בא-כוח המערערת: עו"ד רון אובוז

באת-כוח המשיבה: עו"ד הודיה יצחק-בלומנקרנץ

הערעור הנדון הוגש באיחור בן כארבעה חודשים וחצי. מהטעמים שיובאו להלן, בקשת המערערת להרשות לה להגיש את הערעור הנדון באיחור נדחית, ובהתאם לכך, הערעור נמחק.

2. הערעור הנדון הוגש ביום 29.10.2020 על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (כבוד הדיין מרט דורפמן) מיום 5.3.2020, בערר (ירושלים) 1703/19, שעל-פיו הערר על החלטת המשיבה שלא להעניק למערערת מעמד פליט, נדחה בשל אי התייצבותה לדיון. בהתאם לכך נקבע כי על המערערת לצאת מישראל תוך שבעה ימים, שאם לא כן, הערבות שהפקידה תחולט. כן חויבה המערערת לשאת בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪.

ערעור על פסק דין של בית הדין לעררים ניתן להגיש תוך ארבעים וחמישה יום מהמועד שניתן (סעיף 13לא(א) בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952). פסק הדין הומצא כדין במועד שניתן (כפי שעוד יפורט להלן), ולפיכך המועד האחרון שבו ניתן היה להגיש את הערעור (בהתחשב בפגרות ובתקופת מצב החירום המיוחד), היה ביום 15.6.2020. הגשתו רק ביום 29.10.2020, נעשתה כאמור, באיחור בן כארבעה חודשים וחצי.

3. טענות המערערת בבקשה הנדונה בכל הנוגע להגשת הערעור באיחור הן אלו: אי התייצבותה לדיון בערר נבעה מכך ש"לא הייתה מודעת למועד הדיון שנקבע"; המערערת "לא הייתה מודעת לפסק הדין שהתקבל"; לאחר שלא עודכנה לגבי הנעשה בהליך הערר, פנתה אל בא-כוחה הנוכחי וכי "רק לאחרונה נודע למבקשת כי ניתן פסק דין בעניינה", אך בשום מקום, גם לא בכתב הערעור, לא הובהר מה פשר המילה "לאחרונה"; בשל משבר הקורונה, לא עלה בידי המערערת לפנות לייעוץ במועד מוקדם יותר, בין היתר מחמת "חסרון כיס שנגרם בעטיו של משבר הקורונה".

4. אף מבלי לבחון את העובדות – העומדות בסתירה לטענותיה של המערערת – ומבלי להידרש לתגובת המשיבה, היה מקום לדחיית בקשתה. כך מהטעם שנראה כי כל העובדות המהותיות הנוגעות לבקשת הארכה הנדונה לא פורטו בה ואף נראה, כי לא במקרה הוסתרו. בכלל זהו הוסתרה העובדה שבהליך שנדון בבית הדין לעררים המערערת הייתה מיוצגת באמצעות עורך-דין, שהוזמנה כדין לדיון בבית הדין ושפסק הדין הומצא כדין אל בא-כוחה; הוסתר המועד שבו נודע למערערת על פסק הדין; הוסתר משך הזמן שחלף מאז נודע למערערת על פסק הדין ועד פנייתה לקבלת ייעוץ משפטי; הוסתר משך הזמן שחלף מאז פנתה לייעוץ משפטי ועד הגשת הערעור הנדון. בדומה, לא הובא כל הסבר כיצד, אם בכלל, השפיע "משבר הקורונה" על המערערת או מה הקשר בין משבר זה לבין אי הגשת הערעור במועד.

5. משבחרה המערערת להסתיר כל אלו, מן הראוי להעמיד דברים על דיוקם: ראשית, כאמור, בהליך שנדון בבית הדין לעררים המערערת הייתה מיוצגת באמצעות עורך דין. עובדה זו לא הוזכרה בבקשה הנדונה ואף לא בתצהיר התומך בה. רק בתצהיר התומך בכתב הערעור – שאינו נוגע לבקשה הנדונה – הוזכרה עובדה זו, אך ללא הפירוט המתבקש. כל שנאמר שם הוא כי הייתה מיוצגת באמצעות עורך דין, אך לא הייתה מודעת למועד הדיון ולכן לא התייצבה אליו. שנית, כפי שנאמר באופן ברור ומפורש בפסק דינו של בית הדין לעררים, "המערערת הוזמנה לדיון כדין, ואף המזכירות התקשרה לבאי כוחה מספר ימים לפני הדיון ואלה אישרו הגעתם לדיון". כך אף עולה מהמפורט בתגובת המשיבה ומנספחי תגובתה, שלפיהם ההזמנה לדיון, החלטת בית הדין בעניין מועד הדיון, כתב התשובה מטעם המשיבה וכאמור, גם פסק הדין, הומצאו כולם כדין אל בא-כוחה של המערערת בהליך שנדון בבית הדין. אף המצאת פסק הדין הייתה כדין ובמועד שניתן.

