1. לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.1.2020. התביעה היא על-סך של 25,578 ₪, סכום שמשקף את שיעור הנזק שעל-פי הנטען נגרם לרכב בתאונה (נזק לרכב: סך של 29,936 ₪; שכ"ט שמאי: 2,340 ₪), בניכוי הסכום ששילמה הנתבעת לתובעת (סך של 5,994 ₪ בגין הנזק; סך של 1,300 ₪ בגין שכר טרחת השמאי). המחלוקת היא בשאלת הנזק בלבד. אין מחלוקת בשאלת האחריות. יצוין כי בדיון הוצג לפני בית המשפט סרטון של התאונה, שצולם ממצלמת רכבו של התובע. התביעה נסמכת על חוות דעת שמאי מטעם התובע, שבדק את הרכב ביום 6.7.2020 (חצי שנה לאחר קרות התאונה).
2. הנתבעת שילמה סכום שאינו שנוי במחלוקת על ידה, שמשקף את הנזק למוקד הימני בלבד, על-יסוד הטענה כי למוקד השמאלי לא נגרם נזק כלשהו, והיא בחרה להפחית, באופן משמעותי, את שיעור שכר טרחת השמאי. הנתבעת הביעה הסתייגות מתמיכת התביעה בחוות דעת שנערכה זמן רב לאחר קרות התאונה.
3. התובע והשמאי מטעמו נחקרו בדיון והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה. לאחר בחינה של מכלול נסיבות העניין, הטענות והראיות, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ביותר בלבד. פסק-הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, כמצוות הוראת תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. טענות שלא זכו להתייחסות פרטנית נמצאו על ידי בלתי רלוונטיות להכרעה במחלוקת.
4. שכר טרחת שמאי: שיעור שכר טרחת שמאי אינו קבוע בדין. מדובר בהוצאה שהתובע נשא בה בפועל (התובע צירף לכתב התביעה את הקבלה המעידה על התשלום). גם אם היה מוכח כי חוות הדעת כללה מוקד שלא ניזוק בפועל בתאונה, לא היה מקום לבצע הפחתה שרירותית. שכר הטרחה אמנם מצוי ברף הגבוה, באופן יחסי, עבור עריכת חוות דעת שמאי, אולם לא הונחה תשתית עובדתית או משפטית שמזכה את הנתבעת בהפחתת שיעור שכר הטרחה. אני מאשר את התביעה לתשלום יתרת ההוצאות שהוציא התובע עבור עריכת חוות הדעת, סך של 1,040 ₪.
5. נזק למוקד השמאלי: צפיתי בסרטון מספר פעמים. ניכר מהצפייה בו כי הרכב ספג פגיעה גם במוקד שמאלי, אף כי מהסרטון מתקבל הרושם כי הפגיעה במוקד השמאלי פחות משמעותית מהפגיעה במוקד הימני (בחוות דעת שמאי התובע הנזק העיקרי הוא למוקד השמאלי).

עם זאת, חוות דעת השמאי, התנהלות התובע (כפורט להלן), מענה לא משכנע בדיון (מענה של התובע; מענה של השמאי), ובחינה של מכלול נסיבות העניין, מעלה כי אין מקום לקבל את חוות דעת השמאי כראיה משכנעת לקביעה של אומדן הנזק – שנגרם בתאונה – למוקד השמאלי ברכב. בהיעדר ראיה מספקת (כמו גם בהיעדר אפשרות לדלות מתוך חוות הדעת נזק למוקד השמאלי שנגרם באופן חד משמעי בתאונה), עולה כי התובע לא הוכיח את שיעור הנזק למוקד השמאלי.

1. התאונה אירעה ביום 1.1.2020, בעוד שהשמאי בדק את הרכב חצי שנה לאחר מכן. הסבר באשר לעיתוי הבדיקה לא נמסר. הנתבע אכן לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית, אולם מדובר בנתון רלוונטי שהיה מקום לציין כבר בכתב התביעה או להבטיח כי הוא יימסר במסגרת החקירה הראשית. עיתוי הבדיקה נזקף לחובת התובע (נתתי דעתו לאמור בעמ' 3, ש' 19; התובע לא ציין בבירור כי מפאת הקורונה הוא העמיד את רכבו לבדיקה במועד כה מאוחר; ממילא, בין מועד התאונה ועד למועד התפרצות הנגיף בארץ הייתה שהות מספקת להעמיד את הרכב לבדיקה אצל השמאי. במהלך פרק הזמן כאמור, ביום 26.1.2020, פעל הנתבע – כך על-פי המצוין, כאמור להלן, לרכוש פנסים חדשים ולהחליפם).

