1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו חניית ריכבו במקום שסוג ריכבו אינו שייך לסוגים שחנייתם במקום הותרה, עבירה לפי סעיף 6(ב( (1) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד 1983.
2. בשפה אחרת, הנאשם החנה את רכבו במקום שהוקצה על ידי העירייה לחניית רכבי אוטותל.
3. במעמד ההקראה טען הנאשם שהוא נושא תג נכה והבין בדיעבד שחנה במקום חניה של אוטותל. לדבריו היה בזמן הארוע בדרכו לבית חולים אסותא.
4. הנאשם הוסיף שהוא מנהל תביעה ייצוגית כנגד עיריית תל אביב ובקשתו שהדיון בתיק זה יתקיים לאחר תום התביעה הייצוגית- נדחתה.
5. נקבע דיון לשמיעת ראיות.
6. בתאריך 4/5/21 נשמעו הראיות בתיק.
7. מטעם התביעה העיד הפקח אמין איסקוב. הפקח הנציח את העבירה בצילום. הדוח שערך והתמונות שצילם הוגשו וסומנו ת/1. הפקח היה מודע לכך שמדובר ברכב נכה. לדבריו משתמשים רבים באוטותל קובלים על כך שרכבי נכים חונים במקומות החנייה היעודיים להם.
8. הפקח העיד על כך שבסמוך למקום בו חנה רכבו של הנאשם יש הרבה חניות ציבוריות קרובות. (עמ/4 שו/1) וכמוכן אישר שיש חניון סמוך.
9. מת/1 ניתן לראות בבירור את השלט המלמד על איסור החנייה למעט רכבי אוטותל בכל שעות היממה.
10. בחקירתו הנגדית נשאל העד לגבי הנחיות העירייה בנוגע לחניית נכים בחניות אוטותל וענה שעל פי ההנחיות הדבר אסור ונעשית אכיפה כנגדם.
11. העד נשאל אם היתה הפרעה לתנועה וענה "לא לתנועה . במקרה היה רכב והם שאלו מה קורה"(עמ/5 שו/18)
12. הנאשם העיד להגנתו.
13. לדבריו הגיע לבדיקת רופא ברחוב הברזל 26 ולצורך הוכחת טענתו זו הגיש את נ/2 שהוא מסמך שלדברי הנאשם קיבל ממזכירת הרופא , לבקשתו.
14. לדבריו החניונים במקום היו עמוסים, ראה רכב יוצא ממקום שלא היה מסומן , לא ראה שום תמרור. כשחזר לאחר ביקור הרופא מצא את הדוח על רכבו.
15. בחקירתו הנגדית הבהיר שאת נ/2 ביקש ממזכירת הרופא בתאריך 4/1/21 ולדבריו המסמך נרשם על סמך רישומי היומן. הנאשם הוסיף שאין בידיו את הקבלה המעידה על התשלום לרופא על הביקור באותו המועד.
16. הנאשם נשאל על הסתירה בין דבריו בהקראה לפיהם הגיע למקום לבית החולים אסותא לבין דבריו בבית המשפט שהגיע לרופא והשיב " טעיתי כשאמרתי את זה".
17. כשנשאל לגבי חיפוש חנייה בחניונים ענה בחניונים לא חיפשתי כי היה כתוב שזו חנייה פרטית.
