ניתן ביום 24 דצמבר 2020

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (ס"ק 43286-03-17; השופטת יעל אנגלברג-שהם ונציגי הציבור מר שרון מיכל ומר נתן חיים) מיום 30.10.20, שלא לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן בהליך ביום 30.9.20.

הרקע לבקשה

1. ביום 3.9.20 ניתן פסק דין על ידי בית הדין האזורי שבו נדחתה בקשת הצד שהגישה המבקשת, והיא נדרשה לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 300,000 ₪ (להלן - פסק הדין). במסגרת פסק הדין קבע בית הדין האזורי כי המשיבה לא פעלה לסיכול מהלך ההתארגנות, למעט פגיעה מינורית, וכי התנהלות המבקשת, לרבות חוסר תום ליבה, היא שהביאה לאובדן יציגותה של המבקשת במשיבה. נוכח זאת, בית הדין האזורי לא חייב את המשיבה לשלם למבקשת פיצוי בגין הפגיעה המינורית בזכות ההתארגנות, ומאידך קבע כי זהו מקרה חריג המצדיק פסיקת הוצאות משפט גבוהות בסך של 300,000 ₪ לטובת המשיבה נוכח התנהלות המבקשת.
2. ביום 13.9.20 הוגשה לבית דין זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. המועד להגשה הוארך תחילה עד ליום 29.10.20 ובהתאם לבקשת הארכת מועד נוספת שהוגשה ביום 28.10.20 הוארך המועד להגשת הערעור עד ליום 1.12.20. נציין כי הערעור הוגש ביום 15.12.20.
3. ביום 24.9.20, בטרם הוגש הערעור, הוגשה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין.
4. במסגרת בקשתה בבית הדין האזורי טענה המבקשת כי בכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין עת היא סבורה כי נפלו בו טעויות משפטיות ועובדתיות, וכי מתקיימים התנאים לפיהם יש לעכב את ביצוע תשלום הוצאות המשפט שנקבעו בפסק הדין. לטענתה, סיכויי הערעור גבוהים שכן מדובר בפסק דין חריג בהיקפו ותקדימי מבחינת הקביעות המשפטיות שבו, הן בשיעור פסיקת ההוצאות בכלל ובמסגרת סכסוך קיבוצי בפרט, והן בהשלכות שיש לפסק הדין על משפט העבודה הקיבוצי. אשר למאזן הנוחות, טענה המבקשת כי תשלום פיצויים על פי פסק דין שכולל קביעות קשות כלפיה, עלול להוות מסר קשה לציבור העובדים ולאנשי האיגודים המקצועיים ולגרום להשפעה משתקת על פעילות ההסתדרות וארגון העובדים בכלל בטרם ייתן בית דין זה את דעתו ועמדתו בסוגיות כבדות המשקל העומדות על הפרק. עוד הטעימה המבקשת כי היא אינה גוף פרטי אלא ארגון הממומן על ידי חבריו ועובדים נוספים כאשר כספים אלה משמשים לפעילות הארגון השוטפת ויש לנהוג בהם בזהירות רבה. לבסוף טענה המבקשת, כי אין כל חשש ליכולת הפירעון או כי לא תוכל לשלם את הכספים שנפסקו, ומנגד אין חשש או טענה שהמשיבה זקוקה לכספים אלה כדי להמשיך בפעילותה העסקית ולא יגרם לה כל נזק כתוצאה מעיכוב התשלום.
5. המשיבה טענה מנגד כי נקודת המוצא היא שהזוכה בפסק הדין זכאי לממשו ולא להמתין לתוצאת הערעור על פסק הדין, וכאשר מדובר בחיוב כספי אין מקום אף לבחינת סיכויי הערעור שכן אין בו כדי ליצור מצב בלתי הפיך כלפי מי מהצדדים והבחינה היחידה נעשית בעניין מאזן הנזק. לטענתה, מאחר שהבקשה אינה עומדת בתנאי הסף הנדרשים, יש לסלקה על הסף. לעמדתה, המבקשת אינה טוענת להתקיימות מאזן הנזק או לקושי כלכלי, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה לעיכוב הביצוע.
6. בית הדין האזורי, בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, וקבע כך: לעניין סיכויי הערעור – הגם שככלל בית הדין שנתן את פסק הדין אינו יכול להידרש לסיכויי הערעור ועל כן עיקר המשקל אינו צריך להינתן לתנאי זה. עם זאת, בשל היקפו החריג של התיק והקביעות העומדות בבסיסו, לא ניתן לקבוע כי הערעור משולל יסוד. ברם, לעניין מאזן הנוחות קבע בית הדין האזורי כי ביצוע חיוב כספי לא יעוכב אלא אם קיים חשש שלא יהא ניתן להיפרע להשבתו היה ויתקבל הערעור. חשש כזה, אינו מתקיים בענייננו ואין כל טענה לעניין איתנותה הכלכלית של המשיבה. בית הדין האזורי הוסיף כי "טענת המבקשת לעיכוב תשלום ההוצאות נוגעת למעשה להשלכות המוראליות של פסק הדין העשוי לרפות את ידיהם של העוסקים בהתארגנויות הראשוניות, אלא שבעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות אין כדי לסייע בענין זה שכן המבקשת מלינה למעשה על קביעות פסק הדין, וביצוע או אי ביצוע תשלום ההוצאות אין בו כדי לגרוע מפסק הדין כאשר שינוי בעניין זה יכול שייעשה רק במסגרת פסק הדין שבערעור".

ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

1. בבקשת רשות הערעור, שהוגשה ביום 9.11.20, חוזרת למעשה המבקשת על טענותיה בפני בית הדין האזורי הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן הנוחות. לטענתה, שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי אין לעכב את ביצוע פסק הדין. לדידה של המבקשת, לנוכח מהות הדברים, התקדימיות שבפסק הדין והשלכותיו על העבודה המאורגנת בישראל, כמו גם הטעויות העובדתיות והמשפטיות שנפלו בו – סיכויי הערעור גבוהים באופן המצדיק את עיכוב הביצוע. כמו כן, לנוכח הקשיים שישנם בהתארגנויות ראשוניות ולנוכח סכום הפיצוי הגבוה שנפסק למשיבה - מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשת.
2. המשיבה טענה בתגובתה מיום 23.11.20, בין היתר, כי בית דין זה אינו מוסמך להורות על עיכוב ביצוע בטרם הוגש ערעור על פסק הדין; הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת עיכוב ביצוע טרם הגשת ערעור מחייבת הגשת בקשה לסעד זמני ומשלא הוגשה – המבקשת מבזה את פסק הדין; לא התקיימו התנאים להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה דיונית; מדובר בהחלטה המצויה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ומידת ההתערבות בה היא מצומצמת; לגופו של עניין – עיכוב ביצוע חיוב כספי הוא חריג ביותר ומותנה בקיומו של מאזן הנזק – בהעדר כל נזק כלכלי למבקשת מקיום החיוב הכספי, אין כל מקום לבחינת סיכויי הערעור; המבקשת לא טוענת כלל להתקיימות מאזן הנזק ולא מביאה ראיות לגביו, על כן יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף; הנימוקים הלא כלכליים שנטענו על ידי המבקשת, כגון שיקולי "נראות" וכי התשלום יביא לפגיעה בהתארגנות – אינם מעוגנים בפסיקה ואין ליתן להם משקל; בהעדר ערעור לא ניתן לאמוד את סיכוייו, ולכל היותר יש לבחון את הסיכויים על פי הטענות בבקשה לעיכוב ביצוע, כאשר לטענת המשיבה סיכויי הערעור קלושים ביותר; לחלופין נטען כי יש להורות על הפקדת הכספים, כולם או חלקם, בידי נאמן או בקופת בית הדין.
3. בהחלטתי מיום 10.11.20 הצדדים נדרשו להגיב לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1992. ב"כ המבקשת הודיעו כי היא מסכימה. ב"כ המשיבה טענו לעניין זה: כי יש לדחות את הבקשה על הסף; לחלופין יש להתנות מתן רשות ערעור בהפקדת מלוא הכספים בקופת בית הדין או אצל נאמן; לחלופי חלופין כי פסק הדין ינתן בבקשה כבערעור על יסוד הבקשה שהוגשה לבית הדין האזורי, ללא הרחבת חזית, בהקדם האפשרי, תוך מספר ימים כמקובל בבקשות לעיכוב ביצוע. לפיכך אנו מחליטים לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
