1. במסגרת החלטה משלימה זו, נותרה להכרעה שאלת הוצאות ההליך, זאת לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה לה ניתן תוקף של החלטה, כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 10.11.21.

2. ההסכמה אליה הגיעו הצדדים במעמד הדיון בהמלצת בית המשפט כללה התנצלות של הנתבע והסרת התגובה, שהתובע טען כי מהווה לשון הרע, מהמרשתת, תוך סיומו של ההליך בפשרה.

3. התובע טען בסיכומיו, כי לאחר המצאת התביעה, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה שבגין ביטולו לא נפסקו הוצאות. כמו כן, לא הוגשה רשימת בקשות מטעם הנתבע ובקשתו המרכזית לדחייה על הסף הייתה נדחית, לאור מדיניות בתי המשפט בעניין. הנתבע פעל בדרך לא ראויה ואף התעלם ממכתב הדרישה שנשלח אליו ולא תיקן דרכיו לאחריו ולכן ראוי לחייבו בהוצאות.

4. הנתבע טען בסיכומיו, כי עילת התביעה התבססה על תכתובת אחת שספק אם הייתה צולחת את מבחני חוק לשון הרע, התשכ"ה -1965. וכי המדובר בתביעת סרק, בה שידל התובע צד שלישי בתכתובת פרטית עמו, על מנת ליצוק תוכן לתביעתו שהוגשה בסך של 150,000 ₪. לפיכך, מתבקשת פסיקת הוצאות לטובת הנתבע בתוספת שכ"ט עו"ד.

5. לאחר בחינת טענות הצדדים, ולאור הצעת הפשרה של בית המשפט, שנבעה מסיכוייה הנמוכים של התביעה והסכמת התובע שלא לעמוד על המשך בירורה של התביעה וחסכון בזמן שיפוטי, ומנגד הסכמת הנתבע להסרת הפוסט השנוי במחלוקת והתנצלות, לא מצאתי מקום להטיל הוצאות על מי מהצדדים ומשכך כל צד יישא בהוצאותיו.

6. יחד עם זאת, לאור הפשרה שקיבלה תוקף של החלטה, מצאתי להורות על השבת אגרה לידי התובע בהתאם לקבוע בתקנות האגרות.

7. מורה על סגירת התיק.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"ב, 22 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.