1. הנתבעת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, וכן התנגדות לביצועו של שיק על סך של 300,000 שנמשך על חשבונה בבנק דיסקונט לפקודתו של התובע, וחולל באין כיסוי מספיק. בתצהיר ההתנגדות עמדה הנתבעת על כך שמעולם לא מסרה את השיק לתובע ולא הייתה עמו בקשר כלשהו. בסיפא לאותו תצהיר אף נכתב - "החתימה המופיעה על גבי השטר נשוא ההתנגדות אינה חתימתה".
2. מושכל יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית הינו כי בשלב זה של הדיון בהתנגדות לביצוע שטר עול ההוכחה המוטל על הנתבע הינו מצומצם. על-כן בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן עליו להניח כי העובדות שהנתבע טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק. הנתבע אינו נדרש בשלב הזה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ואף אין שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתום ההליך העיקרי. נוכח עוצמתה של זכות הגישה לערכאות, ככל שהגנת המבקש אינה הגנת בדים, בכך סגי, ויש להעדיף את מתן יומו בבית המשפט.
3. המונח "הגנת בדים" יוחד אפוא בפסיקה למקומות בהם נעלה מכל ספק כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו. למשל, כאשר הנתבע בהיחקרו בעצמו משמיט את היסוד לעובדות שהוא טוען להן [ראו ע"א 241/61 מנהיים ואח' נ' ניקולסבורג, פ"ד ט"ו 2425], או כאשר ההנחה העובדתית קורסת אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת שעה שבחינתו של החומר אינה מצריכה כניסה לשיקולי מהימנות, ועת בית המשפט אינו נדרש להכריע בין גרסאות נוגדות, אלא עניין לו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה, כאשר זהו הכלל - טענת הגנה שבתצהיר, המתבדית מניה וביה, אינה עילה למתן רשות להתגונן [ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ פ"ד מג(3) 113 (1989)], וכן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה מהבחינה המשפטית [ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 (1988)].
4. בד בבד, על המבקש רשות להתגונן מוטל העול לחדד, לשייף, לדקדק, לזקק, לזכך, ללבן, להרחיב, ולהציג מסכת עובדתית מפורטת ושלמה. טענת הגנה הנטענת באופן מכוסה, דהיינו מבלי לפרוש כדבעי את המסכת העובדתית עליה היא מושתתת והמצויה בידיעתו של הנתבע, לעתים מתוך ציפייה כי עצם אי הפירוט ייטע בלב בית המשפט ספקות ביחס למידת חוסנה של התביעה, אינה יכולה להצמיח רשות להתגונן [ראו מע"א 170/60 חיים קופלזון נ' ארגון העצמאים נכי מלחמת השחרור (1960), ועד רע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (2018)].
5. לעניין זה אינו שונה דינו של הטוען טענת זיוף בנוגע לחתימתו על שטר. טענת הזיוף היא הגברת הראשונה של טענות ההגנה השטריות. היא מטלטלת את אבן הראשה של התביעה השטרית ומעבירה את נטל ההוכחה אל התובע. עם זאת אין היא נבראת וכל כוחותיה לצדה אך בנשיפת פה, ועל האוחז בה לשכנע את בית המשפט כי הניח בפניו את כל המסד העובדתי הכרוך בה, וסיפק תשובות לכל השאלות המתעוררות ממנה אל מול נסיבות המקרה ומכלול חומר הראיות המונח באותה עת בפני בית המשפט, וכבר קבע כבוד השופט חגי ברנר בבש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ (לא פורסם, 2.5.04): "גם אם מדובר בטענת זיוף, הרי שטענה זו אינה יכולה להיטען בעלמא וכבמטה קסמים ולהקנות זכות להתגונן בפני ביצועו של שטר רק בשל העלאתה. גם מי שטוען טענת זיוף חייב לפרט היטב ובהרחבה את הנסיבות שבהן זוייפה חתימתו ובעיקר את הנסיבות בהן הגיעו השיקים מפנקס השיקים שלו לידיו של הזייפן או הגנב."
