1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, על סך של 4,071 ₪, שהוגשה בגין נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים בין רכב בבעלות התובעת, לבין רכב המבוטח על ידי הנתבעת, אשר ארעה ביום 3.10.2019 בקיבוץ מצובה (להלן: "רכב התובעת", "רכב הנתבעת" ו"התאונה" בהתאמה).
2. אין חולק כי התאונה ארעה בכביש דו סטרי, צר מאוד, עם נתיב אחד לכל כיוון נסיעה, כאשר במועד התאונה נסע רכב התובעת בירידה ורכב הנתבעת נסע בעליה.
3. גדר המחלוקת הוא בשאלת נסיבות התרחשות התאונה, ועיקרו בשאלה מי מכלי הרכב סטה לנתיב הנסיעה הנגדי. לעניין זה מונחות בפניי שתי גרסאות נוגדות, משכל אחת מהנהגות מגלגלת את האחריות לתאונה על רעותה.

טענות הצדדים בתמצית -

1. בדיון שהתקיים לפני העידו נהגת רכב התובעת ונהגת רכב הנתבעת.
2. נהגת רכב התובעת מסרה בעדותה, כי בעת שנסעה ישר בנתיבה, בירידה, היא ראתה את רכב הנתבעת מגיע לכביש בו נסעה, מצד שמאל, לאחר סיבוב. לטענתה, היא עצרה את הרכב מכיוון שראתה שאין מקום לשני הרכבים, בעוד רכב הנתבעת המשיך בעלייה "ואז היא שפשפה את הדלת האחורית שלי, החלק האחורי" (עמ' 1, ש. 17). נהגת רכב התובעת העידה בהגינותה, כי התאונה ארעה זמן קצר לאחר הסיבוב, בעת בה היו שני הרכבים במצב ישר (עמ' 2, ש. 20-25, הדגשה אינה במקור).
3. נהגת רכב הנתבעת מסרה בעדותה, כי התאונה התרחשה עת נסעה בעליה, בכביש הצר, וכדבריה: "עצרנו, התקדמנו, לי אין לאן לפנות ולה יש לאן לפנות, לשטח עפר... ראיתי אותה בנסיעה מאוד איטית, שתינו נסענו.... היא הייתה אחרי שהתיישרתי ועברתי את כל הרכבים, אני ישרה והיא ישרה".
4. כשנשאלה נהגת רכב הנתבעת מי אשם בתאונה, השיבה "לא היה לי ספק שלא אני אשמה ולא היא, אף אחד לא בא בטענות אליה ולא חשבתי שהיא באה בטענות אליי".
5. בעוד נהגת רכב התובעת טענה, כי לא היה למי מהצדדים אפשרות לסטות לימין הדרך, באופן שהיה מונע את התאונה, טענה כאמור נהגת רכב הנתבעת כי רכב התובעת יכול היה לסטות ימינה, לשטח עפר. בהקשר זה אני נוטה לקבל את גרסת התובעת כמהימנה, מאחר שברור כי שתי הנהגות היו עושות כל שבאפשרותן כדי למנוע את אירוע התאונה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדות והתרשמתי מעדותן, וכן בחנתי את הראיות שהוצגו לפני, לרבות את מוקדי הנזק, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה ולפיכך יש לדחות את התביעה, מהטעמים הבאים:
2. עסקינן במקרה בו ניצבות על המאזניים גרסה מול גרסה, ומשכך על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה אחת מהשתיים.
3. כאמור לעיל, בחינה כאמור מעלה, כי התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה. שכן, בחפשי אחר סיוע לאחת מהעדויות, מצאתי אותה דווקא במוקדי הנזק, המתיישבים יותר עם גרסת הנתבעת מאשר עם גרסת התובעת.
4. כך, אם נאמץ את גרסת התובעת, כפשוטה, ממילא לא הייתה התאונה אמורה להתרחש, שכן לשיטתה, נהגת רכב התובעת עצרה את רכבה, בעוד נהגת רכב הנתבעת התקדמה באיטיות, הצליחה לעבור את מרבית רכב התובעת ולפי מוקדי הנזק סטתה רק כאשר הגיעה לחלקו האחורי של הרכב. גרסה זו אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון, שכן מדובר בנסיעה ישרה, ולא הייתה כל סיבה לסטיית הרכב, אלא אם הרכב השני, קרי רכב התובעת, זז ממקומו.
5. על כן, גרסת נהגת רכב הנתבעת כי שני הרכבים עצרו, והתקדמו באיטיות האחד במקביל לשני, הינה גרסה מסתברת יותר.
6. יתרה מכך, התובעת, אשר עליה מוטל הנטל כאמור להוציא מחברתה, נמנעה מהצגת תמונות של הכביש בו ארעה התאונה, לרבות המקום הספציפי בו ארעה. הימנעות זו עומדת לה לרועץ בשים לב לגרסתה הסותרת של נהגת רכב הנתבעת, אשר העידה על מיקומים שונים של שטח העפר ושל המדרכה.
7. לא ראיתי לשנות ממסקנתי זו, אף שרכב התובעת היה בירידה בעוד שרכב הנתבעת היה בעלייה.

סוף דבר

1. מן הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.
2. 5129371אין צו להוצאות, למעט שכר העדות שנפסק בדיון.
3. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.         

54678313

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ט כסלו תשפ"ב, 23 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.