1.בחודש יוני 2017 מכר מר ענבתאוי עבד אלכרים ,(להלן: "צד ד") את רכב מס' 9586452 שנת ייצור 2014 ,(להלן: "הרכב") לנסאר פרגאללה ,(להלן: "צד ג'"); צד ג' מכר את הרכב בדצמבר 2017 לנתבע וזה האחרון מכר אותו לתובע בספטמבר 2020 תמורת סך של 34,100 ₪.

2.א.לטענת התובע – במעמד הרכישה של הרכב מהנתבע – הצביע מד האוץ על 119,000 ק"מ; מיד בסמוך לרכישה החל הרכב להשמיע רעשים והחלו בעיות בגיר; בבדיקת הרכב בצ'מפיון מוטורס הודיעו לו נציגי החברה הנ"ל כי כבר בפברואר 2017 הצביע מד האוץ על 186,118 ק"מ.

2.ב.לטענת התובע – אילו ידע את המרחק האמתי אותו גמא הרכב – כלל לא היה רוכש. מכאן התביעה – בה מבקש לחייב את הנתבע לפצות אותו בסך של 34,000 ₪ בגין נזקיו.

3.הנתבע, צד ג' וצד ד' טענו כי פעלו בתום לב ולא הסתירו מהרוכשים ( בהתאמה) דבר.

כתב ההגנה של צד ד':

5.צד ד' טען בכתב הגנתו כי הוא סוחר רכבים; הוא רכש את הרכב במכרז מכונס נכסים ב 18.5.2017; צורף הסכם הרכישה; הוא מכר את הרכב לצד ג' ביוני 2017; בזמן הרכישה ידע צד ג' כי בוצעה ברכב החלפת שעונים וכי הרכב נסע 186,118 ₪; צד ג' חתם על טופס גילוי נאות נספח ב' לכתב ההגנה של צד ד' בו רשום דבר החלפת השעונים.

מהלך הדיון – הראיות :

6.התקיימו ארבע ישיבות במהלכן שמעתי ברוב קשב את עדויות הצדדים. מאחר שאין מחלוקת כי החלפת השעונים בוצעה בטרם המכירה מצד ד' לצד ג' – הצטמצמה חזית המריבה לשאלה אם צד ג' ידע או לא ידע על אודות החלפת השעונים.

7.צד ג' וצד ד' התעקשו ,כל אחד בתורו, כי הוא אדם ישר דרך שפעל בתום לב ולא הסתיר דבר.

8.לתמיכה בגרסתו – הפנה צד ד' לטופס הגילוי הנאות נספח ב' הנ"ל (להלן: "נספח ב'") . מדובר במסמך עליו מתנוססת ,חתימת הלקוח" ובו נכתבו הדברים הבאים:

"מס' קילומטרים רשומים במד אוץ 31,257 ₪ , בתיקון מתאריך 14.2 - 186,118 ק"מ.

הוחלף לוח שעונים ברכב.

סכום העסקה, הסכום שסוכם עבור הרכב – 43,000 ₪".

9.א.מסמך זה היה אמור ,לאור נוסחו הברור, לפתור את המחלוקת – אלא שצד ג' טען לפני כי החתימה עליו אינה חתימתו. גם לאחר שערכתי השוואה בין החתימה של צד ג' על הודעת צד ד' לבין חתימת הלקוח על נספח ב' והפניתי תשומת לבו של צד ג' לדמיון בחתימות – המשיך הוא להתעקש כי החתימה על נספח ב' אינה חתימתו וכי נפל קורבן לצד ד'.

9.ב.נוכח התעקשותו של צד ג' כי לא חתם על נספח ב' , ומאחר שנספח ב' לא הוגש במקור – ראיתי צורך להעמיק חקר והפניתי לצדדים סדרת שאלות בנוגע למחיר ששולם בכל אחת משלוש העסקאות. סברתי כי נתונים אלה יכולים לסמן את הקורבן האמתי או למצער – לתת אינדיקציה.