6. אשר על כן, על המעלה טענת זיוף וגניבה ביחס לשיק רובצת החובה לפרט בין היתר היכן היה מצוי אותו פנקס שיקים ממנו נלקח השיק, למי הייתה גישה אליו, כיצד ואימתי נודע לו על היעלמות השיק, כיצד ואימתי נודע לו על מעשה הזיוף והגניבה ואלו צעדים נקט לאחר גילוי זה על מנת לברר את זהות האחראי למעשים אלו ולמצות כלפיו הליכים פליליים ואזרחיים. המגיש גרסתו כעצם יבשה שאינה עוטה בשר, מסתכן בכך שתצמח המסקנה כי "מה הן המילים, אם לא שתיקה" [מתוך "מהן המילים", מ. בן שאול וש. ארצי (1981)].
7. דרך-כלל אם הנתבע מראה הגנה אפשרית, לא יחסום בית-המשפט את דרכו לבירור העניין על-ידי הטלת תנאים או ערובות, כל אשר נדרש מנתבע לעת הזו הוא אפוא השהיית הספק, וזאת אף אם הגנתו נדמית כ"טיפה כבדה על קצה עלה" [מתוך "בראשית", מאת אלי אליהו, "אני ולא מלאך", הוצאת הליקון, תשס"ח-2008]. עם זאת במקרים המוטלים בשטח ההפקר שבין הגבולות הנורמטיביים, לרבות במקרים בהם אין הנתבע עומד ברף הפירוט הנדרש בנסיבות העניין, יכול ויעשה בית-המשפט חסד עם הנתבע וייתן לו את הרשות בתנאים [ראו ע"א 462/88 בן-צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(1) 127].
8. הלכה היא כי תצהיר ההתנגדות הוא עיקר והבקשה עצמה טפלה לו. תצהיר זה מן הנמנע לערוך אותו על דרך ההפניה ואין להתיר לנתבע להתגונן בטענה שלא בוטאה בתצהיר בפה מלא – דהיינו בגוף ראשון ובאופן וודאי, ברור, שלם, מפורש ומפורט [ראו בר"ע 36/66 נתן גרינברג נ' דוד ו-ישעיהו אלון, פ"ד כ(3) 3 (1966), ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721 (1988), תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 שהיו בתוקפן בעת הגשת התצהיר].
9. כבר באספקלריה זו מבעבעים תחת תצהיר ההתנגדות שהגישה הנתבעת אותם שינויים רותחים בין הנטען בבקשה הארוכה לבין המוצהר בתצהיר הקצר, שנעשה בחלקו על דרך ההפנייה. אם בבקשה נטען כי השטר אף "לא ניתן בהרשאתה" של הנתבעת - התצהיר סותם לגבי כך. אם בבקשה נטען כי "החייבת לא היתה מודעת לכך כי הועבר שטר לידיו של הזוכה" – התצהיר סותם לגבי כך. אם בבקשה נטען כי "המבקשת אינה מכירה בחוב ומעולם לא קיבלה מידו של הזוכה דבר" – התצהיר סותם לגבי כך. אם לא די באלה – הטענה כי החתימה על השיק אינה חתימתה של הנתבעת אינה מועלת בתצהירה בדיבור בגוף ראשון, אלא בדיבור בגוף שלישי. ודוקו, הנתבעת אינה טוענת בבקשתה ו/או בתצהירה, כי חתימתה זוייפה.
10. במהלך חקירתה הנגדית הקצרה של הנתבעת היא התקשתה לעמוד מאחורי הנטען בהתנגדות. תחילה השיבה "לא יודעת" על השאלה אם הופקד בחשבונה לפני 4-5 שנים סך של 250,000 ₪, ולאחר מכן, שעה שהושמעה לה הקלטה של שיחת טלפון בה השתתפה וממנה עולה לכאורה כי אישרה את תוקפו של השיק, הגיבה כך: "אני לא זוכרת, שיק של 300 אלף ₪ לפני חמש שנים". לא מן המותר להזכיר לעניין זה כי פקודת השטרות [נוסח חדש], בסעיף 23 (ב) לה, מורה כהאי לישנא: "שום דבר האמור בסעיף זה אין בו כדי לפגוע באישור שניתן לחתימה שנחתמה שלא ברשות ואינה מגיעה לכלל זיוף".
