לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, גב' פזית גלעדי אליהו, שניתנה ביום 13.10.20, בתיק הוצאה לפועל מספר 515901-03-18, בגדרה נדחתה הבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום המדינה.

רקע והשתלשלות ההליכים

1. בבסיס תיק ההוצאה לפועל נשוא בקשת רשות הערעור, בקשה לביצוע פסק דין כספי שניתן נגד המשיבה, החייבת בתיק ההוצאה לפועל, בת"א 55763-02-14 (שלום חיפה). במסגרת פסק הדין, אשר ניתן בהעדר הגנה, חויבה המשיבה לשלם למבקש, סכום של 80,000 ₪ בנוסף להוצאות ושכ"ט. (המבקש והמשיבה ייקראו להלן: "הזוכה" ו"החייבת" בהתאמה).
2. הזוכה טען בבקשות השונות שהגיש בלשכת ההוצאה לפועל כי לאחר מתן פסק הדין והגשת הבקשה לביצועו, נודע לו כי החייבת העתיקה את מקום מגוריה דרך קבע ועברה להתגורר בלוס אנג'לס בארצות הברית.

1. ביום 4.7.18 הגיש הזוכה, בלשכת ההוצאה לפועל, בקשה לביצוע תחליף המצאה בארץ ולחילופין מתן היתר לביצוע המצאה מחוץ לתחום. ביום 6.7.18 הורה כב' רשם ההוצאה לפועל על מתן צו למשרד הפנים למסור תדפיס כניסות ויציאות של החייבת מהארץ.
2. ביום 10.7.19 הוגשה בקשה חוזרת לביצוע המצאה על דרך של תחליף המצאה, תוך שנטען כי מתדפיס כניסות ויציאות שהתקבל, עולה כי החייבת עזבה את הארץ ביום 27.12.13 ולא שבה אליה עד מועד הגשת הבקשה.

ביום 16.7.19 נדחתה הבקשה מהנימוק שאין טעם בתחליף המצאה כאשר החייבת לא מתגוררת בארץ, שכן ברור כי לא תהיה מודעת לפתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדה ומטרת האזהרה לא תושג.

1. ביום 15.8.19 נדחתה בקשה נוספת שהגיש הזוכה, ל"ביצוע תחליף המצאה מחוץ לתחום". בהחלטתו קבע כב' הרשם כי על הזוכה לפעול להגשת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום להבדיל מתחליף המצאה, ועל הזוכה לפרט בבקשה חדשה שתוגש את אופן ההמצאה המבוקש והכתובת להמצאת האזהרה.
2. ביום 24.11.19 הוגשה בקשה חדשה ע"י הזוכה, הפעם להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר האזרחי, תשמ"ד – 1984. בבקשה נטען כי מעבר לפסק הדין הכספי אשר לשם ביצועו נפתח תיק ההוצאה לפועל (להלן: "פסק הדין הכספי"), התנהלו בין הזוכה לחייבת מספר הליכים שהחייבת לא התייצבה לדיונים בהם למרות שהיתה מודעת להתנהלותם. נטען כי ברשות הזוכה כתבי בית דין אותם הגישה החייבת בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתו ציינה כי כתובתה היא בלוס אנג'לס. הזוכה ביקש למעשה לבצע את ההמצאה לאותה כתובת מפורטת שנרשמה ע"י החייבת בבקשה שהגישה בבית המשפט המחוזי.
3. בהחלטה מיום 26.12.19 נדרש הזוכה לפרט כיצד בדעתו להמציא את האזהרה לחייבת והובהר כי הזוכה יידרש להציג בעתיד אישור מסירה תקין המתורגם לשפה העברית.
4. ביום 31.7.20 ולאחר שהוחלף הייצוג של הזוכה, הוגשה "הודעה על חידוש בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום שיפוט המדינה" וביום 24.9.20 הוגשה בקשה חוזרת להיתר המצאה מחוץ לתחום.

בבקשה נטען שוב כי מלבד ההליך שהסתיים בפסק הדין הכספי, התנהלו הליכים נוספים בין הצדדים, ובין היתר במסגרת ת"א 52499-06-15, מחוזי חיפה, שעניינו תובענה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין, בו ניתן פסק דין ביום 25.1.17.

ביום 16.7.17 הגישה החייבת במסגרת אותו הליך "כתב ערעור" על פסק הדין, בו ציינה את כתובתה הקבועה למשלוח דואר בעיר לוס אנג'לס בארצות הברית. בית המשפט המחוזי, אשר ראה בכתב טענות זה, בקשה לביטול פסק הדין, קבע שני תנאים כדי לדון בבקשה ככזו.

