בפנינו בקשת המבקש- המערער לעיכוב ביצוע.

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, על רקע החומר שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש לקבל את הבקשה. ככלל, חיוב כספי בפסק דין מבוצע באופן מיידי. עיכוב ביצוע הוא חריג לכך. ברם, במקרה זה יש בסיס לחרוג מן הכלל.

מצד סיכויי ההליך עולה, בלא לקבוע מסמרות, כי בפי המערער טענות ראויות לבירור נגד החיוב שהושת עליו בפסק פסק דינו של בית משפט קמא.

מצד מאזן הנוחות, יש לכאורה יסוד לטענות המערער כי המשיבה לא הגישה דו"חות לרשם העמותות בשנים האחרונות, באופן המעלה סימן שאלה של ממש האם יהיה ביכולתה להשיב כספים שישולמו לה על פי פסק הדין. לכך מצטרפת העובדה, שטרם ביצעה את החיוב שהושת עליה בפסק הדין. מנגד, בתגובתה, לא הציגה המשיבה דו"חות כספיים, או תשתית מתועדת אחרת, העשויה לשכנע כי אם ישולם החיוב שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא, ובהמשך לכך יתקבל הערעור, יהיה בידה להשיב את הכספים.

במצב זה, ובהתחשב בהודעת הקיזוז (החלקית) של המערער, הנשענת על קיומו של חיוב כספי בפסק הדין לטובתו, מקבילית הכוחות נוטה לעיכוב ביצועו של החיוב הכספי שבפסק הדין, עד למתן פסק דין בערעור שבכותרת.

לפיכך, אנו מקבלים את הבקשה, ומורים על עיכוב ביצוע כמבוקש.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"א, 13 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.