1. בתאריך 30.12.19 נרשמה לנאשם הודעת קנס בגין העמדת/החנית רכב במקום בו החניה אסורה על פי תמרור אין חניה או אין עצירה פרט לפריקה וטעינה והרכב עמד/חנה שלא לצורך פריקה וטעינה מיידית ובלתי פוסקת; עבירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחיינתו), התשמ"ד-1983.

כתובת הודעת הקנס היא רחוב קרמניצקי 2 תל אביב. הנאשם ביקש להישפט וכתב האישום הוגש לבית המשפט.

1. בתאריך 6.12.20, בישיבת ההקראה, טען הנאשם כי רכבו הינו מונית גדולה וכי הוא לקח חבילה, העביר אותה וחזר חזרה לרכב. לטענתו, הפעיל את הפנגו וחזר לאחר 17 דקות.
2. ביום 3.4.20 נשמע דיון ההוכחות בפני.
3. במהלך דיון ההוכחות, העידה עדת התביעה, הפקחית ליז וקנין (להלן – "הפקחית") והגישה את הדו"ח שערכה בזמן אמת (ת/1). בדו"ח נרשם כי היא המתינה 10 דקות במקום ולא היתה פעילות של פריקה וטעינה. בעדותה סיפרה הפקחית, כי הגיעה לרחוב קרמניצקי 2 והבחינה ברכבו של הנאשם, המתינה עשר דקות ומשלא היתה פריקה וטעינה בזמן אמת ערכה את הדו"ח.
4. חקירתה הנגדית של העדה, לא גרעה מעדותה ולא פגמה במהימנותה. יצוין, כי במרכזה של החקירה הנגדית עמדו ארבעה עניינים: מועד הגעתה של העדה למקום; משמעות הפעלת אפליקציית הפנגו (להלן – "פנגו") על ידי הנאשם; ואופן הנחת הדו"ח על שמשת רכבו של הנאשם.
5. באשר למועד הגעתה של עדת התביעה - זו אמנם העידה בחקירתה הראשית, כי הגיעה בשעה 12:18 דקות דהיינו מועד עריכת הדו"ח, אולם במהלך החקירה הנגדית הבהירה כי הדו"ח נערך בשעה האמורה וכי לאחר הגעתה למקום המתינה עשר דקות ואז נערך הדו"ח (ע' 4, ש' 23). לדבריה, במיוחד ברחוב בו נרשם הדו"ח היא נוהגת להמתין 25 דקות אם מדובר ברכב מסחרי וברכב נכה ולהמתין 10 דקות אם מדובר ברכב פרטי (ע' 4, ש' 4 - 6). יצוין, כי באשר לסוג רכבו של הנאשם השיבה בחקירתה הנגדית, כי רכבו הינו רכב פרטי ולא רכב מסחרי (ע' 4, ש' 9).

באשר למשמעות הפעלת אפליקציית הפנגו אמרה בחקירתה הנגדית לנאשם כי "אפילו אם הפעלת היית מקבל דו"ח (ע' 4, ש' 14) וכי "פנגו לא עובד בפריקה וטעינה" (ע' 5, ש' 4). עוד ציינה כי אין לה מושג מתי הופעל הפנגו וכי בזמן אמת המתינה עשר דקות ומשלא ראתה פריקה וטעינה נתנה את הדו"ח (ע' 5, ש' 3 - 4). לבסוף ולעניין אופן הנחת הדו"ח על שמשת רכבו של הנאשם אמרה שהיא "אף פעם לא מקפלת את הדו"ח, אני שמה אותו מתחת לשמשה" (ע' 5, ש' 12).

1. הנאשם בחר להעיד וסיפר בחקירתו הראשית, כי הגיע למקום והפעיל את הפנגו. לדבריו, הלך לחברת סיאט בכדי למסור להם מעטפה - "הגעתי, נסעתי, אחרי 17 דקות ... אני לא מכיר תקנה של עשר דקות". (ע' 5, ש 31). עוד סיפר בעדותו, כי נהגי מוניות עושים משלוחים וציין "אני עובד בחברת "גט-טקסי" והם עושים משלוחים והכל. הייתי 17 דקות, אמרתי שאני אפעיל את הפנגו ובזה נגמר הסיפור" (ע' 6, ש' 1 - 2). עוד ציין בעדותו, כי היות ויש לו רכב מסחרי גדול, הוא הבחין בדו"ח המקופל לגודל של 2 ס"מ רק לאחר ארבע שעות.