בית המשפט נתן לחייבת שהות לביצוע התנאים שנקבעו והורה על המצאת ההחלטה אליה לכתובת אותה רשמה בבקשה, בדואר רשום. משלא קיימה החייבת אחר התנאים שנקבעו בהחלטה, בית המשפט הורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין.

1. בשולי הבקשה בלשכת ההוצאה לפועל, הוסיף הזוכה כי בכוונתו להמציא את האזהרה באמצעות שירות הדואר הבינלאומי המהיר של דואר ישראל EMS.
2. בהחלטה מיום 13.10.20, היא ההחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו, נדחתה בקשת הזוכה.

בהחלטה נכתב כי למרות שפסק הדין הכספי, העומד בבסיס בקשת הביצוע, ניתן בהעדר בשנת 2015, שעה שהחייבת עזבה את הארץ בשנת 2013, לא נכתב בבקשה כיצד הומצא כתב התביעה באותו הליך ואם ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום. עוד נכתב, כי לא הובהר היחס בין פסק הדין הכספי לבין התביעה שהתנהלה בין הצדדים בבית המשפט המחוזי ולא הובהר על איזו חלופה מן החלופות המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, מבוססת הבקשה.

טיעוני המבקש- הזוכה

1. ב"כ הזוכה טען במסגרת הליך זה כי, פסק הדין הכספי ניתן כדין ואין זה מתפקידו של רשם ההוצאה לפועל לבדוק כיצד נמסרה התביעה במסגרת אותו הליך. עסקינן בהליך מנהלי הנהנה מחזקת התקינות המנהלית ואין רשם ההוצאה לפועל יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית המשפט. מכאן, היה על כב' הרשמת לדון בבקשה למתן היתר המצאה, במנותק מדרכי ההמצאה שננקטו במסגרת ההליך המשפטי ובמנותק מהשאלה כיצד נמסר כתב התביעה לחייבת באותה עת.

1. באשר לזיקה בין שני ההליכים, התביעה האזרחית אשר בסופה ניתן פסק הדין הכספי העומד לביצוע וההליך האזרחי שהתנהל בבית המשפט המחוזי, טען ב"כ הזוכה כי הובהר בבקשות השונות, כי פסק הדין הכספי ניתן בקשר עם תביעה שעילתה נזק אשר נגרם לזוכה אגב הפרת הסכם מכר מקרקעין אשר לשם אכיפתו התנהל ההליך בבית המשפט המחוזי.
2. ב"כ הזוכה טען עוד כי בבקשתו למתן היתר המצאה מחוץ לתחום הבהיר, בסעיף 7, כי שתי החלופות הרלוונטיות מבין החלופות השונות בתקנה 500, הן 500 (4)(א) +(ג), שעניינן דמי נזק המגיעים אגב הפרת חוזה שנעשה בתחום המדינה.
3. ב"כ הזוכה טען כי בנסיבות המקרה מתקיימים כל התנאים שנקבעו למתן היתר המצאה מחוץ לתחום; מדובר בבקשה לביצוע פסק שהינו בגדר פסק דין חלוט, מה שמקים את הדרישה לפי הפסיקה לתביעה הראויה לטיעון. התנאי השני שעניינו "עילת תביעה לכאורית" אף הוא מתקיים כאן, שכן ברור כי קיימת עילה מוצקה לביצוע פסק דין בתחום מדינת ישראל; לאחר ששני ההליכים שהתקיימו בנוגע למקרקעין נשוא הסכם הרכישה בין הצדדים, התנהלו בבתי המשפט במדינת ישראל, רשות האכיפה והגבייה במדינה הינה בהחלט הטריבונל והפורום הנאות לביצוע פסק הדין.

דיון

1. לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ולאחר ששקלתי את טענות הזוכה, מצאתי לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולהורות על קבלת הערעור.
2. כידוע, מטרת ההמצאה של כתבי בי-דין בכל הליך משפטי, היא להביא לידיעת הנתבע/המשיב את דבר ההליך המשפטי המתנהל כנגדו. (בש"א 548/94 לוי נ' גולדשטיין פ"ד נו(6) (2002); רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ).

תנאי מוקדם לנקיטת הליכי גביה בהוצאה לפועל הוא המצאת אזהרה בהתאם לכללי ההמצאה הקבועים בדין. המטרה העיקרית של המצאת האזהרה לחייב היא, להעמידו על כך שעליו לשלם את החוב הפסוק או סכום השטרות, בבת אחת או בתשלומים, שאם לא כן אפשר שיינקטו נגדו הליכי אכיפה שונים (רע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי, פ"ד נו(1) 668, 671 (2001)).

חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 והתקנות שהותקנו מכוחו, קובעים כללים נוקשים לעניין המצאת אזהרה בטרם נקיטת אמצעי גביה. סעיף 7(ב) לחוק ההוצאה לפועל קובע, שהמצאת אזהרה לידי חייב תיעשה בדרך שממציאים כתבי בית דין לפי תקנות סדר הדין האזרחי, כאשר הסמכויות הנתונות בתקנות סדר הדין האזרחי לבית המשפט או לרשם בעניין זה, יהיו נתונות גם לרשם ההוצאה לפועל.

1. כאשר חייב מתגורר בחו"ל והוא אינו מיוצג על ידי עו"ד, הדרך הנכונה להמצאת אזהרה, תהא בדרך של קבלת היתר המצאה מחוץ לתחום או היתר לתחליף המצאה בחו"ל. (פש"ר (חי') 10652-02-15 חרות הכסף חברה לניהול ואחזקה בע"מ נ' מרדכי רגב (02/12/15) ורעא (חי') 21326-08-18 עיריית חיפה נ' אדוני רפאל).

1. למרות טרונייתו של הזוכה הנוגעת לריבוי הבקשות שנאלץ להגיש בדרך להמצאת האזהרה, יש להדגיש כי הבקשות הנוגעות לתחליף המצאה היו מיותרות, ובצדק נדחו ע"י רשמי ההוצאה לפועל, שכן מרגע שהתברר כי החייבת אינה מתגוררת בארץ, עוד משנת 2013, איזה טעם יש בתחליף המצאה בתוך המדינה ובפרסום האזהרה בעיתונות ארצית או מקומית או בתליית האזהרה במזכירות לשכת ההוצאה לפועל או בתי המשפט, כפי שנהוג להורות בהקשר זה.

מטרת תחליף ההמצאה היא לא רק לצאת ידי חובה פורמלית, אלא ההנחה שבאמצעותה תגיע האזהרה לידי החייבת ותהיה לה האפשרות להיות מודעת להליכים אשר בדעת הזוכה לנקוט נגדה.

1. מכל מקום, לאחר שבחנתי את החלטת כב' הרשמת ועל רקע כלל נסיבות העניין, אני סבורה כי היה מקום להיעתר לבקשה להמצאה מחוץ לתחום, ועל אף שנדמה כי מדובר בהחלטת ביניים של כב' הרשמת, מצאתי להתערב בה כמפורט להלן.
2. ראש וראשון אומר כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמצאת כתב התביעה בהליך האזרחי נעשתה לאחר שהחייבת עזבה את הארץ. מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2014 (כפי שעולה ממספר ההליך) ומכאן ברור כי המצאתה נעשתה כשהחייבת לא התגוררה בשטחי המדינה.

עובדה זו מותירה ללא ספק תחושה של אי נוחות שמא מדובר בהמצאה שלא כדין או בהמצאה שלא היה בה די כדי שהחייבת תהיה מודעת להליך ולתביעה שהוגשה, עם זאת צודק ב"כ הזוכה בכך שאין זה מתפקידו של רשם ההוצאה לפועל לבחון את שאלת חוקיות ההמצאה בהליך האזרחי אשר הסתיים בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט. רשם ההוצאה לפועל אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית המשפט, אינו יכול להרהר אחר ההמצאה שבוצעה וממילא גם אין לו סמכות או רשות להחליט שלא לבצע את פסק הדין שניתן. מכאן, אני סבורה שלא היה מקום להעלות תהיות בנוגע להמצאה שבוצעה בהליך האזרחי.

מנגד יש להדגיש כי, ישנם מקרים בהם דרך ההמצאה בהליך האזרחי יכולה להיות רלוונטית גם בהליך ההוצאה לפועל, שכן אם למשל היה מתברר כי התביעה בהליך האזרחי הומצאה בדרך של המצאת מחוץ לתחום, ודאי שהדבר היה סולל את הדרך, כמעט אוטומטית, להמצאה דומה בתיק ההוצאה לפועל.