2. כפי שצוין לעיל, ביום 15.12.20 הוגש לבית דין זה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, כך שאין רלוונטיות לטענות המשיבה לעניין סמכות בית הדין להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עובר להגשת הערעור, ונפנה איפוא לדון לגופה של בקשה.
3. נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). מטבע הדברים, בשלב זה של הדיון עמדתו של בית הדין בנוגע לסיכויי הערעור משקפת את התרשמותו על פני הדברים, ואין בה כדי לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב יפו נ' בצלאל אהובה (19.11.2000)); השני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
4. טענות הצדדים בענייננו לעניין הסוגיות המשפטיות שהתבררו במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי אכן מעלות שאלות משפטיות כבדות משקל, תקדימיות וחשובות, הראויות לדיון מעמיק במסגרת ערכאת הערעור. אולם, עיכוב הביצוע המתבקש כאן, הלכה למעשה, הוא אך ביחס לסכום ההוצאות בסך של 300,000 ₪ אשר נפסק במסגרת פסק הדין. הכרעתינו איפוא בשאלת עיכוב הביצוע היא בהתייחס לעניין זה בלבד.
5. לטעמינו, לא ניתן לשלול את סיכוי הערעור בשלב זה של ההליך לגבי שאלת החיוב בהוצאות, נוכח סכום ההוצאות הגבוה והחריג שנפסק, ובפרט לנוכח זאת שמדובר בהליך קיבוצי, שבו על דרך הכלל לא נפסקות הוצאות, ובייחוד לא בסכומים גבוהים כפי שנפסק בהליך שלפנינו (ראו למשל: דב"ע 4-4/מד הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים - "דיור לעולה" בע"מ, טו(1) 240 (1984); דב"ע 9-111/מו מדינת ישראל - הסתדרות עובדי המדינה, יז(1) 153 (1986)). משכך, הגם שהכלל הוא כי אין להיעתר ככלל לבקשת עיכוב ביצוע של חיוב כספי בפסק דין, נסיבות ענייננו שונות הן, ועל כן בשלב בחינת סיכויי הערעור - הכף נוטה להצדיק את קבלת הבקשה.
6. לצד זאת, שאלת מאזן הנוחות אינה מטה את הכף לטובת מי מהצדדים, מאחר שלא נסתרה טענת המבקשת כי במידה וייפסק בסופו של יום סכום זה - אזי אין כל חשש כי לא תוכל לשלם את הכספים שנפסקו, ומנגד אין חשש או טענה שהמשיבה זקוקה לכספים אלה כדי להמשיך בפעילותה העסקית, וממילא לא יגרם לה כל נזק כלכלי כתוצאה מעיכוב התשלום.
7. לנוכח המסקנה בעניין סיכויי הערעור, ובשים לב לכך ששאלת מאזן הנוחות במקרה זה אינה מטה את הכף – הרי ששילובן של אלו יחד מביאה למסקנה כי דין הערעור להתקבל, כך שיעוכב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי.
8. סוף דבר - הערעור מתקבל. ביצוע פסק הדין מעוכב עד למתן פסק הדין בערעור או עד להחלטה אחרת. משמדובר בהליך קיבוצי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' טבת תשפ"א (24 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.