כפי שיובהר להלן – חקריה קצרה זו הניבה פלוגתא נוספת חשובה , וביתר פירוט –

התובע הצהיר כי : "רכשתי את הרכב ב-31,400 ₪ והמחירון שלו היה 35,000 ₪."

הנתבע הצהיר כי :"רכשתי את הרכב ב-47,000 והמחירון שלו היה 58,000 ₪. נכון שמכרתי אותו ב-31,400 ₪."

צד ג' הצהיר כי : "רכשתי את הרכב ב-57-58 אלף ₪. מכרתי אותו בכמה שאמר הבחור. המחירון שלו כשרכשתי אותו אני חושב 63-62 אלף ₪, לא זוכר".

צד ד' הצהיר כי : "מכרתי את הרכב לצד ג' ב-43,000 ₪, קניתי אותו ב-38,000 ₪ מכונס נכסים. המחירון שלו היה 65,000 ₪. רכשתי אותו ב-38,000 ₪ כי זה כונס נכסים במכרז, היה חסר לו טסט וכמה דברים שסידרתי".

10.הנה כי כן, נגלתה ,אפוא, פלוגתא נוספת , מעניינת ומפתיעה- יש לומר, בין צד ג' וצד ד'.

הראשון – טען כי שילם על הרכב לצד ד' לפחות 57,000 ₪, ואילו צד ד' טען כי קיבל מצד ג' אך ורק סך של 43,000 ₪. הפרש משמעותי של 14,000 ₪.

11.בשלב זה – "התחמם" הוויכוח בין צד ג' וצד ד' סביב הפלוגתא החדשה. צד ג' טען לפני כי יכול להביא אסמכתא מחברת מימון ישיר – החברה שמימנה את העסקה והעבירה את הכסף ישירות ל – צד ד'.

צד ד' השיב לו כי :

"ההלוואה עמדה על סך של 43,000 ₪ או 44,000 ₪ וזה סכום המימון".

צד ג' השיב:

" אני אומר אמת, הזיכרון שלי זה 55,000 ₪. אני אבדוק עם מימון ישיר עוד פעם".

מר אחמד מוכלס שהתלווה לצד ג' תמך בו ואמר:

"הרכב נקנה ב-57,000 ₪, הרכב היה במחירון 63,000 ₪, היה צריך 60 ואני הורדתי את ה-3. אני זוכר הכול. הכול היה דרך מימון ישיר".

(בשלב יותר מאוחר– אישר צד ד' לפני כי מוכלס הנ"ל היה מעורה בפרטי העסקה.

12.נוכח הפער בין שתי הגרסאות – ובהינתן כי למימון ישיר אין אינטרס – דבר שמקנה למסמכיה אמינות גבוהה – ולאור זאת שצד ד' לא חלק על כך שהכספים עברו ישירות אליו – הצעתי כי הפלוגתא ביחס למחיר ששילם צד ג' לצד ד' תכריע את התיק כולה. הפלא ופלא – שני הצדדים הסכימו מיד להצעה זו.

להלן תגובת צד ד ':

"אני מקבל את ההצעה של בית המשפט, אני מוכן שאם המסמכים של ההעברה ממימון ישיר יצביעו על העברת סכום של כ-57,000 ₪ כפי שטוען צד ג' אני מוכן לקחת את הרכב בחזרה ואני אפצה את התובע כפי שיקבע בית המשפט. יש טופס גילוי נאות שחתום על ידי צד ג' שבו רשום המידע המדויק לגבי החלפת שעון. צירפתי את כל החומר של רכישת הרכב."

ולהלן תגובת צד ג' –

"אני לא יודע אם במימון ישיר נמצא הפירוט לגבי הרכב. אם המסמכים של העברת הכספים ממימון ישיר לצד ד' יאמתו את הגרסה של צד ד' אני מוכן לקבל את הרכב בחזרה ולשלם לתובע את סכום התביעה".

13.א.בשלב זה הופסקה הישיבה על מנת לאפשר לצדדים להמציא לתיק את מסמכי מימון ישיר.

