מבוא

1. לפני בקשה למנות בורר בסכסוך שבין הצדדים.
2. המבקש עותר בנסיבות העניין לבית המשפט, למינוי בית הדין "דרכי תורה" בראשות הרב אשר וייס כבורר לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים.

מיהות הצדדים

1. המשיבה, חברה פרטית, יזמית נדל"ן, העוסקת בין היתר בפרויקטים של בנייה, והמבקש הינו משקיע פוטנציאלי. הצדדים התקשרו ביניהם לצורך העברת כספים (הלוואה או השקעה) מהמבקש לחברה, למימון פעולותיה.

טיעוני הצדדים

1. לטענת המבקש, הצדדים התקשרו ביניהם בהסכמי הלוואה. המבקש כמשקיע הלווה כספים לפעילויות המשיבה. לטענתו במשך הזמן לא השיבה המשיבה למבקש את הכספים, לרבות קרן הריבית. כמו כן לטענתו לפתע גילה שהכספים מטעמו הושקעו בפרויקטים אחרים מאשר הפרויקטים שהובטח לו כי יושקעו בהם.
2. לטענת המבקש, היות ומשיבה לא פעלה בהתאם להסכם בין הצדדים ולא החזירה לו את ההלואות אותם נתן לה, ביקש להפנות את הסכסוך בין הצדדים לבורר מוסכם, בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים. ואכן לטענתו ביום 17/9/20 הזמין המבקש את המשיבה לדין תורה אצל הבורר המוסכם, אולם בתאריך 29/9/20 הודיע הבורר המוסכם כי הוא מסרב לדון בסכסוך.
3. לטענת המבקש, היות והמשיבה סירבה לפנות לבורר אחר, נאלץ הוא להגיש בקשה זו, למינוי בורר בהתאם להסכם הבוררות.
4. לטענת המשיבה יש לדחות את התובענה על הסף. לטענתה עקרונית הם חולקים על טענות המבקש, ביחס לסכומים אשר לכאורה היא חבה בהם, וביחס לשאלה האם עסקינן בהלוואה או בהשקעה.
5. עוד לטענתה, ולגופו של מינוי הבורר- מדגישים הם כי שני הצדדים הסכימו כי הגוף הרלוונטי שיהיה בורר בסכסוך ביניהם יהיה בית הדין "ארץ חמדה". הסיבה המרכזית להחלטה זו לטענתה הינה העובדה כי שני הצדדים שייכים לציבור הדתי לאומי, ובהחלטה זו מטעמם היה שיקול של "עשה לך רב". הבורר המוסכם, לטענתה, נבחר באופן ספציפי ואישי ביותר, דהיינו יש חשיבות לזהות הבורר, ביתר שאת.
6. לטענת המשיבה הגוף שנבחר על ידם הינו כזה שמזוהה עם גישה מסוימת וחיבור בין ההלכה לסדרי הדין האזרחי. בנסיבות שנוצרו לא תסכים המשיבה למינוי בורר אחר, עם זהות ועולם ערכים אחר.
7. בנסיבות אלו, לטענתה, יש חשיבות רבה לזהות הגורם הבורר ומשהגורם הבורר מסרב לדון בקונפליקט אין להסכמה זו מטעמם למינוי בורר כל נפקות משפטית.
8. המשיבה מפנה לסעיף 12 א לחוק הבוררות וטוענים כי ניתן להקיש מלשון החוק כי אם הבורר המוסכם אינו יכול לדון בקונפליקט, עקב סיבות מסוימות, והצדדים התכוונו לבורר מוסכם בלבד, או אז נבצרותו של הבורר המוסכם תוביל לכך שהקונפליקט לא ידון בבוררות.
9. לטענתה מרכז הכובד כעולה מהחוזה ביניהם הינו זהות הבורר ולא עצם הבוררות, ועל כך לטענתם ניתן להקיש מלשון ההסכם.
10. בתשובתו לתגובה, ראשית ולפני הכול הפנה המבקש להיותו אדם פרטי נטול משאבים משפטיים כפי שיש למשיבה, הפנה לכך שציפה לפתור כך קונפליקט עם המשיבה בבוררות ולפיכך לא נערך לכך, וכן הכחיש טענותיה מכל וכל. לטענתו, תגובת המשיבה חוטאת לאמת ואף בחזקת רעיון והיפוכו:
11. המבקש מפנה לכך שהמשיבה טוענת כי היא "עשתה לה רב" ומוכנה להעמיד התובענה לבירור בורר ספציפי בלבד, מתוך מניעים דתיים ופרסונליים, וכל זאת שעה שאין עסקינן בבורר ספציפי אלא ברשת שלמה של בתי דין לבוררות הפזורה בארץ, רשת של מוסדות אשר לה דיינים רבים, עם דעות שונות, וקיים חוסר ידיעה ושליטה מוחלט של הצדדים על זהות הבוררים. כמו כן מפנה הוא לכך שאין עסקינן במוסד יחידי מסוגו המקשר בין עולם ההלכה לסדר הדין האזרחי, וכי קיימים מספר מוסדות בוררות כאלו ברחבי הארץ, אשר מזוהים עם הערכים והחיבור הללו, וביניהם המוסד שהציע בבקשה.
12. עוד לטענתו, לא מתקבל על הדעת שהמשיבה תציין כי היא בחרה לה רב ומבקשת שלא לכפות עליה מוסד בורר אשר פועל בניגוד לערכיה הדתיים, ותסרב להתדיין בפני כל בורר דתי אחר, שעה שהיא באותה נשימה טוענת כי המבקש רשאי להמשיך ולפנות לבית המשפט לבירור כל מחלוקת ביניהם, וכל זאת כאשר אין חולק שבית המשפט אינו מוסד הפועל ע"פ עקרונות ההלכה.
13. עוד לטענתו מתכתובת המיילים עם המשיבה עלתה הסכמתה העקרונית למינוי הגורם המפורט בבקשה כבורר חליפי, ורק בשל סחבת וחוסר שיתוף פעולה והתעלמות מתמשכים נאלץ הוא לפנות בבקשה זו לבית המשפט בסופו של יום.
14. כן מפנה הוא שהפרשנות הנכונה לחוק הבוררות וכעולה מההלכה הפסוקה הינה דווקא אחרת, וכי במקרה דנן יש להקיש כי הצדדים הסכימו לבוררות וכי בית המשפט יכול גם יכול למנות בורר חלופי.

