1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת אילה גזית) מיום 22/10/20 בת.א. 16193-09-16 ולפיה נדחתה בקשת הנתבעים – המבקשים למחיקת התביעה על הסף ולחלופין – לתיקון כתב הגנה.

2. בתיק קמא מתבררת תביעת המשיבה נגד המבקשים לתשלום דמי שימוש ראויים או דמי שכירות בדירה בקומה שניה הנמצאת בבניין בסמטת האר"י 5 בבני ברק (להלן: "הדירה" ו"הבניין" בהתאמה).

נטען כי בבניין שבו מנהלת העמותה – המשיבה בין היתר את פעילותה התגוררו בנכס ברשות הורי המבקש עד שנפטרו.

נטען כי הנתבעים תפסו חזקה בדירה שלא כדין.

בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים ובכלל זה תביעת פינוי.

ניתן ביום 23/10/19 בע"א 25923-10-18 פוזנרזון נ' הקרן לתמיכה במוסדות רווחה ודת בהסכמה פסק דין ולפיו נדחה ערעור המבקשים על פסק הדין לפינוי שניתן נגדם והוסכם כי מועד הפינוי ידחה ליום 30/12/19.

תצהירי עדות ראשית הוגשו עוד בשלהי שנת 2019. לאחר שניתן פסק הדין בערעור בנוגע לפינוי נקבע ביום 25/12/19 קדם משפט מסכם ליום 21/10/20.

3. ביום 31/8/20 הגישו המבקשים "בקשה למחיקת תביעה על הסף ולחלופין בקשה לתיקון כתב הגנה ע"י צירוף טענת הגנה נוספת" (בקשה מס' 24).

נטען כי לאחרונה נכרת בין הצדדים הסכם חדש, לפיו כל המחלוקת שבין הצדדים תעבור לבירור בדין תורה ולפי ההסכם החדש התחייבה המשיבה לבטל את כל ההליכים שבבית משפט ובהוצל"פ נגד המבקש.

לחלופין – התבקש בית משפט להתיר תיקון כתב הגנה שבו ייכתב כי יש לדחות ו/או למחוק התביעה שכן לאור הסכמת הצדדים מבוטל כל הליך בבית משפט והתביעות שבין הצדדים יתבררו במסגרת דין תורה.

4. המשיבה התנגדה לבקשה שהוגשה בשלב שלאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ולאחר שכבר ניתן פסק דין לפינוי. ערעור נדחה בהסכמה ומשלא פונתה הדירה במועד השית בית המשפט המחוזי פיצוי מוסכם על המבקשים.

הוכחשה ההסכמה הנטענת. צורפו תצהירים של הרב גולד והרב אלתר בעניין. אין בידי המבקשים פסק בורר וככל שיש בידם, יואילו לנקוט בהליך אחר עצמאי אך אין מקום להעלאת הטענות במסגרת ההליך קמא.

5. בתשובה לתגובה נטען כי הסכם חדש קיים.

מהתצהירים שצורפו עולה כי היתה הסכמה בין הצדדים כי כל הסכסוכים יועברו לדין תורה וכי ההליך קמא יבוטל.

קיימים מסמכים שמבטלים את תצהירי הרב גולד והרב אלתר שהוגשו על ידי המשיבה.

ההסכמה הושגה לאחר סיום ההליך בבית המשפט המחוזי ולאור ההסכמה והחלטת בית הדין ולפיה יש להקפיא ההליך קמא, יש להיעתר לבקשה.

6. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 21/10/20 השלימו ב"כ הצדדים טענותיהם.

בהחלטה מיום 21/10/20 נקבע כי אין למחוק על הסף את ההליך. בקשה לסילוק שהוגשה בשלב שבו כבר הוגשו תצהירי עדות ראשית והתיק כבר קבוע להוכחות. לא הוצגה החלטה שניתנה בהסכמת הצדדים לדין תורה והתובעת עומדת על כך שלא נתנה הסכמה להתדיין בדין תורה.

נקבע כי אין להתיר תיקון כתב הגנה כאשר הנתבעים עצמם הגישו תצהירי עדות ראשית עוד ביום 15/12/19.

7. בבקשת רשות הערעור נטען כי רק לאחר סיום ההליך בבית המשפט המחוזי בעניין הפינוי, היתה הסכמה לפנות לרב שהוא יחווה דעתו ויחליט אם למבקשים טענות ראויות להשמיע בדין תורה.

אם כן – יבוטלו ההליכים בכל הערכאות והסכסוך יעבור לדין תורה.

הרב אלטר קבע כי יש למבקשים טענות צודקות.

המבקשים ביטלו תביעה שהגישו נגד מוסדות הקשורים במשיבה אך מנהלי המשיבה לא מצייתים להחלטת הרב אלתר.

נטען כי בית משפט קמא סירב לאפשר בדיון חקירה נגדית למר אברהם יעקב כהן – המצהיר מטעם המשיבה וכי בית משפט קמא טעה בהחלטתו – קדם משפט מסכם התקיים לאחר שהוגשה הבקשה.