13.ב.אודה על האמת – נוכח נספח ב' והדמיון בין החתימה עליו עם החתימה על הודעת צד ד' – לבי היה סמוך כי צד ד' ימהר להמציא את המסמכים מטעם מימון ישיר ובכך תושלם התמונה ויתברר אל נכון כי צד ג' ידע אודות החלפת השעונים ובחר להעלים מידע זה מהנתבע.

13.ג.ברם, דווקא צד ג' הוא זה שפנה למימון ישיר והגיש ראשון את מסמכי העסקה מהם עולה כי –

בגין עסקת הרכב העבירה מימון ישיר לצד ד' סך של 52,000 ₪ טבין ותקלין.

13.ד.צד ג' צירף למסמכים הודעה מטעמו בה הסביר את הפער בין הסכום ששילם לפי הצהרתו ( כ - 57,000 ₪) לבין הסכום שמימון ישיר העבירה לצד ד' ( 52,000 ₪). ההסבר הוא שהסכום שהעובר לצד ד' אינו כולל את הריבית בסך של 4,424 ₪ ששילם צד ג' למימון ישיר – כך שבסה"כ הוא שילם על הרכב 56,424 ₪ - הפרש שולי וממש זניח לעומת מה שהצהיר לפני.

13.ה.בחלוף פרק זמן של שבועיים לאחר שצד ג' המציא את מסמכי מימון ישיר, גם צד ד' המציא מסמכים מטעם מימון ישיר –

אלא שהאמת אחת היא – גם לפי המסמכים שהמציא צד ד' – הוא קיבל ממימון ישיר עבור הרכב סך של 52,000 ₪ - 9,000 ₪ יותר ממה שהצהיר לפני.

14.א.צד ד' לא אמר נואש – אלא מצא הסבר להפרש זה.

לטענתו – הסכום שהוא עצמו קיבל ממימון ישיר אינו משקף את מחיר המכירה.

כיצד?

כך – לטענתו –

"יש מצבים שסכום ההלוואה לא מכסה את ערך הרכב ומחיר המכירה ואז הלקוח משלים את ההפרש כמו כן קיים מצבים הפוכים שסכום ההלוואה יותר גבוה מסכום המכירה והקונה מזוכה בהפרש בין ההלוואה למחיר המכירה לפעמים בהחזרת כסף מזומן או רכישת פוליסת ביטוח ועוד..".

14.ב.האומנם? ומה קרה במקרה שלנו? האומנם החזיר צד ד' כסף לצד ג'? מדוע לא טען זאת מקודם ?

ממשיך צד ד' וטעון כי:

"העסקה בוצעה לפני ארבע שנים . בדקתי עם העובדים שלי וגם עם הבן שלי לא זוכרים איך הועבר ההפרש לצד ג' נסאר פרגאללה".

14.ג. כמי שאינו משוכנע כי ניתן לקבל הסברים אלה – המשיך צד ד' וטען לעניין הסעד – הוסיף וכתב לי בהודעה שצירף למסמכי מימון ישיר כי נעשה כבר שימוש ברכב לתקופה של ארבע שנים ושימוש זה שווה כסף. עוד הוסיף וטען כי לא ניתן לדעת מה מצבו של הרכב היום ולא עוד אלא שנודע לו באקראי כי תיבת ההילוכים לקויה.

14.ד.בנסיבות אלו – כך הוסיף וכתב – לא צודק לבטל את העסקה. צד ד' לא טרח לציין מה כן צודק על פי השקפתו.

דיון והכרעה:

15.על יסוד כל אשר פורט לעיל, ולאחר שקלא וטריא – אני קובע כי :

15.א.צד ד' ידע בעת מכירת הרכב לצד ג' כי בוצעה בו החלפת שעונים – הוא אינו חולק על כך.

15.ב.צד ד' רכש את הרכב מהכונס תמורת סך של 38,000 ₪, זאת על פי גרסתו ועל פי מסמכי המכרז.

15.ג.צד ד' מכר את הרכב לצד ג' תמורת סך של 52,000 ₪. קביעת זו מתבססת על מסמכי מימון ישיר ועל הודאת צד ד' כי קיבל את הסך של 52,000 ₪ ממימון ישיר. הטענה לפיה החזיר כספים לצד ג' נדחית. זוהי טענה כבושה – בלתי אמינה , ובכל מקרה לא הוכחה ולו בבדל של ראיה.