רקע עובדתי בתמצית

1. הצדדים התקשרו ביניהם בסוף שנת 2015 , בשני הסכמים של העברת כספים (בין אם הלוואה או השקעה, הצדדים חלוקים על כך ביניהם), מהמבקש למשיבה.
2. ביום ה- 7/1/18 חתמו הצדדים על הסכם הארכה. הצדדים נותרו חלוקים ביניהם ביחס למימוש ההסכמים.
3. בשני ההסכמים, בסעיפים 7 א ו- 7 ב כלולה תניית בוררות המסמיכה את בית הדין "ארץ חמדה" כבורר מוסכם בין הצדדים.
4. בהסכם מיום ה- 16/12/15 נקבע בסעיף 7 להסכם כי "...כל מחלוקת בין הצדדים להסכם זה... תובא להכרעתם של בתי הדין הרבניים של ארץ חמדה גזית....חתימת הסכם זה כמוה כחתימה על הסכם בוררות..".
5. בענייננו, כך עולה, בית הדין, "ארץ חמדה", הוא הבורר המוסכם, סרב לדון בסכסוך ולמעשה התפטר מתפקידו מלשמש כבורר מוסכם ע"פ ההסכמים. בהחלטה עקרונית מטעמו קבע אב בית הדין כי בתי הדין של ארץ חמדה גזית לא יעסקו בהסדר כולל בין המשקיעים והחברות.
6. בנסיבות אלו המבקש עותר לבית המשפט למינוי בורר חלופי.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה הגעתי להכרעה כי דינה להתקבל וכי הסכסוך בין הצדדים יתברר בפני מוסד הבוררות המוצע בבקשה, "ארץ תורה" או לחילופין ע"י מוסד בוררות מוסכם אחר, ולהלן נימוקי.
2. ביום ה- 16/12/15 התקשרו ביניהם הצדדים בהסכם של העברת כספים- הלוואה או השקעה- מהמבקש למשיבה. בהסכם נקבע "ברחל בתך הקטנה" כי הצדדים חתומים ביניהם על הסכם בוררות.
3. הצדדים אכן קבעו בהסכם כי בכל קונפליקט ביניהם יהיה הגורם המוסמך להיות בורר ביניהם הינו "ארץ חמדת". דה עקא שכאמור, בספטמבר 2020 הודיע "ארץ חמדת" על סירוב מלשמש כבורר במחלוקת, וקבעו כי החליטו עקרונית לסרב מלשמש כבוררים בתביעות כנגד חברות פרפקט, וכי הפתרון ההוגן היחידי לסכסוך הוא פתרון שבו כל הנושים יהיו שותפים. הרושם הוא שמוסד הבוררות "ארץ חמדת" התרשם כי עקב חוסר יכולת של המשיבה להשיב את חובותיה, אין לו לבית הדין הסמכות להכריע איזה נושה קודם לאחר, וכי רק פתרון כולל לכל הנושים הינו בא בחשבון ויוכל לסייע. בנסיבות אלו, כך עולה, ביקש בית הדין להימנע מלהכריע בסכסוך, וסיבותיו עימו.
4. לאחר סירוב זה פנה המבקש בבקשה שלפניי ועתר הוא לקבלת סעד, של "מינוי בורר ע"י בית המשפט" המבוסס לטענתו על ההסכם אשר נכרת בין הצדדים בעת התקשרותם.
5. סעיף 8 לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968 (להלן: "החוק") קובע כלהלן :

