1. בתיק זה הוגשו כתב-תביעה וכתב-הגנה. לישיבת-אתמול התייצב התובע לבדו. הודעה מן המזכירות, מיום 25.2.2021 ולפיה יתקיים הדיון, במועד שנקבע, בהיכל של בית-המשפט ברחוב שוקן בתל אביב-יפו, נמסרה לנציג מטעמה של הנתבעת בתאריך 10.3.2021 וקבלתה אושרה בחתימתו. עד עתה לא הונחה לפנַי כל בקשה מאת הנתבעת לפטור אותה מהתייצבות לדיון או הודעה, המסבירה את פשרה של ההיעדרות.

2. בנסיבות הללו נמצא לי מקום להפעיל את סמכותי שבתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, הקובעת: "נמסרה על הדיון הודעה כראוי, התייצב התובע והנתבע לא התייצב – יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה, ובלבד שהתובע הצהיר בפני בית המשפט על אמיתות האמור בכתב תביעתו". בישיבה אתמול הפנה בית-המשפט אל התובע שאלות, לשם וידוא אמתותו של האמור בכתב-התביעה, והתובע השיב כנדרש.

3. ניתן בזה פסק-דין על יסודו של כתב-התביעה לבדו. התביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את עילת-התביעה – חוב כמפורט בכרטסת לשנת 2018, המצורפת לכתב-התביעה בסך של 8,276 ש"ח; החזר של אגרת-ההליך בסך של 87 ש"ח ועוד הוצאות-משפט בסך של 350 ש"ח. בסך הכל על הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,713 ש"ח וזאת בתוך 15 ימים מיום, שקיבלה לידיה פסק-דין זה. איחור בתשלום יוסיף לסכום שבאיחור הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום-החיוב האמור ועד למועד-התשלום בפועל.

4. תשומת-לבם של שני הצדדים מופנית להוראותיה של תקנה 12 לתקנות הנזכרות ומאפשרת, בתנאיה, לעתור לביטולו של פסק-דין אשר ניתן במעמד של צד אחד בלבד. תשומת-הלב גם להוראתה של תקנה 16, בדבר הזכות לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה להרשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות.

המזכירות מתבקשת להמציא פסק-דין זה כדין לשני הצדדים, במסירה אישית.

ניתן היום, כ"א באייר התשפ"א, 3 במאי 2021, שלא במעמד-הצדדים.