זוהי גרסת השטר ושוברו בצדו. משנפל ההסבר – נותרה העובדה הבלתי מעורערת כי צד ד' קיבל מצד ג' דרך מימון ישיר סך של 52,000 ₪ עבור הרכב המדובר.

15.ד.צד ג' הכחיש את חתימתו על נספח ב'. לא הוגשה חוות דעת גרפולוגית להוכחת החתימה. החתימה לא הוכחה בכל דרך אחרת.

15.ה.העובדה שבנספח ב' נרשם מחיר העסקה 43,000 ₪ נוגסת מאמינותו של מסמך זה לאחר שהוכח כי המחיר האמתי ששולם הוא 52,000 ₪. גם העובדה שלא הוגש המקור מעוררת סימני שאלה ומפחיתה את משקלו של המסמך.

15.ו.זה המקום לציין כי בישיבה האחרונה שאלתי את צד ד' על המקור של נספח ב' . השיב כי המקור אמור להיות אצלו במשרד. כשהצעתי לו לקבוע ישיבה נוספת על מנת לאפשר לו להביא את המקור – אמר את הדברים הבאים –

"חשבנו לסיים את העניין אני וגם פרג' אנחנו דיברנו בחוץ רצינו לסגור את העניין הזה עוד היום".

15.ז.למען מיצוי הדיון אציין כי גם אילו הוכח כי החתימה על נספח ב' היא חתימתו של צד ג', גם אז הייתי מעדיף את גרסתו של צד ג' לפני לפיה בעת הרכישה לא ידע על החלפת השעונים. זאת אני קובע על יסוד השיקולים והממצאים שלהלן:

15.ג.1.כפי שהסברתי לעיל – אמינותו של נספח ב' ירודה נוכח ציון סכום עסקה לא נכון (43,000 ₪ במקום 52,000 ₪) ואי הגשת המקור.

15.ג.2.החזקה כי אדם מודע ומסכים לתוכנו של מסמך עליו חתם היא חזקה עובדתית שניתנת לסתירה. סתירתה של חזקה עובדתית יכולה להתבסס על הנסיבות – לפי הגיונו האישי של בית המשפט –

15.ג.3. צד ד' רכש ב 38,000 ₪ ומכר ב 52,000 ₪. בכך הרוויח סכום נאה של 14,000 ₪. צד ג' לא הרוויח מאומה – הוא רכש את הרכב תמורת 56,424 ₪ ומכר אותו ב 47,000 ₪. הפסד של כ 10,000 ₪ תוך מספר חודשים.

15.ג.4.לו ידע צד ג' כי בוצעה "הזזת שעונים" של 150,000 קמ"ש לא סביר כי היה מוציא על הרכב 56,424 ₪ ( מתוכם 52,000 לצד ד' והיתרה ריבית למימון ישיר).

15.ג.5. חוסר הסבירות של האפשרות שצד ג' ידע על מצבו האמתי של הרכב ולמרות זאת שילם עליו 52,000 ₪ ועוד ריבית בסך 4,424 ₪ – מתחדד אם מעיינים בחוות דעת השמאי שצורפה למסמכי המכרז. חוות דעת זו שצורפה כנספח לכתב ההגנה מטעם צד ד' קובעת את הנתונים הבאים:

"מחיר מחירון – 64,000 ₪.

תוספת חודשי עליה לכביש 600 ₪.

פחות 35% לעניין ריבוי קילומטרים 22,610 ₪.

פחות 25% לעניין שווי למימוש מהיר 10,497 ₪.

סה"כ שווי למימוש מהיר 31,492 ₪.

15.ג.6.ודוק: גם אם נבודד את המרכיב של מימוש מהיר בסך 10,497 ₪ יוצא כי מחירו של הרכב בעת שצד ד' גבה בגינו מצד ג' 52,000 ₪ היה 41,989 ₪. שימו לב גם כמה משמעותית ההפחתה בגין קילומטראג' גבוה – 22,610 ₪ שהם 35% ממחיר הרכב.