18. הנאשם נשאל לגבי חניונים ספציפיים הקרובים למקום וענה לגבי חניון אסותא הממוקם בברזל 20 " אני לא יודע אם זה ב-20" והוסיף שחניון אסותא מאוד רחוק ונמצא במרחק 500 מטר והוא נכה המתקשה בהליכה. הנאשם לא הציג כל ראייה לגבי המרחק בין חניון אסותא לבין המרפאה בה לטענתו ביקר.
19. תשובה דומה ענה בנוגע לחניון הנחושת ולגביו השיב שלא בדק חניון זה כי "הייתי בלחץ וזה רחוק".
20. הנאשם אישר שלא בדק חניות נכים באסותא כי הרחוב היה עמוס.
21. הנאשם הוסיף שלא הבחין בתמרור המייעד החנייה לרכבי אוטותל והדגיש שגם אם היה מבחין בו היה חונה במקום בו חנה .(עמ/8 שו/5)
22. שרה גנוט, רעייתו, העידה להגנתו.
23. העידה שבאו לביקור אצל רופא עור שאינה זוכרת את שמו, אצלו ביקרו פעם אחת בלבד.
24. לדבריה בדקו חניונים. על אחד היה רשום מלא והשני למנויים בלבד.
25. לדבריה היו בלחץ זמן, 5 דקות לפני הביקור המיועד , רכב יצא מהחנייה סמוך למרפאה והם חנו.
26. כשנשאלה בחקירה נגדית לגבי מיקום המרפאה בה ביקרו ענתה שמדובר במרפאה שלפני אסותא אך אינה יודעת את המרחק בינה לבין אסותא .(עמ/8 שו/30).
27. העדה אישרה שלא ניסו להיכנס לחניון אסותא או חניון הנחושת והגדירה שאלות אלו על ידי התביעה כ"הזויות".
28. התביעה בסיכומיה הפנתה לחוק חניה לנכים תשנ"ד 1993 והדגישה שהנאשם אינו זכאי להגנה מכוחו.
29. לעניין זה הדגישה התביעה שהנאשם לא טרח לבדוק חניונים קרובים ומעבר לכך חנייה במקום חנייה המיועד לאוטותל -מהווה הפרעה לתנועה.
30. התביעה טענה לגבי משקלו הנמוך של נ/2 כמלמד על ביקור אצל רופא במקום. מדובר במסמך שלא נערך סמוך לאירוע וכמוכן לא ברור מי ערך אותו.
31. לגבי עדות רעיית הנאשם הדגישה התביעה שהעדה אינה זוכרת כלל את שמו של הרופא.
32. הנאשם ביקש להגיש סיכומיו בכתב ונעתרתי לכך אפרט להלן את עיקרי טיעוניו :
33. זכאי להגנה מכוח חוק חניית נכים הואיל ובחוק לא נקבע שחל איסור על חנייה במקומות חנייה של אוטותל.
34. עמד בארבע התנאים המצטברים של סעיף 2 לחוק חניית נכים.
35. יש לפרש את התיבה " בסמוך" באופן שיאפשר חניית נכה ולא יסכל אותה.
36. הנאשם הרחיב בטענות כלפי מיזם אוטותל אך לא מצאתי שטיעוניו בנושא זה רלבנטים לדיון בפניו ולכן התעלמתי מהם.
37. במסגרת הסיכומים ביקש הנאשם להגיש כראייה מסמך לגבי מצבו הרפואי אולם אין להגיש ראיות במסגרת סיכומים ולפיכך התעלמתי ממסמך זה.( אציין שעיון במסמך מלמד שמדובר במסמך שלכאורה נערך ב23/10/01 קרי לא מדובר במסמך רפואי עדכני.)

