לאחר שמיעת הנהגים ועיון בראיות, לא נמצאה כל סיבה שלא לקבל את גרסת תובעת 2 ככנה ומהימנה. באשר לשיח שנוהל בין הצדדים סמוך לאחר התאונה, בעלה של התובעת תמך בעדות התובעת, וגם לגבי עדותו של הבעל לא נמצאה כל סיבה שלא לקבל את דבריו ככנים ומהימנים. גרסת התובעת, לפיה הנתבע לא הכיר את המקום אושרה על ידי הנתבע עצמו. התובעת העידה כי התובע נעצר בנתיב הנסיעה משום שהוא לא ידע היכן הבית אליו רצה להגיע. הנתבע מצידו אישר שעצר ונעמד בנתיב וטען שתר אחר חניה.

פגם בעדות הנתבע נמצא בטענתו בעניין הנזק ברכבו. כאשר ב"כ התובעות שאל אותו אם לרכבו נגרם נזק בדלת האחורית, הוא שלל את הטענה. זאת כאשר בהודעת מבוטח הנתבעת לנתבעת נכתב כי לרכב הנתבעים נגרם נזק בדלת האחורית (לדברי הנתבע אביו כתב את ההודעה).

בנסיבות אלה, התביעה הוכחה במאזן ההסתברויות, ולכן מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובעות, ביחד ולחוד, את הסך של 13,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעות, ביחד ולחוד, את אגרת בית המשפט (מחצית ראשונה ומחצית שנייה), הוצאות תובעת 2 בסך של 400 ש"ח, שכר עד התובעות כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ב, 14 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.