בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 14.5.20 נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום קנס אשר מספרה 90527654068 (להלן – הדו"ח) ועניינה עבירת , עבירה על תקנה 54 לתקנות התעבורה.

טיעוני הצדדים

היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי הקנס שולם על ידי אישתו, המחזיקה בפועל ברכב. לבקשה צורף תצהיר מאת אשת המבקש בו היא מודה כי נהגה במועד ביצוע העבירה וסברה כי עליה לשלם את הקנס ורק לאחר מכן לפעול להסבת הדו"ח לחובתה.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם כי הדו"ח שולם ומכאן השתכללה הרשעתו של המבקש.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה לא מצאתי כל טעם המצדיק קבלתה.

ברע"פ 2937/17 גיל פלדמן נ' מדינת ישראל נדחתה בקשת ערעורו של המבקש שעניינה בקשת הארכת מועד להשפט וזאת לאחר שעל פי טענת המערער אשתו שילמה את הקנס עבורו , בשגגה ולאחר שהגיש בקשה להישפט.

כבוד הש' א' שהם קבע כי :

"הוראות סעיף 229(ח) לחסד"פ קובעות, כי יש לראות באדם ששילם קנס, "כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו".

מכאן עולה, כי צדק בית משפט השלום, בקובעו כי הרשעתו של המבקש בעבירה בה הואשם, השתכללה במעמד תשלום הקנס, ועם חלוף המועד להגשת בקשת ביטול או בקשה להישפט, הפכה חלוטה. "

" הרשות המנהלית, ועל אחת כמה וכמה הערכאות המשפטיות, אינן מחויבות לבחון האם תשלום הקנס באמצעות אתר האינטרנט שולם על ידי המבקש; על ידי אחר, בהנחייתו של המבקש; על דעתו של המבקש; או בניגוד לדעתו.

גם אם נכון הוא, כי התשלום התבצע על ידי אשתו של המבקש, הרי שאין לראות במקרה זה כמקרה חריג, המצדיק הארכת מועד לאחר תשלום הקנס, וזאת נוכח ידיעתו של המבקש על דבר קיומו של הדו"ח, ובשל היעדר נסיבות מיוחדות בעניינו של המבקש."

נימוק עיקרי לדחיית הבקשה על הסף הוא העובדה כי הקנס שולם. תשלום הקנס על ידי המבקש, מבטא הודאה באשמה ומכאן שיש לראות את הבקשה כבקשה לביטול פסק דין, על כל המשתמע מכך.

סעיף 229, שכותרתו "תשלום קנס" קובע בסעיף קטן (א) כי מי שקיבל הודעת תשלום קנס ישלמה תוך 90 ימים מיום ההמצאה זולת אם פעל באחת מדרכים אלה: הגיש בקשה תוך 30 ימים לתובע לביטול הודעת התשלום; הודיע תוך 90 ימים על רצונו להישפט.

בהמשך, מתייחס הסעיף למצבים שונים: אי תשלום הקנס במועד ללא בקשה להישפט (סעיף קטן (ב)); סמכויות התובע ושיקוליו בבקשה לביטול הודעת תשלום הקנס (סעיפים קטנים (ג)-(ו)); וכן תשלום הקנס.

לעניין תשלום הקנס, קובע סעיף 229(ח) לחסד"פ כי:

"229. (ח) שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230".

מלשון החוק עולה כי בקשה להישפט היא דרך פעולה חלופית לתשלום הקנס. שעה שהמבקש שילם את הקנס רואים אותו "כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו". במקרה כזה, האפשרות להגיש בקשה להישפט לפי סעיף 229(א)(2) לחסד"פ אינה חלה עוד.

ברע"פ 641/19 אייל מילר נ' מדינת ישראל (10.04.19) (פורסם בנבו), קבע כב' הש' ג. קרא בנסיבות דומות, באופן חד משמעי, כי תשלום הקנס מהווה הודאה בעבירה

נקבע כי:

"מששילם אדם את הקנס, יחול לגביו ההסדר הקבוע בסעיף 229(ח), ובקשות לביטול הקנס על ידי התובע או בקשות להישפט כרוכות בשיקול דעת ויתקבלו רק אם יעמוד המבקש בתנאים שאליהם מפנה הסעיף."

ברע"פ 2307/19 ויסאם חאטר נ' מדינת ישראל (14.04.19) (פורסם בנבו), מצא כב' הש' קרא את תשלום הקנס כהודאה, גם בנסיבות בהן טעה הנהג בחישוב הנקודות המיוחסות לו בדו"ח שקיבל.

ברע"פ 9540/08 מוסברג נגד מדינת ישראל, נאמר:

אין בידי להיעתר לבקשה. מששולמה הודעת הקנס שהומצאה למבקש, השתכללה הרשעתו בעבירות בהן הואשם. אכן, סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר למשלם הקנס לעתור – אף לאחר ביצוע התשלום – לתובע המשטרתי כדי שתבוטל הודעת הקנס, אולם לשם כך קצב המחוקק פרק זמן של 30 ימים בלבד ממועד המצאתה של ההודעה. המבקש לא פעל במסגרת זמנים זו, ואף לא בגדרי הזמן שהוקצב להגשת ערעור. משכך, נוכח היותה של הרשעת המבקש חלוטה, לא ניתן להשיג עליה באמצעות ערעור, ראשון או שני (רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.5.2007); רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2008); רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.11.2008))".

אין חולק כי הקנס התקבל אצל המבקש ושולם במועד. המבקש לא הציג כל ראיה המוכיחה כי הרכב היה בחזקת אשתו במועד ביצוע העבירה, זאת למעט תצהיר סתמי אשר אינה מגובה באסמכתאות.

לא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק מתן ארכה להישפט במקרה דנן ואני דוחה את הבקשה על הסף.

5129371

54678313זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשפ"א, 01 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.