חוות הדעת נערכה בסמוך למועד המכירה של הרכב (5.8.2020), אולם היא לא אמורה הייתה להיערך על-מנת להעריך את שווי הרכב במצבו הנתון, אלא על-מנת לקבוע את שיעור הנזק שנגרם לרכב בתאונת דרכים מיום 1.1.2020 (חוות הדעת מתייחסת באופן מפורש לתאונה: "פגיעה תאונתית בחלקו קד' שמ' ובחלקו קד' ימים של המרכב"; עמ' 1 לחוות הדעת). מדובר ברכב ישן (מודל 2008). היה על השמאי לתחקר את התובע ולברר עמו אילו נזקים ברכב נחזים להיות ישנים ואילו נזקים נחזים להיות בעקבות התאונה. היה ראוי לתחקר את התובע (ולציין את ממצאי התחקיר בחוות הדעת), באשר לשאלה האם בין מועד אירוע התאונה ועד למועד בדיקת הרכב אצל השמאי (כאמור, פער הזמנים הוא מהותי: חצי שנה) ספג הרכב פגיעה נוספת כלשהי. לא נעשה כן. לכל הפחות היה מקום להתייחס, ולו באופן ראשוני, לשאלה האם הנזקים ברכב הם אופייניים לתאונה שאירעה חצי שנה קודם למועד הבדיקה או שמדובר בנזקים שנחזים להיות ישנים יותר (לדוגמה, מבחינת החלודה, צבע הרכב הפוגע ביחס לכתמי צבע על הרכב שנבדק וכיוצא באלה נתונים רלוונטיים), או חדשים מאוד – בסמוך מאוד למועד הבדיקה (ולאחר יום 1.1.2020).

הפגיעה במוקד השמאלי, עד כמה שניתן להיווכח מהסרטון, היא פגיעה נקודתית. הצפייה בסרטון, היא לבדה, אינה מאפשרת לעמוד על טיבו של הנזק למוקד השמאלי, היקפו וחומרתו.

הוצגו תמונות רבות של הרכב (סומנו ת/1). התמונות צולמו על-ידי השמאי. הן הוגשו רק בדיון. הן לא צורפו לחוות הדעת בכתב התביעה, ולמעשה – הן כלל לא נזכרות בחוות הדעת. מהתמונות עולה כי קיים נזק למוקד השמאלי (אף שהנזק אינו נחזה למשמעותי; אדגיש כי איני קובע כי שיעור הנזק שקבע המומחה אינו משקף את הנזק למוקד השמאי). בתמונות מספר 9, 11 ו-15 רואים בבירור פגיעה בפנס הקדמי שמאלי. המשמעות היא, כי במועד שבו בדק השמאי את הרכב – היה הפנס השמאלי (ועמו רכיבים אחרים במוקד השמאלי) ניזוק. אלא שבנקודה זו קיים נתון חריג, שעלה בחקירתו הנגדית של התובע. עולה כי במועד שהוא מאוחר למועד קרות התאונה אולם לפני מועד בדיקת הרכב על-ידי השמאי, היה מותקן ברכב פנס קדמי שמאלי תקין.

האפשרות הראשונית והסבירה היא כי הפנס השמאלי לא ניזוק בתאונה מיום 1.1.2020 (חצי שנה לפני מועד בדיקת הרכב על ידי השמאי) אלא במועד מאוחר הרבה יותר, לאחר מועד עריכת הטסט השנתי לרכב (הטסט נערך ביום 26.1.2020; רכב עם פנס שבור אינו יכול לצלוח את הטסט השנתי), ולפני מועד בדיקת הרכב על ידי השמאי. אם כך הם פני הדברים, ברי כי הנתבעת אינה נדרשת לשאת בתשלום פיצוי בגין הנזק לפנס (כמו גם לרכיבים אחרים שניזוקו בתאונה מאוחרת). זו אפשרות אחת. התובע טען אחרת. הוא הסביר כי הוא רכש פנסים חדשים, החליף אותם לפני הטסט, ושב ופירק אותם לאחר מכן. בהמשך הוא מכר את הרכב עם הפנסים הישנים, השבורים, ושמר לעצמו את הפנסים החדשים (עמ' 21-18). נטען כי קיימת אסמכתה לרכישה של פנסים חדשים, אולם היא לא הוצגה.