"...מינוי בורר על ידי בית המשפט: ....

(א) נתגלע סכסוך בעניין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי-הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או על ידי צד שלישי.

(ב) לא ימנה בית המשפט בורר כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שהמבקש נתן לבעל-דינו הודעה בכתב כאמור להלן ולא נענה תוך שבעה ימים מהיום שנמסרה ההודעה:(1) נקבע בהסכם הבוררות שכל צד ימנה בורר, ינקוב המבקש בהודעה את שם הבורר שמינה וידרוש מבעל-הדין למנות בורר מצידו;(2) בכל מקרה אחר יציע המבקש בהודעה בורר וידרוש מבעל-הדין להסכים למינויו....".

1. סעיף 12 לחוק הבוררות דן בנבצרות של בורר וקובע כלהלן:

"...מינוי בורר חליף...

א. נתפנתה כהונתו של בורר, אם עקב התפטרותו או פטירתו ואם עקב העברתו מתפקידו, יחולו הוראות הסעיפים 8 עד 10 על מינויו של בורר חליף, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות....".

(ב) הועבר בורר מתפקידו, רשאי בית המשפט, במקום למנות בורר חליף, להחליט שהסכסוך שהוא נושא הבוררות לא יידון בבוררות, אם ראה טעם מיוחד לכך....".