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם, כי רכבו הוא זה המופיע בת/1. לדבריו רכבו הינו רכב מסחרי והיה מדובר בפריקה וטעינה (ע' 6, ש' 9). משנשאל על ידי ב"כ המאשימה, מה העביר - השיב, כי מסר מעטפה וכי "עד הרגע שחזרתי לאוטו לפי הפנגו 17 דקות". (ע' 6, ש' 10 -13). עוד אמר הנאשם בחקירתו הנגדית, כי לצורך מסירת המעטפה היה עליו "לחצות את הכביש" (ע' 6, ש' 14-15). בתשובה לשאלה מה העיסוק שלו ביום-יום השיב "נהג מונית, בשעות היום עושה הסעות של עובדים, וחלק אחר של היום עובד בחברת "גט-טקסי", 4-5 שעות כדי להשלים הכנסה". לבסוף אמר כי הרכב מוגדר ברישיון כמונית של שישה נוסעים.

1. ב"כ המאשימה סיכמה וטענה כי יש להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום וזאת משום שהן בדיון ההקראה והן במהלך עדותו אמר, כי הרכב היה במקום 17 דקות. עוד טענה, שלפי הפסיקה, מסירת מעטפה אינה עונה על ההגדרה של פריקה וטעינה.
2. הנאשם סיכם וטען כי אין בפסיקה קביעה המתייחסת ל - 10 דקות וכי הוא היה רשאי לעמוד לזמן קצר ולפרוק אם הוא קרוב לבית העסק. לדבריו "החברה היתה ממש ממול וחציתי את הכביש" (ע' 7, ש' 6 – 7). לכן לטענתו, יכול היה להעמיד במקום את רכבו ולהעביר את החבילה.

דיון והכרעה

1. כתב האישום ייחס לנאשם העמדת רכב במקום שבו חניה או העצירה אסורה פרט לפריקה וטעינה מיידית ובלתי פוסקת.
2. הצדדים אינם חלוקים על כך שהנאשם העמיד את רכבו באזור המיועד לפריקה וטעינה. אולם, בעוד המאשימה סבורה, כי העמדת הרכב למשך 17 דקות לצורך מסירת מעטפה אינה עונה על ההגדרה של פריקה וטעינה, הנאשם סבור, כי הוא היה רשאי לעמוד במקום למשך זמן קצר לצורך מסירת המעטפה וכי אין קביעה בפסיקה המתייחסת ל - 10 דקות.
3. אני מוצאת את עדותה של הפקחית מהימנה, קוהרנטית והגיונית. אמירתה בעדותה, כי הגיעה למקום והמתינה 10 דקות גם קיבלה ביטוי בת/1 אשר נערך בזמן אמת. בנוסף, אני מקבלת את עדותה כי רכבו של הנאשם הינו רכב פרטי מסוג מונית וכי אין מדובר ברכב מסחרי.
4. הנאשם מצידו ניסה להיאחז בעובדה שהפעיל פנגו, אולם כפי שהבהירה הפקחית בעדותה, הפעלת פנגו באזור טעינה ופריקה אינה מכשירה את העמדת הרכב במקום. בכל מקרה, הגם שהנאשם לא הגיש את נתוני הפנגו לבית המשפט, הוא שב ואמר כי רכבו עמד במקום במשך 17 דקות. בנוסף העיד, כי בהיותו נהג מונית הוא גם עוסק ביום-יום בביצוע משלוחים. עדותו בעניין זה מהימנה עליי ואני מקבלת אותה.
5. לסיכום ביניים ניתן לומר, כי הנאשם הגיע למקום בכדי למסור מעטפה למקום המצוי מעבר לכביש וזאת במסגרת עיסוקו. לשם כך, העמיד את רכבו במקום המיועד לפריקה וטעינה למשך 17 דקות. הפקחית אשר הגיעה למקום המתינה במשך 10 דקות בכדי לוודא שמתבצעת פריקה וטעינה, אך משחלפו עשר דקות והנאשם לא חזר לרכבו, ניתן הדו"ח.
6. זה מכבר נפסק בע"פ 2940/94 לוין נגד מדינת ישראל (להלן - "עניין לוין"), כי -