החלטת בית הדין לא ניתנה בהעדר הסכמה של המשיבה. המשיבה היא שפתחה את ההליך בבית הדין. נושא ההסכמה בין הצדדים שנוי במחלוקת ובדיוק לשם כך היה צורך לשמוע את העדים שהתייצבו לדיון. אין גם צורך בשטר בוררות כי מדובר בהסכמה חוזית.

בנוגע לתיקון כתב הגנה – הבקשה הוגשה סמוך לאחר שהושגה ההסכמה החדשה שבין הצדדים והמבקשים לא יכלו להגיש בקשתם לפני שהוגשו תצהירי עדות ראשית.

נושא הבקשה לחקור עד וההחלטה לדחות הבקשה לא נרשמו בפרוטוקול והוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול.

8. המשיבה מבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.

נטען כי המבקשים עושים ככל שלאל ידם על מנת לא לקיים את פסק הדין לפינוי הדירה ועל מנת לא לשלם דמי שימוש בפלישה לדירה.

אין "הסכמות חדשות" וגם לא הסכמות ישנות בין בעלי הדין שמחייבות את המשיבה לסגור את ההליכים בבתי משפט, לוותר על פסק דין חלוט לפינוי, לסגור תיקי הוצל"פ ולהתחיל מחדש הכל בפני דין תורה.

טענה דומה שטענו המבקשים בה"פ 5324-01-19 פוזנרזון נ' קרן יעקב הלפרין ז"ל לתמיכה במוסדות רווחה ודת נדחו (פסק דינו של כב' השופט רז נבון מיום 28/2/19).

נטען כי אין כל עילה לסילוק על הסף. כתב התביעה מגלה עילה. קיים פסק דין חלוט לפינוי וכל שנותר הוא לכמת את דמי השימוש.

כמו כן אין לאפשר תיקון כתב הגנה: אין ולא היתה הסכמה לוותר על ההליכים בבית משפט ולהתדיין בדין תורה.

למשיבה יש היתר בכתב מבית דין להתדיין בערכאות.

הרב שקול אינו שלוח של המשיבה ולא מוסמך לקבל החלטות בשמה. לא מונה בורר. לא נחתם שטר בוררות ואין הסכמה של האורגנים המוסמכים במשיבה לנהל בוררות.

נטען כי גם הרבנים אלטר וגולד לא טענו כי קיבלו הסכמת המשיבה.

הרב גולד במכתב מיום 22/3/20 ציין כי "הבין שהמשיבה נתנה הסכמתה".

משקבע בית משפט קמא כי לא התגבשה הסכמה בין הצדדים הרי שאין לאפשר תיקון כתב ההגנה. וודאי לאור השלב הדיוני שבו מצוי התיק – לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ומשנקבע מועד להוכחות.

נטען כי בית משפט לא "סרב" לחקור את המצהיר מטעם המשיבה, שכן המבקשים כלל לא ביקשו זאת. רק לאחר דיון ארוך ולאחר שבית משפט סיים הדיון וקבע כי החלטתו תשלח לצדדים ובית משפט פסע לדלת הלשכה, "הפטיר ב"כ המבקשים לחלל האוויר כי הוא רוצה לחקור את המצהיר מטעם המשיבה..." וספק רב אם כלל שמע בית משפט בקשה זו (סעיף 53 לתשובה לבר"ע).

לו רצה לחקור, היה צריך להעלות בקשתו לאורך הדיון.

9. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להדחות מהנימוקים כדלקמן:

א) החלטת ביניים ניתנת לערעור ברשות עפ"י סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט, (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 רק אם יהא בהותרת הערעור על ההחלטה רק במסגרת פסק הדין ולא באופן מיידי משום השפעה "באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". וראה לעניין זה גם רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב (8.2.15) (להלן: "עניין תרכובת ברום").

בעניין תרכובת ברום נקבע בסעיף 7 לגבי החלטה ולפיה בימ"ש לא סילק תביעה על הסף:

" ההצדקה לדון בטענות כלפי החלטת ביניים שדחתה טענה לסילוק על הסף במסגרת בקשת רשות ערעור, בטרם הסתיים ההליך כולו, מהטעם שיש אפשרות שהמשך הדיון יתברר בסופו של דבר כמיותר, שמורה למקרים קיצוניים בהם המשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן וכד'.

המקרה דנא אינו נמנה עליהם, ומכל מקום – לא הוצגו נתונים שיוכיחו זאת".

קביעה זו יפה לענינינו.

ב) באשר לבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל הסכמה חדשה.

על פי הפסיקה סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בסעד זה רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן תעשיות בע"מ, פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה, פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).

