ב"כ המבקש: עו"ד דוד גולדברג

1. לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטה מיום 26.10.20 של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא השופט ג' ארנברג) שניתנה בת"א 8018-12-18.
2. עניינו של ההליך בבית משפט קמא הוא בתביעה כספית שהמשיב הגיש נגד המבקש. במסגרת התביעה עותר המשיב לפיצוי בגין נזקים שהוא טוען כי נגרמו לדירתו מנזילות שמקורן על פי הטענה מדירת המבקש, שנמצאת מעל לדירת המשיב. המשיב טוען כי המבקש חייב לשאת בנזקיו והוא תובע פיצוי בסכום כולל של 96,896 ₪.
3. במסגרת בירור התובענה, על פי הצעת בית המשפט, הצדדים הסכימו כי ההליך יועבר לבוררות. בהתאם לכך, בהחלטה מהדיון שהתקיים ביום 24.11.19 הורה בית המשפט כי "בהתאם להסכמת הצדדים יעבירו הצדדים את ההליך לבוררות בפני בית הדין של כב' הרב אשר וייס שליט"א" (עמ' 1, ש' 21-22). בהמשך להחלטה זו, בבקשה שהגיש המשיב לאחר הדיון, הוא ביקש שבית המשפט יבהיר שהסכמתו להעברת ההליך לבוררות ניתנה בתנאי שהרב אשר וייס יהיה ראש המותב וידון בהליך בעצמו. בית המשפט לא מצא לתת הוראות לבית הדין.
4. מאוחר יותר המשיב הגיש בקשה להחזרת התיק לבית המשפט. המשיב טען שלא ניתן היה לקבוע מועד קרוב לדיון שיתאים גם ללוח הזמנים של בית הדין בהרכב של כב' הרב וייס ושל מי שאמור לסייע בייצוג המשיב בבית הדין. המשיב טען כי הוא מבקש להחזיר את התיק לבית משפט קמא היות והדבר גורם לו לעיכוב הדין.
5. בסיומו של דיון מיום 26.10.20, שנקבע בעקבות בקשת המשיב להורות על החזרת ההליך לבית המשפט, הורה בית המשפט על החזרת התיק לבית המשפט. בית המשפט נימק את החלטתו בכך, שאינו כופה על הצדדים הסכמות ביחס להעברת הליך לבוררות, וכאשר קיים נימוק להצדיק את השבת ההליך לבית המשפט. החלטה זו עומדת במוקד הבקשה שלפניי.
6. המבקש טוען, כי בית משפט קמא שגא בהחלטתו מיום 26.10.20 ויש להורות על ביטולה. המבקש מלין על כך שלא הוגשה בקשה לביטול מסודרת; שהבקשה לא נתמכה בתצהיר על העובדות; כי בית המשפט לא מוסמך לבטל הליך של בוררות שניתן לו תוקף של החלטה; וכי להליך הביטול "אין כל נימוק של ממש", וחלף זמן רב מאז שהורה בית המשפט על העברת התיק לבוררות.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי צורך לבקש את תשובת המשיב.
2. נקודת המוצא לדיוננו היא הכלל הידוע, שערכאת הערעור אינה נוהגת בדרך כלל להתערב בהחלטות שעניינן ניהול ההליך על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין. במקרה שלפנינו לא היה הסכם בוררות מסודר בין הצדדים, ועל אף שבמהלך הדיון ניתנה הסכמה של הצדדים להצעת בית המשפט להעברת ההליך לבוררות, הרושם המתקבל הוא שלאחר מכן המשיב\התובע שינה את דעתו.
3. במצב דברים זה בית משפט קמא סבר שלא יהיה נכון לכפות על המשיב את הליך הבוררות "כאשר ההסכמה נעשתה לפני". היינו, בית המשפט מצא כי לא תבוא תועלת מהתעקשות על הליך בוררות שהוסכם על פי הצעת בית המשפט בישיבת קדם משפט, ולא היה חלק מההסכמות בין הצדדים טרם הועלתה הצעה זו על ידי בית המשפט. מדובר בשיקול לגיטימי שיש בו היגיון רב. הליך בוררות הוא הליך וולונטרי במהותו, וכל עוד לא החלו בבירור ההליך שם ולא נגרם למבקש נזק, אין טעם ממשי לכפות אותו על הצדדים. על כן אני סבור כי בנסיבות מקרה זה לא התעורר פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.
4. סוף דבר. הבקשה למתן רשות לערער נדחית.
5. בשים לב לכך שלא התבקשה תשובת המשיב לא מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות.
6. הפיקדון שהפקיד המבקש יושב לידיו.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשפ"א, 29 יוני 2021, בהעדר הצדדים.