"התכלית של תמרור האוסר חניה פרט לפריקה וטעינה היא, בראש ובראשונה, לשרת את האינטרס הציבורי. תמרורים כאלה מוצבים בדרך כלל בדרך עירונית בה הרחוב צר, וחנייה של מכונית בצד הרחוב תוסיף ותצר אותו, באופן שישבש את תנועת המכוניות" (פסקה 8).

1. עוד נקבע בעניין לוין, כי תכלית החקיקה מצדיקה הבחנה בין נהגים שעיסוקם בהובלת מטענים לבתי עסק לבין נהגים אחרים וכי בכל הנוגע למי שעוסק בהובלת מטענים, נקבע כי הוא רשאי לחנות במקום המתיר חנייה לצורך פריקה וטעינה - יהיו סוג המטען ומשקלו אשר יהיו, אך תנאי הוא, כי המוביל יחל מיד במלאכת הפריקה והטעינה, ללא הפסקות, עד לעזיבתו את המקום (לוין, פסקה 9; ר' גם עפ"א 16076-01-14 עיריית תל אביב נ' שעיה).
2. יתרה מזאת, בעניין לוין גם נקבע כך -

"לגבי אדם שעיסוקו בהובלת מסמכים, לרבות מכתבים, ומסירתם למשרדים, לבתי עסקים ואפילו לבתי מגורים, גם הורדת מסמך עשויה להיחשב פריקת מטען" (פסקה 11).

1. עולה מן האמור, כי בהיות הנאשם נהג מונית אשר עושה משלוחים במסגרת עיסוקו ועבודתו היה רשאי להעמיד את רכבו במקום המיועד לפריקה וטעינה לצורך מסירת מעטפה לבית עסק. עם זאת, ובכך העיקר - העמדת הרכב במקום המיועד לפריקה וטעינה צריכה להיעשות לפרק זמן קצר ביותר. זאת, בשים לב לכך שכל שהיה על הנאשם למסור הינה הינה מעטפה בבית עסק המצוי לדבריו מצידו השני של הכביש.
2. כאמור, בעניין לוין נפסק, כי "הזמן הוא בהחלט גורם קובע" וכי הוא פועל יוצא של סוג המטען הנדרש לפריקה ומשקלו. הפקחית כפי שעולה מת/1 ומעדותה בבית המשפט המתינה לנאשם עשר דקות. המדובר ב - 10 דקות "נדיבות" אשר במהלכן הנאשם לא שב לרכבו וזאת למרות שכל שהיה עליו למסור הינה מעטפה אשר יועדה לבית עסק המצוי מעבר לכביש. הנאשם שב לרכבו, אף לשיטתו, רק לאחר 17 דקות ומשכך נרשם לו הדו"ח.
3. המשמעות היא, כי על אף שהנאשם היה רשאי לעמוד באזור המיועד לפריקה וטעינה, ועל אף שהיה רשאי לעשות כן לצורך מסירת מעטפה - היה עליו לפעול באופן מיידי, ללא עיכובים מיותרים ולשוב לרכבו במהירות המתחייבת מהעמדת הרכב באזור פריקה וטעינה.

משלא פעל כך ולא שב לרכבו בתוך פרק הזמן הסביר לשם מסירת מעטפה לבית עסק המצוי מעבר לכביש, הרי שלא עמד בתנאים הנדרשים לצורך היתר חנייה במקום של פריקה וטעינה.

1. אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, בעבירה על פי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983.

הכרעת הדין תישלח לצדדים. המזכירות תקבע מועד לטיעונים לעונש.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשפ"א, 09 מרץ 2021, במעמד הצדדים