1. בנסיבות כאן, מאחר ולא נטען כי כך היה הדבר ומאחר ולטענת הזוכה עצמו, הוא ידע שהחייבת עזבה את הארץ, רק לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ברור כי לא נעשתה המצאה מחוץ לתחום בהליך האזרחי. מכאן, אני סבורה כי הנימוק הראשון בהחלטת כב' הרשמת הנוגע לאופן ביצוע ההמצאה בהליך האזרחי, לא היה בו כדי להביא לדחיית הבקשה ובכל מקרה לא היתה לו תכלית מעשית, שכן לא ניתן לערוך, במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, בירור אודות חוקיות המצאת התביעה בהליך אזרחי אשר הסתיים במתן פסק דין ואין דרך אופרטיבית להתמודד עם תוצאות הבירור.
2. גם שאלת היחס בין ההליך האזרחי נשוא פסק הדין הכספי לבין ההליך בבית המשפט המחוזי אינה יכולה להביא לדחיית הבקשה להיתר מחוץ לתחום. היחס בין שני ההליכים הובהר היטב בטיעוני הזוכה בבקשותיו השונות והוא גם נלמד ממצורפי הבקשה, ובין היתר מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. התביעה בבית המשפט המחוזי הוגשה לאכיפת הסכם למכר מקרקעין לפיו רכש הזוכה את זכויות החייבת בשתי חלקות אדמה. במסגרת פסק הדין שניתן בסופו של יום, הורה בית המשפט על אכיפת ההסכם ומינה את עורך הדין אשר ערך את ההסכם, ככונס נכסים להשלמת רישום העסקה. בבית משפט השלום, לעומת זאת, בהליך שהסתיים בפסק הדין הכספי, תבע הזוכה את החייבת לתשלום פיצוי כספי בגין הפרת אותו הסכם.

כך או אחרת, הזיקה בין שני ההליכים אינה נדרשת לצורך הכרעה בבקשה להמצאה מחוץ לתחום. שני ההליכים נדונו בפני ערכאות שיפוטיות והסתיימו בפסקי דין חולטים. במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לא נדרש הרשם לעמוד או ללבן את המסגרת העובדתית או המשפטית בין ההליכים השונים ולא נזקק לבחינת הזיקה ביניהם.

1. העובדה כי החייבת מסרה את כתובתה בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי וכי הזוכה מבקש להמציא את האזהרה לאותה כתובת אינה מחייבת זיקה בין שני ההליכים. גם אם החייבת מסרה את כתובתה בהליך אחר שאין לו זיקה לזוכה, גם אז לא היתה מניעה עקרונית לבקש להמציא את האזהרה לאותה כתובת, שכן יש לראות בדבר כהצהרה מטעמה בדבר מקום מגוריה ולכל הפחות אינדיקציה לכך. לזוכה, אשר מבקש לבצע פסק דין נגד מי שעזבה את הארץ לאחר שערכה הסכם הנוגע למקרקעין הנמצאים בשטחי המדינה, אין דרך אחרת לאתר את כתובתה של החייבת ויש לקדם המצאה לאותה כתובת שהיא עצמה מסרה.
2. הנימוק האחרון שהביא לדחיית הבקשה ע"י כב' הרשמת הינו נימוק הנוגע לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, שעניינה המצאה מחוץ לתחום. כב' הרשמת קבעה למעשה כי הזוכה לא הצביע על עילת המצאה, מבין אלה המנויות בתקנה 500. במה הדברים אמורים ?
3. כידוע, על גורם אשר מבקש היתר המצאה מחוץ לתחום וחפץ להקנות בכך לבית המשפט סמכות לדון בעניינו של יריבו, מוטל נטל להוכיח כי עניינו בא בגדר אחת החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תקנה הקובעת שורה של עילות המצאה, אשר המשותף להן הוא קיומה של זיקה מסוימת לישראל. הבחינה שנעשית לגבי קיומן של עילות ההמצאה הינה ברף של קיום "תביעה הראויה לטיעון" (good arguable case), שהיא רמת הוכחה נמוכה ממאזן ההסתברות.

למעשה, בית המשפט רוכש את סמכותו לדון בתובענה שמוגשת לו מכוח מסירת ההזמנה לדין לנתבע, כאשר כוח השיפוט של בית המשפט בישראל נוצר על ידי מסירת ההזמנה לדין בגבולות המדינה. עם מתן היתר קונה בית המשפט בישראל סמכות לדון בעניינו של הנתבע הזר ולמעשה מרחיב את תחום שיפוטו אל מחוץ לגבולות המדינה.

1. התקנה המקבילה לתקנה 500, בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 הינה תקנה 166, אשר קובעת הסדר דומה להסדר המקורי.

