1. לפני בקשתם של המבקשים, שאולי אמירה; לילך הילי אמירה ויהלי השקעות ויזמות בע"מ, ליתן להם רשות להתגונן מפני תביעה שטרית, שראשיתה בבקשה לביצוע ששה שיקים, ע"ס 10,000 ₪ כל אחד (בסה"כ 60,000 ₪), להלן: "השיקים".
2. המדובר בשיקים אשר נמשכו ע"י החייבת יהלי השקעות ויזמות לפקודת המשיבים, כאשר המבקשים הנוספים ערבו לפרעון השטרות אשר חוללו בשל מתן הוראת ביטול.
3. על ידי המבקשים הוגשה התנגדות ומשכך עבר ההליך להישמע בבית משפט השלום. במסגרת ההתנגדות טענו המבקשים את הטענות הבאות:

• בשנת 2012 התקשרו המשיבים עם צד ג' בשם הלפרין בהסכם למתן שירותים.
• העסקה לא צלחה והמשיבים דרשו לקבל מהלפרין את כספם בחזרה, אלא שלא היו בידיו כספים נזילים.
• המבקש מר שאולי אמירה (להלן: "המבקש") אשר "שידך" בעסקה בין הלפרין לבין המשיבים ביקש לסייע לצדדים להגיע להסכמות.
• כפועל יוצא נחתם בשנת 2015 הסכם משולש בין המבקש ורעייתו של המבקש, לבין הלפרין ובין המשיבים (להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם נקבע, כי המבקש ורעייתו ישלמו למשיבים סך של 600,000 ₪ ב-60 תשלומים ומנגד יקבלו המבקש ורעייתו נכסי מקרקעין שונים מידי הלפרין.
• במהלך השנים שילמו המבקשים סך של 500,000 ₪ ואולם בשנת 2020, שעה שבאו לממש את הנכסים שקיבלו מהלפרין הסתבר להם, כי אחד הנכסים שקיבלו שאמור היה להיות בכפר תבור, מצוי במושבה יבנאל והשווי שלו נמוך באופן משמעותי מהמגרש בכפר תבור שאמור היה להיות מועבר אליהם.
• משכך, טענו המבקשים להטעיה ולעושק- לטענתם אם היו יודעים אודות השווי האמיתי של הנכסים, הרי שלא היו מתחייבים לשלם את מלוא הכספים או מפחיתים את שהתחייבו לשלם.

1. הדיון בבקשת הרשות להתגונן התקיים לפניי היום והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. המבקשת, לא התייצבה לדיון וב"כ המשיבים הסכים לראות בתצהירו של המבקש כמחייב גם אותה.

הכרעה -

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את סיכומי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה למתן רשות להתגונן להתקבל, אך זאת תוך חיוב המבקשים להפקיד ערובה משמעותית בקופת בית המשפט כתנאי למתן רשות להתגונן.
2. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יסרב ליתן רשות להתגונן, רק כאשר ברור על פניו, ונעלה מספק, כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ, דינים עליון 2008 (14) 1395).
3. בשלב המקדמי של בקשת רשות להתגונן, אין בוחנים את אמינות עדותו של המצהיר, ואף ניתן לטעון טענות בעל פה כנגד מסמכים שבכתב. ר' ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009).
4. בהתאם לפסיקה שהתגבשה (ר' דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שתיים עשרה, עמ' 291): "עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הוא קל: בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש לתת לנתבע רשות להתגונן כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק מפני התביעה".
5. ואולם במקרה שלפנינו והגם שעול ההוכחה המוטל על המבקשים הוא קל סברתי, כי הגנתם של המבקשים דלה מאוד, והרשות להתגונן בתיק זה ניתנת כמעשה של חסד ממש.
6. ראשית, טענות המבקשים נטענות בעלמא וללא תימוכין כלשהם.

