לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני, כי נכון שלא לעשות צו להוצאות בגין העתירה -

הוראת ס"ק 89ב(3) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), מתירה התקשרות מועצה עם חבר מועצה, קרוב משפחתו, או תאגיד שבו לו או לקרובו אחזקות בשיעור כאמור בסעיף, רק אם אושרה ע"י המועצה ברוב של שני שלישים מחבריה, ורק אם אושרה ע"י שר הפנים.

הכלל הינו המנעות מאישור התקשרויות כאלה, ואישור ההתקשרות הינו חריג העשוי להתקיים בנסיבות מיוחדות (ור' לעניין זה דברי בית המשפט העליון הנכבד ביחס להוראה המקבילה שבס' 122א לפקודת העיריות, בג"ץ 415/19 משה לוי נ' שר הפנים (21.4.20) בס' 42 לפסה"ד).

בענייננו, אושרה ההתקשרות עם המשיב מס' 4 ע"י המועצה, אך לא אושרה ע"י שר הפנים, ועל פני הדברים, לא נתקיימו נסיבות מיוחדות אשר עשויות היו להצדיק את אישור ההתקשרות. מבחינה זאת, נראה כי הטענות שבעתירה לעניין פגם שנפל באישור ההתקשרות, לא היו מופרכות.

מצד שני, בהינתן הצורך באישור שר הפנים להתקשרות, מכח החוק, הרי משהוגשה העתירה בטרם ניתנה החלטת השר, יש ממש בטענת המשיבים, כי הפניה לבית המשפט בנסיבות היתה מוקדמת, ואכן, הדיון בעתירה התייתר, סמוך לאחר שהוגשה, עם החלטת השר שלא לאשר את ההתקשרות.

נוכח האמור לעיל, משלא התקיים דיון בעתירה לגופה, וכאשר המשיבה מס' 3 (שבפעולתה לא נפל על פני הדברים פגם כלשהו) הותירה את שאלת ההוצאות לשיקול דעת, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אייר תשפ"א, 15 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.