דיון והכרעה

1. העבירה המיוחסת לנאשם היא עבירה מסוג אחריות קפידה כהגדרתה בסעיף 22 לחוק העונשין. הנאשם מודה שחנה במקום החנייה המדובר אך טוען שלא הבחין בשילוט החולש על מקום חנייה זה.
2. אין ביכולתי לקבל טענתו זו. ת/1 מנציח בבירור את התמרור ומחדלו של הנאשם מלצעוד מספר מטרים מועט אחורה כדי לבחון השלט, מלמד שהנאשם לא עשה " כל שניתן למנוע את העבירה".
3. לכן השאלה המרכזית שעלינו לתת עליה את הדעת היא האם הנאשם הוכיח בפני בית המשפט שזכאי הוא לחניה במקום האסור על פי תנאי סעיף 2 לחוק חניה לנכים.
4. לעניין זה מצאתי שעדותו של הפקח מהימנה קוהרנטית ובהירה. דבריו לגבי ריבוי חניות במקום וקירבת החניונים למקום בו חנה הנאשם לא נסתרו.
5. לעניין מהימנותו של הנאשם אומר שלטעמי צפים מספר עננים מעל עדותו.
6. ראשית הסתירה הלא ברורה בין דבריו בהקראה לפיהם הגיע לבית החולים אסותא לבין עדותו בבית המשפט לפיה הגיע לבדיקת רופא ברחוב הברזל 26.
7. לעניין זה אציין שטרם ההקראה בתאריך 18/11/2020 הגיש הנאשם בקשה בכתב לביטול כתב האישום בה ציין שהגיע למקום" למרכז הרפואי" ובסמוך " לא הייתה חניית נכים זמינה ופנויה".
8. הדגש שהושם בבקשה על המרכז הרפואי בבקשה ועל בית חולים אסותא בהקראה, הוסת לפתע לכיוון רופא בו ערכו הנאשם ובת זוגו ביקור חד פעמי.
9. לעניין הקבלה נ/2אני מקבל את טענות המאשימה בדבר משקלה הנמוך. היא נערכה קרוב לשנה לאחר הארוע, על ידי גורם שזהותו לא ברורה מהמסמך וכמוכן הנאשם נמנע מלהציג קבלה כלשהי לגבי התשלום לרופא ממועד הארוע.
10. עננה נוספת המרחפת מעל אמינותו מתמקדת בשלב חיפוש החנייה. בבקשה ציין " לא הייתה חניית נכים זמינה ופנוייה", בשלב הראיות מציין הוא לפתע שחיפש חניונים והם היו עמוסים. אולם כשנשאל לגבי שני חניונים סמוכים, אסותא והנחושת, ציין שלא חיפש בהם חנייה. בעיני דומה שבגירסתו בבית המשפט ניסה הנאשם לבנות טיעון שיתיישב עם סעיף 2 לחוק חניית נכים אולם נסיון חיפוש חניונים נעלם מהבקשה שם הסתפק בכך שלא מצא חניית נכים פנוייה.
11. העננה הנוספת שאני מתקשה להתעלם ממנה מתמקדת במאבקו של הנאשם במיזם אותוטל והעובדה שבכתב האישום הוא מואשם בחנייה במקום המיועד לרכב אוטותל. לאחר ששמעתי את עדותו אומר שאני מתקשה לקבל את טענתו שמדובר במקריות.
12. כדי ליהנות מהגנה לפי חוק חניית נכים על הנאשם להראות שהוא עומד בארבע התנאים המצטברים ובכך לטעמי כשל.
13. אני יוצא מנקודת הנחה שאכן הנאשם לא איתר מקום חניייה מוסדר לנכים- התנאי הראשון.
14. אולם התנאי השני מתמקד בחובה שבסמוך לא מצוי מקום אחר שהחנייה בו מותרת. לעניין זה אני סבור שהנאשם לא עמד בנטל. הנאשם לא הביא ראייה כלשהי בדבר החניונים "המלאים" אליהם לא הצליח להיכנס. אני מתקשה לקבל את דבריו לעניין זה לאור העננות שציינתי בדבר מהימנותו. לצורך הוכחת תנאי זה אני סבור שהנטל המוטל על הנאשם הוא משמעותי יותר מאשר אמירה בעלמא. באפשרותו היה לצלם בזמן אמת את שלט החניון המציין " אין חניה" או ראיה אחרת לתמיכה בטענתו. הנאשם לא עשה כן. כמוכן הנאשם לא הגיש מפה המתעדת את החניונים הממוקמים באזור כדי להוכיח את מרחקם מהמרפאה בה ביקר.
15. מעבר לנדרש אני סבור שהנאשם גם לא עמד בנטל להוכיח שחנייתו לא גרמה להפרעה ממשית לתנועה.
16. הפסיקה קבעה כבר שהגדרת תנועה לצורך סעיף2 לחוק חנית נכים היא רחבה יותר מאשר " נסיעה של כלי רכב " ויש לפרשה " לשימושים השונים המותרים למצער לכלי רכב במרחב הציבורי" (ראה רע"פ 5273/12 זאב גיא נ' מ"י( פורסם בנבו)- סעיפים כ"ז ואילך , להלן " הלכת זאב גיא" )
17. בית המשפט בהלכת זאב גיא קיבל את העמדה שגם הפרעה פוטנציאלית נכללת במונח " הפרעה ממשית לתנועה" שבסעיף 2(א)(4) לחוק חניית נכים.
18. לעניין ההפרעה הקונקרטית במקרה זה דומה שלא מדובר רק בפוטנציאל הפרעה. עד התביעה בחקירתו הנגדית ציין שבעת שאכף החוק כנגד רכב הנאשם " היה רכב והם שאלו מה קורה"
19. לגישתי מדיניות העירייה הנוגעת לשימוש ברכבי אוטותל והקצאת מקומות חנייה יעודיים לו היא מוצדקת וראויה. שימוש בתחבורה שיתופית הוא אחד האמצעים להפחתת העומס בכבישינו העמוסים. הקצאת מקומות חנייה ייעודיים מקדמת את המיזם. האופן בו חנה הנאשם במקום חנייה ייעודי שכזה גורמת לגישתי להפרעה ממשית לתנועה במובנה הרחב כפי שפורש בהילכת זאב גיא.
20. לפיכך הנאשם אינו עומד גם בתנאי הרביעי שבסעיף 2 לחוק חניית נכים.
21. עיגון להשקפתי מצאתי בפסיקה החוזרת של ערכאה זו בח"נ 13144-05-19, ח"נ28591-08-18.

סיכום דברים

אני מוצא שהתביעה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לצורך הרשעת הנאשם.

הנאשם לא הוכיח בפני שהוא זכאי לפטור מאחריות מכוח חוק חנית נכים.

לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשפ"א, 08 יוני 2021, במעמד הצדדים