בהסכם אשר נחתם בין הצדדים מצוין, כי הם אמורים לקבל: "מגרש חקלאי בגודל 1/2 דונם, המצוי בכפר תבור והידוע כגוש 17354 חלקה 58".

בפועל נטען שהתקבל נכס ביבנאל. אלא ששום פרטים לא באו ביחס לנכס ביבנאל (לרבות מתי התקבל, ומתי נרשם על שמם) וחשוב מכך- במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן לא בא כל פירוט סדור של "הפגיעה" הנטענת במבקשים בכל הנוגע לשווי הנכס; היינו לא צוין מה השווי של המגרש החקלאי בכפר תבור שהיה צריך להתקבל ולא השווי של המגרש שהתקבל בפועל ביבנאל; שום חוות דעת מקצועית ושום מסמך שיכול לשקף את הנזק.

משמע - לפנינו טענה של מי שטוען שקיבל ממכר בחסר, תוך שהוא נמנע מלפרט באיזה אופן ניזוק ובאיזה סכום, אם בכלל.

ברי, כי מי שמגיש בקשה למתן רשות להתגונן צריך להתכבד ולפרט את פרטי הגנתו. פירוט מתבקש לא נעשה כאן.

1. שנית, המבקשים הודו כי עד היום לא מצאו לנכון לשלוח הודעת ביטול להסכם. המדובר בהתנהלות מוקשית. בעוד שבבקשה עולות טענות בדבר עושק והטעיה, הרי שעד היום לא נשלחה כל הודעה על ביטול ההסכם. ברי, כי מי שלא מוצא לנכון לבטל את ההסכם (וממילא שלא ביצע השבה או הציע לבצע השבה) יתקשה וודאי לטעון טענות בדבר עושק או הטעיה.
2. שלישית, לא רק שהודעת ביטול לא נשלחה ע"י המבקשים אלא שהסתבר (בחקירת המבקש), כי אפילו פנייה בכתב למשיבים או להלפרין בטענה להטעיה או לעושק לא באה משך כל השנים עד הגשת ההתנגדות. לדברים השלכה ישירה על טענות המבקשים, כי הוטעו.
3. רביעית, בדיון שהתקיים היום, עומת המבקש עם מסרונים שהוחלפו בינו לבין אחד המשיבים בחודש מרץ 2020. בכל אותם מסרונים, מסביר המבקש, כי נוכח המצב הכלכלי שאליו נקלע אין הוא יכול לפרוע את השיקים. אין שם זכר לטענה לפיה הוא הוטעה במסגרת ההסכם (וגם לטענתו הנכס ביבנאל נרשם על שמו בשנת 2015). ברי, כי אם "בזמן אמת" לא מעלה המבקש טענות בדבר הטעיה ומסביר את חילול השיק במצב כלכלי לא טוב, הרי שהדבר משליך על גרסתו.
4. חמישית, העלאת טענת הטעיה או עושק בחלוף שנים כה רבות מאז ביצוע העסקה מעוררת קשיים לא מבוטלים, שהרי אם הנכס ביבנאל נרשם על שם המבקשים בשנת 2015, ברי שטענה שעולה כיום לפיה המבקש הוטעה הינה מוקשית שעה שהמבקשים לא באו בטרוניה בקשר לכך במהלך השנים אשר חלפו (האמור מתייחס לצורך להעלות טענות מעין אלה בהזדמנות הראשונה).
5. שישית, גם בגרסתו של המבקש התגלעו בקיעים רבים. כך למשל נשאל המבקש מדוע הציע בחודש נובמבר 2020 לשלם סך של 100,000 ₪ אם יאפשרו לו למכור את הנכסים שעליהם הערת אזהרה. תשובתו לפרוטוקול הייתה, כי הוא הציע את שהציע בטרם הסתבר לו כי שווי הקרקע ביבנאל נמוך יותר מהקרקע בכפר תבור. טענה זו הסתברה להיות מוקשית נוכח העובדה, כי הבקשה למתן רשות להתגונן (שם עלתה טענת הטעייה ועושק) הוגשה עוד בחודש אוקטובר 2020. היינו ההצעה באה לאחר הגשת ההתנגדות.
6. שביעית, במסגרת הוראות ההסכם נקבע, כי הלפרין הוא זה שיעביר למבקש ורעייתו נכסי מקרקעין שלו. טענת ההפרה שמעלים המבקשים מתמקדת לכאורה בהלפרין ולא במשיבים, כך שגם בהיבט זה טענות ההגנה אינן פשוטות כלל ועיקר.
7. הנה כי כן, ההגנה דלה מאוד, כמעט הגנת בדים. הרשות להתגונן ניתנת כמעשה של חסד ממש תוך שאני מבהיר, כי הדברים נכונים לעת הזו ולשלב מקדמי זה בלבד.
8. בשים לב לכל האמור סברתי, כי יש לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להתגונן, בהתאם להוראות תקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018.