צא ולמד – כי אילו ידע צד ג' כי הרכב גמא כברת דרכים זו, לא היה רוכש במחיר בו רכש. על שום מה יוציא 56,424 ₪ על רכב ששוויו 31,492 ₪? כלל לא סביר.

17.למען הסר ספק אבהיר כי לא ביססתי את ההכרעה על התחייבותו של צד ד' כי אם מסמכי מימון ישיר יצביעו על 57,000 ₪ התביעה נגדו תתקבל. שכן מסמכי מימון ישיר לא הצביעו על 57,000 ₪. אך הצהרתו הנ"ל העמידה באור שלילי ממש את הסבריו המאוחרים הכבושים לפיהם מסמכי מימון ישיר אינם משקפים את המחיר ששולם לו על הרכב. היכן היו הסברים אלה כשהתייחס בהצהרתו למסמכי ההלוואה כמסמכים שמשקפים את המחיר שקיבל? מדוע לא אמר אז כי מסמכי מימון ישיר אינם משקפים בהכרח את המחיר שקיבל מצד ג'?

הערות מסכמות לפני סיום:

18.א.העלמת הקלומטארג' האמתי של רכב העומד למכירה היא מעשה פסול הראוי לכל גנאי.

18.ב.צד ג' והנתבע פעלו בתום לב.

18.ג.צד ד' גרם במעשיו נזק לתובע – התובע שילם ב- 2020 סך של 31,400 ₪ על רכב ששלוש שנים קודם לכן הוערך על ידי שמאי בשווי של 31,492 ₪.

19.א.הפרש קילומטראג של כ - 150,000 ק"מ עושה בהחלט את ההבדל בין רכב טוב לבין רכב לא טוב. לא בכדי הוריד השמאי 22,610 ₪ בגין קילמטראג' גבוה.

19.ב.רכב סביר עושה 25,000 ק"מ לשנה בממוצע (אם הוא נוסע כל יום מחוץ לעיר). הפרש הקילומטאג' של 150,000 ק"מ שקול כנגד שש שנים של שימוש משמעותי. זהו נתון קריטי.

19.ג.אני מקבל את טענת התובע כי אילו ידע את הקילומטראג' האמתי של הרכב – כי אז לא היה רוכשו.

סוף דבר –

20.א.בתביעה קטנה – רשאי בית המשפט לתת פסק דין ישירות נגד צד ג' בתנאי שלא נגרם לו עוות דין.

20.ב.כך הוא במקרה שלנו – אינני סבור כי מצבו של צד ד' היה משתפר במאומה אילו הוגשה התביעה נגדו באופן ישיר.

20.ג.כסוחר רכב – צד ד' חב חובת זהירות כלפי צד ג' וכלפי כי רוכש פוטנציאלי לרבות הנתבע והתובע.

20.ד.על צד ד' להעמיד את התובע במצב בו היה אלמלא מעשה העוולה.

20.ה.התובע שילם ממיטב כספו 31,400 ₪ אך מצא את עצמו בסמוך לביצוע העסקה ( כחודש וחצי לפי עדותו) עם רכב תקול הזרוק בחצר הבית. יש להעמידו במצב בו היה אלמלא ביצע את העסקה.

20.ו.התובע אינו אחראי לירידת ערך הרכב בשל השימוש שנעשה בו כשלא היה בחזקתו.

20.ז.זאת גם זאת – הצדק מחייב שמי שמעלים קילומטראג' של 150,000 – ייקח את הרכב בחזרה וישלם לניזוק את מלוא התמורה ששילם. רוצה – לומר שמה שנראה מהזווית של התובע כהחזרת המצב לקדמותו ( כפי שמחייב הדין) עומד גם בקריטריונים של צדק מהזווית של המעוול עצמו.

21.אני מחייב את צד ד' לשלם לתובע סך של 31,400 ₪.

צד ד' יאסוף את הרכב מחצרי התובע תוך 30 יום מהיום.

צד ד' ישלם לתובע, לנתבע ולצד ג' הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ לכל אחד.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ב, 16 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.