1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 19.07.2020 בין כלי רכב, מ"ר 45-165-31 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ונהוג בידיה (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 600-37-701 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידה התובעת בלבד, כאשר נהג רכב הנתבעת לא יכול היה להתייצב לדיון מטעמים רפואיים ובית המשפט פטר אותו מהתייצבות לדיון וב"כ הנתבעת הותיר את ההחלטה אם לקבוע מועד נוסף לשמיעת נהג רכב הנתבעים או אם לתת הכרעה על יסוד החומר הקיים בתיק לשיקולו של בית המשפט.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהתובעת במהלך חקירתה בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

5.1. איני מקבל את גרסתה של התובעת אשר הייתה מהוססת מאוד, מבולבלת, לא התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבה, הייתה מתחמקת ולא מהימנה עליי כלל.

5.2. מעיון במוקדי הנזק ואופי הנזק בדופן השמאלית של רכב התובעת ניתן להבין כי רכב התובעת נפגע כבר באזור הכנף השמאלית הקדמית, בדלת השמאלית הקדמית ובאזור הכנף השמאלית האחורית.

מוקדי נזק אלו – ובעיקר הנזק בדופן השמאלית הקדמית מלמדים כי כבר בראשית הסטייה שמאלה של רכב התובעת, לצורך עקיפת הרכב שנסע לפניו, הוא התחכך עם רכב הנתבעת. מה שמלמד כי רכב הנתבעת היה כבר בנסיעה בנתיב הנגדי (במהלך עקיפה).

5.3. זאת ועוד, איני מקבל את גרסתה של התובעת, לפיה טרם היא יצאה לעקיפה הסתכלה לבדוק אם יש רכב ולא ראתה את רכב הנתבעת. בשל מוקדי הנזק האמורים ובשל עצם המגע בין הרכבים ברור הוא כי רכב הנתבעת היה בשלבי עקיפה, וסביר כי התובעת לא נתנה דעתה לכך.

5.4. לא ניתן לקבל את גרסתה של התובעת כי רכב הנתבעת יצא לעקיפה לאחר שרכב התובעת כבר היה בעיצומה של העקיפה של רכב אחר. תנאי הדרך וביחוד היעדר המקום (מדובר בכביש דו סטרי בעל נתיב נסייעה אחד לכל כיוון) לא יכולים היו לאפשר לרכב הנתבעת לעקוף את רכב התובעת משמאל.

לכן, לאור זאת, לא מצאתי מקום לקבוע את התיק לשמיעת עדותו של נהג רכב הנתבעת ומצאתי להסתפק בחומר המונח לפניי אני משוכנע כי רכב הנתבעת כבר היה בעקיפה כדין עת החלה התובעת לצאת לעקיפה מבלי לוודא כי הכביש פנוי.

של נהג רכב הנתבעת ומצאתי להסתפק בחומר המונח לפניי.

5.5. מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה על התובעת.

5.6. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק, הרי שלאור המסקנה אליה הגעתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

אשר על כן, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

7. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' ניסן תשפ"א, 17 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.