקים עליהם הצביעה בחוו"ד השמאי הינם פועל יוצא של נפילת ענפים על רכב התובעת. עדותו של נהג התובעת הייתה קוהרנטית ולא נסתרה ע"י ראיות ממשיות. עיון בכתב התביעה ובנספחיו מעלה כי כבר בזמן אמת דיווח נהג התובעת כי נציגי העיריה היו במקום האירוע עת בחן את נזקיו אולם הנתבעת לא הביאה כל ראיה ממנה ניתן היה ללמוד על זהותם של גורמים עלומים אלה ועל ממצאיהם שהיה בהם כדי להפריך טענות התובעת. משלא הציגה הנתבעת כל ראיה אשר הייתה אמורה להיות בידה ביחס לנזקים ולמצב הרכב במועד האירוע, הרי שע"פ הדין, חזקה שהיה בראיות אלה כדי להפריך את טענותיה ולפיכך הימנעותה מהצגת ראיות ועדויות בסוגית התרחשות הנזק תיזקף לחובתה.

עוד אני לוקחת בחשבון את העובדה כי הנזקים נגרמו ביום 13.3.20, יום שישי ע"פ עדות נהג התובעת, ובדיקת השמאי בוצעה ביום 15.3.20, בסמוך ביותר לאחר האירוע. נהג התובעת אף הציג תמונות בהם ניתן היה לראות את הענפים שנפלו על הרכב (או לכל הפחות חלקם) כשהם מצויים לפני הרכב החלופי שקיבל עם הבאת הרכב למוסך, עוד ראיה המצביעה על טריות הטיפול ברכב ועל הקשר הסיבתי בין הנזקים לאירוע נפילת הענפים.

7. לא כך הם פני הדברים ביחס להוכחת אחריותה של הנתבעת להתרחשות הנזקים. התובעת למעשה לא צירפה כל ראיה ממנה ניתן היה ללמוד על התרשלות של הנתבעת ביחס לטיפול בעצים. טענותיה לענין זה נטענו בעלמא. לא הובאה כל חוות דעת שבחנה את העץ הרלוונטי וקבעה כי הטיפול בו היה רשלני. לא ידוע באיזה עץ היה מדובר, מה היה מצבו, האם נפילת הענפים הייתה כתוצאה מן הרוחות העזות או מתחזוקה לקויה – התובעת "העבירה" הלכה למעשה את נטל הראיה לכתפי הנתבעת וזאת מבלי שהביאה כל ראיה ממשית או אחרת ביחס לפעולה רשלנית של הנתבעת.

כאמור לעיל, עץ אינו דבר מסוכן והתובעת לא הניחה כל מסד ראייתי המביא להעברה אוטומטית של נטל הראיה מכוחו של ס' 41 לפקודת הנזיקין (ואין זה המקום לשוב על ההלכות לפיהן אין די בטענה כי הדבר מדבר בעד עצמו על מנת להעביר את נטל הראיה אלא חובה להמציא מסד ראייתי המבסס את הטענה) כאשר בענייננו התובעת לא טענה כי יש להעביר את נטל הראיה אלא בחרה שלא להציג ראיות כלל ועיקר וללמוד מראיות הנתבעת כי לא הרימה את הנטל להוכיח כי פעלה כדין.

וכך למשל פסק ביהמ"ש בענין עירית נצרת שהובא לעיל-

"מכיוון שכך, על המשיבה היה להוכיח את התרשלותה של העירייה. מלים אחרות, על המשיבה היה לשכנע בקיומן של חובות זהירות מושגית וקונקרטית, והפרתן, כמו גם הקשר הסיבתי בין ההפרה לנזק.

 מקובל עליי כי ניתן לראות את העירייה כחבה חובת זהירות מושגית כלפי הניזוק. אלא שבכך לא סגי, שכן על המשיבה היה להוכיח הפרתה של חובת זהירות קונקרטית. ובמה דברים אמורים: המשיבה, שעליה נטל ההוכחה, לא טענה דבר בנוגע לסכנה הטמונה בעץ שנפל, לרבות בחינת סוגו, התאמתו לסביבה בה ניטע, עיגונו בקרקע, האם תקף אותו מזיק כלשהו, מצב שורשיו, האם נפלו עצים נוספים בחורשה באותו הלילה, מצב השקייתו, האם הוא נצפה כמתנדנד או נוטה לצידו בעת ההיא, מה היו סדרי התחזוקה על ידי העירייה והאם הם היו מספקים, אלה ועוד כיוצא בהן שאלות, העשויות לסייע בקביעת קיומה והפרתה של חובת זהירות קונקרטית. המשיבה לא עשתה דבר מכל אלה, פשיטא משום שהסתמכה על הטענה בדבר היות העץ דבר מסוכן, או כי "הדבר מדבר בעדו". אין צריך לומר, היא לא הגישה חוות דעת מומחה שהיה בה כדי לבסס את שאלה האחריות של העירייה לנפילת העץ, ולא הביאה לעדות אישר שיכול היה לבסס את יסודות האחריות."