1. דהיינו, לבית המשפט הסמכות והמקום למנות בורר, כאשר הצדדים הסכימו ביניהם על פתרון הסכסוך בבוררות, אלא אם כן עולה כוונה אחרת מההסכם.
2. בענייננו, כך עולה, בית הדין, "ארץ חמדה", הוא הבורר המוסכם, סרב לדון בסכסוך ולמעשה התפטר מתפקידו מלשמש כבורר מוסכם ע"פ ההסכמים.
3. הנימוקים לכך , כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בפני הינם כלהלן: "...הנתבעות מודות שכרגע אין להן יכולת לעמוד בהחזר החובות של התובע....במצב כזה הדרך היחידה לטפל באופן הוגן במחלוקת ... היא רק במסגרת הליך כולל שבו כל הנושים יהיו שותפים.... בית הדין לא יעסוק בהליך כולל וממילא...".
4. דהיינו, המוסד אשר נבחר להיות כבורר בסכסוך בין הצדדים החליט שהסכסוך, בשל הנסיבות, ובשל אופיו, לא ידון בפניו.
5. האם במקרה דנן, יש לקבוע כי עיקר הסכמת הצדדים נסובה סביב זהות הבורר ולכן דין הבקשה להידחות או שמא עיקר ההסכמה בין הצדדים הינה סביב מינוי בורר שידון בסכסוך בין הצדדים ולכן דין הבקשה להיתקבל? סבורתני כי עיון בהוראת ההסכם מעלה כי הצדדים הסכימו לפתור את הקונפליקטים ביניהם באמצעות הליך הבוררות, כאמור בתניית השיפוט שנקבעה בהסכם ביניהם: "....חתימת הסכם זה כמוה כחתימה על הסכם בוררות..".
6. בענייננו, הצדדים לא קבעו ביניהם אדם ספציפי כבורר, על כל המשתמע מכך, אלא הסכימו על רשת מסוימת של מוסדות בוררות המשלבת בין ערכי העולם הדתי לבין סדר הדין האזרחי. הרשת שבחרו מונה, ככל הנראה, מספר לא מבוטל של בוררים, ומספר שלוחות ברחבי הארץ. ויודגש- מוסדות נוספים כאלו קיימים לא מעט. לפיכך טיעוני המשיבה לפיהם רק "ארץ חמדת" ולא אחרת, תוכל מלשמש כבורר, וזאת על אף סירובה בנסיבות העניין, נראים כפרשנות דווקנית שנועדה לדחות את הקץ, היות וקיימים מוסדות נוספים הפועלים לפי העקרונות הללו, המשלבים בין שני העולמות, באופן דומה.
7. ויודגש- אין חולק כי הצדדים הסכימו ביניהם באופן ברור שהם מעוניינים שסכסוכים ביניהם, ככל שיתגלעו, יוכרעו במוסדות מסוג זה המשלבים את עולם ההלכה וסדר הדין האזרחי.
8. בנסיבות אלו, סבורתני כי דחיית הבקשה, והעברת הסכסוך בין הצדדים להכרעת בית משפט, במקום מינוי מוסד בוררות כמתואר בהסכם, היא היא זו שתחטא לכוונת הצדדים.
9. זאת ועוד, למעט טענת המשיבה בכלליות מה, בדבר "עשה לך רב", ורצונם שדווקא המוסד הספציפי ישמש כבורר, לא נימקה היא מה הסיבה העניינית אשר בשלה בחרה היא בארץ חמדת ומבקשת לפסול היא את המרכז לדיני ממונות אליו הפנה המבקש או מרכזים דומים אחרים. ודוק- מדוע לשיטתה רק "ארץ חמדת" מתאימה ולא מוסד לדיני ממונות אחר, המשלב אף הוא בין עולם ההלכה למשפט? למשיבה הפתרונים.
10. כאמור לעיל, סעיף 12(א) לחוק הבוררות, קובע: "נתפנתה כהונתו של בורר, אם עקב התפטרותו או פטירתו ואם עקב העברתו מתפקידו, יחולו הוראות הסעיפים 8 עד 10 על מינויו של בורר חליף, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות." הוראות סעיפים 8 עד 10 לחוק, המצוינות בסעיף 12 האמור, עוסקות במינוי בורר על ידי בית המשפט מקום בו לא הגיעו הצדדים להסכמה על זהותו של הבורר בסכסוך הנתון להכרעה בבוררות. לפי הוראות סעיף 12(א) האמור, בהיעדר כוונה אחרת המשתמעת מהסכם הבוררות, מוסמך בית המשפט למנות בורר חלופי מקום בו אין הסכמה על זהות הבורר בין הצדדים.
11. על כוונה למינוי בורר ספציפי יש ללמוד בראש ובראשונה מן הסכם הבוררות עצמו, כאשר לשם כך יישם בית המשפט את הכללים הרלוונטיים שבפרשנות חוזים. ראו לעניין זה: רע"א 853/91 גדעון בקל נ' אגודה שיתופית נהלל.
12. בסעיף 25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, נקבע, כי "חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש לפיו הוא בטל". במצב בו מתפטר בורר מתפקידו, הטענה כי הסכם הבוררות מוסב על מינוי בורר ספציפי וכי בהיעדרו לא יהיה להסכם כל תוקף, חותרת למעשה תחת קיומו של ההסכם. אשר על כן, במקום בו קיים פתח לפרשנות אשר לא תבטל את החוזה, יעדיף בית המשפט את הפירוש המקיים את החוזה. כן נקבע, באשר להסכמי בוררות, כי "נטיית בית המשפט היא לקיים את ההסכם בין הצדדים. נחוצים נימוקים כבדי משקל, כדי להניע את בית המשפט לדחות בקשה למינוי בורר ועל ידי כך לאפשר לצד אשר הסכים לבוררות להשתחרר מהתחייבותו זו" (ע"א 302/64 יוסף לוי חגיז נגד פאג"י).
13. ניתן כמובן להתגבר על כך תוך ציון סעיף מפורש בהסכם אשר קובע כי בהיעדרו של הבורר עליו הסכימו הצדדים, לא יהיה כל תוקף להסכם הבוררות; ברם עצם העובדה כי הצדדים ממנים בהסכם בורר מוסכם תוך נקיבה בשמו, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על כוונת הצדדים כי התכוונו לבורר זה בלבד ואין בלתו. אילו התכוונו הצדדים שעם סירובו של הבורר יפקע הסכם הבוררות, היה עליהם לציין זאת מפורשות בהסכם הבוררות (לעניין זה ראו: המ' 535/63 עזבון אמיל ליטוינסקי).
14. הדברים אמורים אף במקום בו עולה הטענה כי הבורר נבחר בשל ייחודיותו ומומחיותו, לעניין זה, ראה את דברי בית המשפט בעניין בקל:

"אכן, כשצדדים מתכוונים לייחד את הסמכות לשמש בורר לפלוני דווקא, אם משום אמון מיוחד בו ואם בשל תפקיד מיוחד שהוא נושא, וכוונתם היא שאם הלה לא ישמש כבורר יבוטל הסכם הבוררות והצדדים יוכלו לפנות ולהתדיין בבית-משפט בלבד, עליהם להעלות הסכמה כזו על הכתב. קיימת, כעולה מנוסח סעיף 12(א), אפשרות שכוונה כזו תשתמע לאו דווקא מאמירה מפורשת. אולם כדי שכוונה כאמור תשתמע מן ההסכם, צריך שנסיבות העניין יהיו כאלו, שמרכז הכובד של הסכם הבוררות הוא זהותו של הבורר ולא עצם הבוררות כדרך של פתרון הסכסוך בין הצדדים. צריך שהבורר שמונה יהיה מיוחד בתכונותיו ושתכונות מיוחדות אלו יהיו חשובות לצדדים יותר מעצם הפנייה למוסד הבוררות."

1. סבורתני, כי מקום בו לא קיים סעיף מפורש בהסכם הבוררות בו קובעים הצדדים כי הוא מותנה בבורר ספציפי, הוא ולא אחר, על הצד המבקש לבטל את הסכם הבוררות כמו במקרה דנן, להוכיח כי בנסיבות העניין, מרכז כובד משקלו של הסכם הבוררות מוסב על זהותו של הבורר עליו הוסכם ולא על עצם הבוררות.
2. ויודגש- כאמור לעיל, בעניינו אכן, הצדדים העבירו את הסכסוך לידי מוסד בוררות המבוסס על חיבור בין עולם ההלכה לעולם סדר הדין האזרחי, ובמוסד זה בוררים ודיינים רבים, וכמו מוסד זה קיימים מוסדות נוספים המבוססים על ערכים דומים.
3. למעשה- עסקינן, על פניו, במוסד בוררות ספציפי אשר הוסכם על שני הצדדים, אשר נבחר על ידם עקב השתייכותם למגזר דתי לאומי ומתוך רצון כי הסכסוך ביניהם ייפתר ע"י עקרונות מעולם ההלכה. עולם ערכים זה אינו ייחודיי למוסד הנ"ל, ונהפוך הוא, העברת התובענה לבית המשפט היא היא כאמור שתחטא להסכמת הצדדים.
4. בין הצדדים התגלע סכסוך, כאשר בעת התקשרותם ביקשו הם ליישבו בדרך של קיום הליך בוררות, והסכימו על מוסד בוררות שהעניין יימסר להכרעתו. החתימה על הסכם הבוררות יש בה כדי להעיד על רצון הצדדים לקיום ההליך בבוררות אבל אין בה בהכרח כדי להצביע על רצון הצדדים כי הבוררות לא תמשיך ללא הבורר המוסכם. עריכת ההסכם בין הצדדים ללא כל הסתייגות למצב בו מתפטר הבורר מתפקידו, ובהיעדר כוונה אחרת המשתמעת במפורש, יש בה כדי להצביע על הסכמת הצדדים כי הסכם הבוררות יחול עליהם בכל תנאי. סבורתני כי נחוצים נימוקים כבדי משקל כדי להניע את בית המשפט לדחות בקשה למינוי בורר כאשר קיים הסכם בוררות תקף בין הצדדים, שכן קבלת טענת המשיבה תביא למעשה לביטול הסכם הבוררות ולשחרורה של המשיבה מהתחייבותה להכרעת הסכסוך בדרך של בוררות.
5. לפיכך, ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הן מהסכם הבוררות עצמו והן לאור כל הנימוקים שפרטתי לעיל, סבורתני כי משקל הכובד בהסכם הבוררות בין הצדדים הינו העברת הסכסוך לבוררות אשר תשלב בין עולם הערכים הדתי לאומי לבין עקרונות מסדר הדין האזרחי ולא זהות הבורר הספציפי ולכן דין הבקשה להתקבל.
6. הצדדים יודיעו לבית המשפט בתוך 21 יום על בורר מוסכם מטעמם שימונה כבורר מחליף. והיה ולא יצליחו להודיע על בורר מחליף מוסכם, ימנה בית המשפט את הבורר המחליף המפורט והמוצע בבקשה.
7. בנסיבות העניין אני מחייבת את המשיבה בהוצאות משפט ושכר טרחה למבקש בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו ע"י המשיבה למבקש בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ב' טבת תשפ"א, 17 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.