בדברי ההסבר של התקנות החדשות נאמר בהקשר זה "באשר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, ההסדר מותיר את עיקרי המצב הקיים על כנו". ההבדל העיקרי טמון בכך שהיום אין עוד צורך להגיש בקשה לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום, אלא יש להגיש בקשה לקביעת דרך ביצוע ההמצאה, בהתאם להוראת תקנה 167 לתקנות החדשות. בשלב מאוחר יותר, רשאי מי שאליו בוצעה המצאה מחוץ לתחום, להגיש בקשה לכפירה בסמכות, בהתאם להוראת תקנה 168 לתקנות החדשות.

בין בהסדר המקורי ובין היום, על התובע להראות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתביעה. עליו להראות קיומה של עילה להמצאה אל מחוץ לתחום ולהוכיח קיומה של עילת תביעה טובה לגופו של עניין. התובע נדרש אך להוכיח כי התביעה מעלה "שאלה רצינית שיש לדון בה", קרי תביעה שאינה תביעת סרק או תביעה טורדנית [רע"א 7205/12 אקולין טכנולוגיות (98) בע"מ נ' EAZ PRODUCTS INC DRI.

1. בבקשה להיתר המצאה, כמו גם בתצהיר התומך בה, הצהיר הזוכה כי פסק הדין הכספי ניתן בגין נזק שנגרם לזוכה עקב הפרת הסכם בין הצדדים שעניינו מכר מקרקעין. אומנם מוטב היה כי הזוכה יציג את כתב התביעה עצמו, עם זאת במכלול הנסיבות, נוכח הזיקה שהצביע עליה הזוכה בין שני ההליכים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי שצורף לבקשה, אשר מפרט את השתלשלות הדברים בין הצדדים, אני סבורה כי יש בבקשה כדי להצביע על עילת המצאה לפי תקנה 500 לתקנות סדה"א משנת 1984 ולפי תקנה 166 לתקנות החדשות.

ודוקו, פסק הדין והתביעות שהוגשו נגד החייבת מקורם בהסכם שנכרת בשטחי המדינה, בין שני אזרחיה, בנוגע למקרקעין הנמצאים בתחום שיפוטה, כך שמתקיימת כאן עילת המצאה קלאסית לפי התקנות.

1. זה המקום להדגיש כי הבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום במקרה כאן, נבחנת בגדרי הליכי ההוצאה לפועל ולאחר שכבר ניתן פסק דין ע"י בית משפט במדינה. השאלה אם מדובר בתביעת סרק או אם מדובר בתביעה המעלה שאלה רצינית הראויה לטיעון כמעט אינה רלוונטית עוד לאחר שבית המשפט נזקק לטענות הזוכה, גם אם במעמד צד אחד, ונתן פסק דין נגד החייבת.
2. ומספר הערות לפני סיום;

ראשית, אין מדובר במקרה שהזוכה מבקש תחליף המצאה מחוץ לתחום המדינה או בהמצאה לכתובת שלא ברור מה מקורה. מדובר בבקשה להמציא את האזהרה לכתובת שהחייבת עצמה מסרה ואשר בית המשפט המחוזי מצא בה כתובת להמצאת כתבי בי-דין.

שנית, מתן היתר לביצוע ההמצאה אין משמעו בהכרח סלילת הדרך להליכי גבייה נגד החייבת, שכן הזנת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נתונה במקרה זו לבדיקתו ואישורו של רשם ההוצאה לפועל, אשר יכול לבחון גם בדיעבד את אופן ביצוע ההמצאה, ויכול הוא לאשרה, לאשרה בתנאים או לא לאשרה כלל אם לא תניח את דעתו.

שלישית, על אף חשיבות ביצוע ההמצאה ועל אף שמדובר בפסק דין שניתן בהעדר החייבת, יש להדגיש כי אין מדובר בבקשה לביצוע שטר, כי אז היתה חשיבות מיוחדת לביצוע ההמצאה. הטעם לכך הוא שבאזהרה מעמידים את החייב על כך שהוא זכאי להגיש התנגדות לביצוע השטר, או התנגדות לבקשת הביצוע, לפי העניין, וזאת בתוך המועד הקבוע בחוק.

1. לאור האמור, אני מורה על קבלת הערעור ועל מתן היתר המצאה מחוץ לתחום, לכתובת הרשומה בבקשה עצמה. דרך ביצוע ההמצאה נתונה להחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, ולעניין זה יפנה ב"כ הזוכה בבקשה מתאימה בתיק ההוצאה לפועל לקבלת הוראות מתאימות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ המבקש/זוכה.

ניתן היום, ג' ניסן תשפ"א, 16 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.