8. גם אם אתחשב בטענת "כלל הידיעה המיוחדת" שהוחל לא אחת בסוגיות המערבות רשויות מקומיות לאור העובדה כי בידיהן המידע ביחס לפעולתן במילוי חובותיהן ע"פ דין, לא הייתה כל מניעה כי התובעת תבקש לקבל מידע רלוונטי מאת הנתבעת לאחר ביצוע חקירה ודרישה והצגת מסד ראייתי ראשוני שהיה בו כדי להעביר את נטל הראיה. ודוק, אין חולק כי עצים אינם אמורים לקרוס כדבר שבשגרה ולו היו אלה פני הדברים, יתכן והיה בכך די כדי להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח כי לא פעלה ברשלנות. אולם בענייננו התובעת לא חלקה על חוו"ד המומחה מטעם הנתבעת ביחס למזג האוויר ולמשטר הרוחות ששרר במקום האירוע במועד האירוע. בנוסף עיון בתמונות שצולמו ע"י נהג התובעת עצמו מעלה כי לא ניתן להבחין במקום בעצים שנפלו אלא בענפים שנתלשו ונפלו לקרקע. הגם שיש בהם כדי לגרום לנזקים ברכב התובעת כפי שקבעתי לעיל, אין בכך כדי להוות עילה להעברת נטל הראיה באופן אוטומטי כעולה מטעוני התובעת. למעשה, בקיומה של סערה יש כדי להחזיר את נטל הראיה לכתפי התובעת להוכיח כי הנתבעת התרשלה בביצוע תפקידיה בהתאם לדין בנסיבות העץ גורם הנזק שכן כאמור, אין המדובר באירוע נפילת עץ ללא כל סיבה "חיצונית" אשר עשויה להביא לנפילה, ואשר עשויה להוות מסד ראשוני לטענת הרשלנות.

9. זאת ועוד, אני סבורה כי הנתבעת הצביעה בנסיבות העניין על פעולה המצופה מרשות מקומית ביחס לטיפול בעצים שבשטח שיפוטה. הנתבעת הציגה לפני ביהמ"ש מסכת ראייתית הכוללת מסמכי סקר עצים שבוצע אך שנה לפני קרות האירוע ומצביע על עצים ברחוב המדובר אשר אינם מהווים סיכון, בריאים במראם ואף במקרה בו נדרש גיזום מעבר לגיזום שבוצע אגב הסקר וזאת בעקבות פניית מוקד- הציגה העיריה ראיות על כך שגיזום כאמור בוצע. לא ברור מנין שאבה התובעת את הטענה כאילו משמעות כל קריאת מוקד הינו קיומו של אירוע נזקי; לא מופרך לסבור כי אזרח אכפתי מצא להקדים תרופה למכה ולדווח על בעיה אפשרית בעץ אשר נבדקה וטופלה. התובעת, על כל פנים, לא טרחה לקבל מידע ביחס לתלונת מוקד זו להוכיח את טענתה ומצאה לטעון בעלמא כי משמעות ישירה של קיומה של פנית מוקד הינה קיומו של אירוע.

הנתבעת, ככל רשות מקומית, פועלת במסגרת תקציב מוגדר ועליה לתעדף את הפעולות במסגרת תקציב זה. קיומו של סקר עצים המתעדכן באופן תדיר, קיומה של מערכת בדיקה יזומה ופעולות בהתאם לפניות מוקד הנבדקות ומטופלות מהוות מסד ראייתי מניח את הדעת ביחס לטיפול בעצים שבשטח שיפוטה של הנתבעת. כאמור לעיל, בהעדר חוו"ד הסותרת את טענות הנתבעת ביחס לאופן הטיפול, אין די בטענה כי הנתבעת לא עשתה די במסגרת משאביה אלא יש לתמוך טענה זו בראיות ממשיות.

כאמור לעיל, התובעת לא הצביעה על כשל בטיפול בעץ הספציפי נשוא התביעה ולא הצביעה על כשל בתוכנית הפעולה הכללית של הנתבעת ביחס לטיפול במשאב העצים בשטחה. ראו והשוו תא"מ (י-ם) 60244-12-15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עירית ירושלים (9.5.18).

10. בנוסף, אין מקום לקבל מצב בו הלכה למעשה מוטלת על הרשות המקומית אחריות מוחלטת ביחס לכל אירוע נזק המתקיים בשטחה והנוגע למקרקעין המצויים באחזקתה. הוראה מתאימה אינה קיימת בדין והדעת נותנת כי אין מקום לאמץ עמדה המביאה לקיומה של אחריות מוחלטת כאמור. ככל והייתה התובעת מביאה ראיות להתרשלותה של הנתבעת היה מקום להטיל עליה אחריות כזו. ככל והייתה התובעת מביאה ראיות להוכיח כי אופן הפעולה שהוצג ע"י הנתבעת אינו מהווה פעולה המתאימה לסיכון הנוצר אגב פעולה זו היה מקום להטיל עליה אחריות בשל רשלנות כאמור. בהעדר כל אלה- לא מצאתי כי התובעת הוכיחה את אחריותה של הנתבעת לנזקיה.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה והתובעת תישא בהוצאות הנתבעת לרבות שכ"ט עו"ד בסך 4,600 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ב, 20 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.