קיים קושי משמעותי לקבל את גרסת התובע. מדובר בגרסה חריגה מאוד. לא שגרתית. תמיכה ראייתית כלשהי לא נמצאה. עד כלשהו שמכיר את הרכב (בן משפחה) לא הובא להעיד. בנוסף, התובע נחקר על אודות תאונות קודמות שאירעו לרכב. אין לומר כי מדובר בשאלות מפתיעות, שהרי הנתבעת צירפה לכתב ההגנה דו"ח שמתייחס לאירועים קודמים. אלא ששאלות שהפנה ב"כ הנתבעת לתובע, בנושא תאונות קודמות, זכו למענה לא ברור, מהוסס ולא משכנע (עמ' 1, ש' 38-37; עמ' 2, ש' 2-1, 13-7, 22-21, 30, 36). מהחקירה הסתבר כי קיימת הייתה תאונה נוספת, עליה נודע רק בדיון (עמ' 2, ש' 12-11). התובע אמנם ציין כי לרכבו לא נגרם נזק בתאונה זו (רכב התובע פגע ברכב שעמד לפניו), אולם אין להסיק בוודאות – ללא בדיקה של שמאי – כי הרכב לא נפגע, באופן שאינו נראה.

תמונת המצב הכוללת, אינה מאפשרת, ולמעשה – אינה מצדיקה, להכיר בנזק למוקד הקדמי שמאלי של הרכב, שנגרם כתוצאה מהתאונה מיום 1.1.2020. אין אפשרות לשלול קיומם של נזקים קודמים (לפחות באופן חלקי), שאירעו לפני התאונה, ובהינתן עיתוי הבדיקה, כמו גם ההתנהלות החריגה הנטענת בנושא הפנסים – אין לשלול את האפשרות כי הרכב היה מעורב בתאונה נוספת לאחר התאונה מיום 1.1.2020. אציין כי הבאתי בחשבון את האפשרות כי תשובות התובע בדיון נובעות מהתרגשות. על אף האמור, מכלול נסיבות העניין נזקף לחובתו.

בנוסף, חוות הדעת ממילא אינה משכנעת. אף שהיא נועדה לקבוע מה היה שיעור הנזק בעקבות התאונה מיום 1.1.2020, עולה כי היא נערכה מנקודת מבט של היערכות למכירת הרכב. אלא שבחוות הדעת אין התייחסות לאותן תאונות קודמות (אלו שצוינו בנספח שצורף לכתב ההגנה (נתתי דעתי להערה שלפיה לא נגרמה ירידת ערך לרכב באותן תאונות), ועל אודותיו נחקר התובע בדיון, ותאונה נוספת עליה העיד התובע בחקירתו). בחוות הדעת ישנה הפחתה בלתי מוסברת, על סך של 7,500 ₪. היא אומנם מזכה את הנתבעת ולא מגדילה את חיובה, אולם די בכך שהיא אינה מוסברת (הסבר שמסר התובע אינו מתיישב עם חוות הדעת ועם הסבר השמאי; ההסבר שמסר השמאי אינו מניח את הדעת כלל), על-מנת לערער את ממצאי ומסקנות השמאי בחוות דעתו. התוצאה היא, כי איני מחייב את הנתבעת בתשלום של פיצוי עבור המוקד הקדמי שמאלי.

1. אני מקבל את טענת ב"כ הנתבע, כי בנסיבות העניין אין מקום לקביעה של שיעור הנזק על דרך אומדן. קביעה כאמור תיעשה כשקיים קושי אובייקטיבי להוכחת שיעור הנזק, ולא במצב דברים שלפיו קיימת דרך מתאימה להוכחת הנזק, אלא שבעל הדין כשל בהבאת ראיה מהימנה (השוו לרע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן (30.1.2018); ההחלטה מתייחסת להליך שמתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות. היא יפה גם לענייננו).
2. סיכום: על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,040 ₪ והוצאות משפט (שיעור האגרה) על סך של 380 ₪, וכן את תשלום המחצית השנייה של האגרה, שהתובע צפוי להידרש לשלם – בכפוף להצגת קבלה המעידה על התשלום. איני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות שנפסקו לשמאי התובע, וזאת לאחר שמצאתי את חוות הדעת לא מספקת, לא בהירה וגם התשובות שנמסרו בדיון לא היו מספקות. בנסיבות העניין, כאשר התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, איני רואה מקום לזכות את התובע בתשלום של שכר טרחת עורך דין. במקביל, נסיבות העניין – שלפיהן נגרם נזק מסוים גם למוקד הקדמי שמאלי בתאונה, אלא שהוא לא הוכח, בהינתן מחדלי התביעה – מצדיקות להימנע מלעשות צו להוצאות ולתשלום שכר טרחת עו"ד לטובת הנתבעת.

התשלום ייעשה בתוך 30 יום.

התיק ייסגר.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, י"ט ניסן תשפ"א, 01 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.