בנסיבות אלו, לא רק שהיה על המערערת לפרט בבקשתה את כל העובדות האמורות, שאותן יש לפרט בבקשה להרשות הגשת ערעור באיחור, אלא מצופה היה שתנמק ותבהיר באופן ברור ומפורש על שום מה למרות כל האמור, היא לא הייתה מודעת, כטענתה, למועד הדיון ולמתן פסק הדין. עוד היה מצופה שתאמר באופן ברור ומפורש מתי לטענתה, נודע לה על מתן פסק הדין, מתי לטענתה פנתה אל בא-כוחה הנוכחי – ולא להסתתר מאחורי המונח "לאחרונה" – ואף תבהיר מה ל"משבר הקורונה" ולאיחור ולמחדליה. כל זאת כאמור, לא נאמר בבקשה.

די אפוא, בהסתרת כל העובדות האמורות ובאי מתן כל הסבר לקשר הנטען בין "משבר הקורונה" לבין העובדה שחלפו כשמונה חודשים מאז מתן פסק הדין עד הגשת הערעור, כדי שלא תימצא הצדקה לארכה המבוקשת.

6. למעלה מהדרוש יוער, כי מעבר לאמירות סתמיות, לא הראתה המבקשת כי ישנו סיכוי סביר לכך שערעור יתקבל. לעומת זאת, לנוכח הנימוקים שפורטו בתגובתה המפורטת של המשיבה, נראה כי סיכויי הצלחת הערעור בכל מקרה קלושים.

מתגובת המשיבה ונספחיה עולה, כי המערערת נתינת הודו, נכנסה לישראל בשנת 2010 באשרה מסוג ב/1, לצורך עבודה בסיעוד. תוקף האשרה הוארך עד יום 10.1.2017. המטופל שבו טיפלה נפטר ביום 30.6.2016, אך למרות פקיעת האשרה בשל כך, נשארה בישראל גם לאחר פטירתו ואף לאחר יום 10.1.2017.

רק ביום 24.10.2017, כעבור למעלה משנה ממועד פקיעת האשרה שהייתה למערערת, הוגשה מטעמה בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים. בקשה זו סורבה ביום 2.1.2018. למערערת נמסר כי עומדת לה אפשרות להגשת ערר פנימי עד יום 16.1.2018, אך ערר מטעמה הוגש רק ביום 17.1.2018. ערר זה נדחה ביום 19.2.2018. למרות זאת, המשיכה המערערת לשהות בישראל שלא כדין במשך קרוב לשנתיים, ורק ביום 4.9.2018 הגישה בקשה לקבלת מקלט מדיני. בקשתה נבחנה לעומק והמערערת אף הוזמנה לריאיון לשם כך ולאחר בחינה מעמיקה זו, ניתנה חוות דעת מנומקת שלפיה המערערת לא הוכיחה את התנאים המצדיקים קבלת מעמד של פליט. בהתאם לכך, ביום 1.1.2019 ניתנה המלצת יו"ר הוועדה המייעצת על דחיית בקשתה. כמפורט בהרחבה בתגובת המדינה (פסקאות 33-20), עניינה של המבקשת נבדק לעומק ולא נמצא כי יש בסיס לטענותיה שלפיהן היא זכאית למקלט מדיני.

כפי שנקבע לא אחת, בדרך כלל ולמעט מקרים חריגים, אשר המערערת לא הראתה כי המקרה הנדון נמנה עמם, אין מקום להתערבות בקביעות הגורמים המקצועיים האמונים על בחינת בקשות לקבלת מקלט מדיני. לא זו בלבד, אלא שבמקרה הנדון מדובר במי שעשתה דין עצמי פעם אחר פעם ונשארה בישראל שלא כדין. כך שנמצא כי לא רק שהערעור הוגש באיחור משמעותי, ללא כל הנמקה המצדיקה זאת ותוך הסתרת עובדות מהותיות הנוגעות לאיחור זה, אלא שמאז מתן פסק הדין של בית הדין לעררים שוהה המערערת בישראל שלא כדין תוך עשיית דין עצמי.

7. מכל הטעמים האמורים, לא נמצאה הצדקה להגשת הערעור באיחור כה משמעותי כפי שהוגש, ולפיכך הערעור נמחק.

מאחר שהמשיבה נדרשה להגשת תגובה לבקשה ולבחינת עניינה של המערערת לגופם של דברים, תישא המערערת בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪. סכום זה יועבר אל המשיבה מתוך סכום העירבון שהפקידה המערערת. היתרה (בסך 500 ₪) תוחזר אל המערערת, באמצעות בא-כוחה.

ניתן היום, ח' בטבת התשפ"א, 23 בדצמבר 2020, בהיעדר הצדדים.