זאת ועוד, ערכאת ערעור ממעטת להתערב בהחלטה דיונית המורה על המשך בירור ההליך לגופו, מבלי לסלק ההליך על הסף וראה לעניין זה: רע"א 5062/16 רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ נ' ניצן ענבר ניהל פרויקטים בע"מ, סעיף 6 להחלטת כב' הש' חיות (23.8.16); רע"א 8222/18 עיריית תל אביב יפו נ' אברהם בכדשן (25.3.19) פסקה 11 וכן רע"א 6794/18 רחל איטח נ' קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ (26.11.18) סעיפים 8-9.

כפי שכבר ציינתי, גם כאשר קיים חשש כי בסופו של דבר דחיית בקשה לסילוק על הסף תוביל לניהול הליך מיותר, אין זה מצדיק לכשעצמו סטייה מהעיקרון ולפיו ערעור על החלטת ביניים יתאפשר רק במסגרת ערעור על פסק דין וסטייה תיעשה רק במקרים יוצאי דופן. ראה לעניין זה: רע"א 4729/17 שמעון אליעזר דוד לוי נ' אבירג'ל (22.5.18).

במקרה דנן, כתב התביעה מגלה עילה לפי נוסחו.

המשיבה – התובעת מכחישה הסכמה לוויתור על התביעה ולפיכך לא היה מקום לסלק התביעה על הסף וממילא ערכאת ערעור לא תתערב בעניין זה.

ג) באשר לתיקון כתב ההגנה:

החלטות בדבר תיקון כתב טענות הן החלטות הנוגעות לאופן ניהול הליך וסדרי דין, וערכאת ערעור ממעטת להתערב בהחלטות אלו, אלא במקרים חריגים, בהם ההחלטות חרגו ממתחם הסבירות או עשויות לגרום עיוות דין לאחד הצדדים.

ראה לעניין זה: רע"א 8861/18 ארמוזה אינטרנשיונל מדיה בע"מ נ' Creighton Online Media PTE LTD (1/1/19) בסעיף 6 ופסקי הדין המאוזכרים שם.

לעניין זה יפה גם ההחלטה ברע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ (10/8/06) בסעיף 5 להחלטה:

"כלל הוא, כי תחום סדרי הדין, ובכלל זה סוגיית תיקון כתב טענות, נתון לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית שבפניה מתנהל המשפט. בית משפט לערעורים יתערב בשיקול דעת זה רק לעתים נדירות, מקום שנמצאה חריגה קיצונית מתחום שיקול הדעת הסביר".

ג) בסוגיית תיקונים של כתבי טענות לפי תקנה 92 לתקסד"א, נקטה הפסיקה בשיטה ליברלית. בית המשפט נוטה להיעתר לבקשות אלו בנדיבות, על מנת שההכרעה השיפוטית תעשה בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

גם לגישה זו הוצבו גבולות ולצד האינטרס של בעל הדין המבקש את תיקון כתב הטענות בוחן ביהמ"ש גם את עניינו של הצד שכנגד ואת הנזק הדיוני שנגרם לו כתוצאה מהתיקון המבוקש.

נסיבות ההליך נלקחות גם הן בחשבון ובכללן: זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת, הוספת עילות תביעה חדשות שהראיות לגביהן שונות, התנהגות המבקש (כגון האם פעל בתום לב או בשיהוי), התקדמות ההליכים במועד הגשת הבקשה ועוד (רע"א 4429/16 טרקס אחזקות נ' י. שומרוני חברה לבנייה ופיתוח (2003) בע"מ סעיף 15 להחלטתו של כב' הש' נ' סולברג (6/9/16) .

ומן הכלל אל הפרט:

נושא ההסכמה לפנות לדין תורה לאחר הגשת התביעה ואף לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית היה יכול ליתר את בירור התביעה בבית משפט רק אם המשיבה היתה מאשרת כי היא מסכימה לכך.

בית משפט לא יחייב בעל דין שהגיש תביעה (כאשר אין תניית בוררות כתובה וחתומה בין בעלי הדין) לבטל תביעתו בשל הסכמה נטענת של נתבע לבירור ההליך בדין תורה וזאת שעה שהתובע מכחיש הסכמה זו.

קיים פסק דין חלוט לפינוי. הוגשה תביעה לדמי שימוש. לא הוצג שטר בוררות חתום על ידי שני צדדים. אכן מפרוטוקול הדיון (שהוחלט כי אין לתקנו) לא עלה כי התבקשו חקירות מצהירים בדיון במסגרתו טענו ב"כ הצדדים בהרחבה.

מהות התביעה אינה בשאלה האם בעלי הדין ינהלו בהסכמה הליכים בבית דין ולא בבית משפט, אלא בתביעה לדמי שימוש. ההגנה בפני תביעת דמי שימוש צריכה במהותה להתייחס לדרישה לתשלום דמי שימוש וזו השאלה שבמהותה שנויה במחלוקת בין בעלי הדין כמשמעותה בתקנה 92 לתקסד"א.

לפיכך, לא מצאתי כי יש מקום להתערב גם בהחלטה שלא לאפשר תיקון כתב ההגנה.

10. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.

יתרת הערבון תוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' טבת תשפ"א, 24 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.