11. לא בדקדוקי מהימנות אנו מדברים - שהרי בשלב זה של הדיון בבקשת הרשות להתגונן הודר בית המשפט הן מהסקת מסקנות הנובעות מהתבוננות בלתי אמצעית בעדים בעת מתן העדות, ובכלל זה בתגובותיהם לשאלות שנשאלו, בשפת גופם ובאופן מסירת העדות, והן מאותם שיקולים שבהיגיון היפים לכך [ראו ע"פ 4844/09 חאתם מסעאדנ' מדינת ישראל (2010)], ומשכך יפתחו שערי בית המשפט אף בפני מי שאופן התדפקותו עליהם מעורר שאלות של מהימנות, ובלבד שנקישתו על הדלת תיעשה באופן נחוש. שונה דינו של מי שמשמיט בחקירתו את קרקע ההחלטיות מתחת עובדות תצהירו, ונוהג בהן בבחינת "הן ולאו ורפה בידיו". הנוקש ביד רופסת הפוסחת על הנטען בתצהיר - לא בנקל ייפתחו בפניו שערי בית המשפט.
12. להשלמת התמונה – תצהירה של הנתבעת כלל לא מתייחס להארכת המועד המבוקשת, והוא שומם מהנחת יסוד עובדתי לנטען בבקשה זו. אכן, טענת הגנה טובה לבדה עשויה לעלות לכדי טעם מיוחד להארכת מועד, אך ראשית תשועה – איתנות הטענה.
13. במכלול האמור לעיל הוריתי בתום הדיון שנערך ביום 8.12.20 כי על מנת להכריע בבקשתה להארכת מועד ובהתנגדות תוך שקילת מכלול השיקולים הנצרכים לכך, תמציא הנתבעת תצהיר מפורט לגבי מצבה הכלכלי, וזאת על מנת לבחון את יכולתה לעמוד בערובות ששוקל בית המשפט להטיל כתנאי למתן רשות להתגונן. בחינה זו תכליתה שלא למנוע בהטלת הערובה את האפשרות של נתבע עני להביא הגנה אפשרית לפני בית המשפט, אף אם היא קלושה [ראו רע"א 3532/06 עז' המנוח יוסף הבי ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ (2006), רע"א 2075/05‏ ‏ שחר יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (2005)].
14. בהתאם לפסיקה המצוינת לעיל נטל השכנוע לעניין זה רובץ על הנתבעת, ברם היא לא הרימה אותו, זאת משרב הנצור על הפתוח בתצהיר שהגישה לעניין זה, על נספחיו. די אם אצביע על כך שהנתבעת השתמטה מלפרט את היקפן ואת שוויין של הזכויות במקרקעין הרשומות על שמה ו/או על שם בעלה ובהם בית מגוריה וקרקעות חקלאיות בגדרה ובזיכרון יעקב, וכן על הפעילות הפיננסית הענפה והבלתי מוסברת בחשבון הבנק של בעלה, לגביו נטען בתצהיר כי הוא מתקיים מגמלאות וקצבאות זקנה וסיעוד, והמתבטאת ביתרת זכות של כ-133,000 ₪ בחשבון העובר ושב נכון ליום 30.11.20, שהופחתה בקצב מהיר עד ליום 28.12.20 תוך שימוש במשיכת מזומן אחת של כ-50,000 ₪ ובלא פחות מעשרים משיכות במזומן, כמעט יומיומיות, בסך של 3,000 ₪ כל אחת.
15. 5129371במכלול האמור לעיל חסד אני עושה עם עם הנתבעת כשאני מורה כי יוארך המועד להגשת ההתנגדות ותינתן לה רשות להתגונן כפוף להפקדת סך של 150,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 7.2.21.
16. משהתניתי את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה כאמור, לעת הזו אינני עושה צו להוצאות בתיק.
17. המזכירות תביא את התיק לפניי ביום 8.2.21.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"א, 06 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.