ברע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (1.2.2017) קבע בית המשפט העליון ביחס לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (הדברים יפים גם לתקנות החדשות), כי:

"בפסיקתו של בית משפט זה נקבע, כי ככלל התנאת הרשות להתגונן בתנאים תיעשה במקרים שבהם ההגנה נראית על פניה קלושה (ראו למשל רע"א 4819/15 דינמיק שרותי ספנות (דש'ס) בע"מ נ' אמקו ים בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 10 (2015) רע"א 8381/14 אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 3 (2015)); גורן, בעמ' 760-759). כך נאמר, כי "כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה" (ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג(2) 347, 349. מפי השופט, כתארו אז, זוסמן)".

ההגנה במקרה דנן נראית בשלב זה קלושה – ומכאן הערובה.

1. אשר לגובה הערובה- כפי שעולה מהפרוטוקול בחנתי עם ב"כ המבקשים את מצבם הכלכלי.

הובהר, כי מדובר במי שמנהלים אולם אירועים, שבבעלותם מסעדה, וכן נכסי מקרקעין שונים מכוח ההסכם (עליהם הערת אזהרה). מכתבי טענות נוספים שהגישו המבקשים עולה, כי בבעלות המבקש גם רכב מסוג אאודי.

מנגד, יש לקבוע תנאים וערובות שבפועל לא ינעלו את שערי בית המשפט בפני המבקש (רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון-פורסם בנבו, 28.6.12).

בענייננו – ישנה אינדיקציה לנכסים רבים; מנגד אני ער לטענת המבקש, כי יש לו חובות לספקים רבים ואולם פירוט סדור לא בא בקשר לכך.

בשכלול כל האמור לעיל, תוך שאני שב ומדגיש, כי הרשות להתגונן ניתנת כמעשה של חסד (כאשר למעשה בעדותו, בעמ' 4, אישר המבקש שהוא צריך לשלם רק לא את כל הסכום- ולא ידע לומר בדיוק כמה), סברתי, כי כתנאי למתן רשות להתגונן, יפקידו המבקשים בקופת בית המשפט עד ליום 7 ביולי 2021 סכום של 47,000 ש"ח. המדובר בסכום שמאזן בין הגנה שעולה כמעט כדי הגנת בדים (מבלי שאני קובע דבר ביחס להליך העיקרי ואין דעתי ננעלת), לבין הצורך בהפקדת ערובה, והצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקש.

1. ככל שיופקד הסך האמור, יש למסור על כך הודעה לתיק עד ליום 8 ביולי 2021 ואתן הוראות להמשך ניהול התיק; ככל שלא יופקד הסך האמור וככל שלא תימסר הודעה, תידחה ההתנגדות וישופעלו הליכי ההוצל"פ.
2. המבקשים יישאו בהוצאות בקשה זו בסך של 1,500 ₪. התשלום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.
3. מזכירות – תז"פ ליומני ליום 9 ביולי 2021.

ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"א, 21 יוני 2021, בהעדר הצדדים.