פתח דבר

1. לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביציאה מחניון קניון עזריאלי בתל אביב ביום 3.8.20, בין שני כלי רכב פרטיים.

על פי הנטען בכתב התביעה נגרם לרכב התובעת נזק שהוערך בסך של 9,970 ₪. בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, הועמד סכום התביעה על סך של 10,970 ₪.

עובדות המקרה

1. אין חולק כי התאונה התרחשה בזמן שנהגות שני הרכבים המעורבים בתאונה ביקשו לצאת מחניון קניון עזריאלי דרך אחד הנתיבים המיועד לנסיעה לכיוון דרך איילון צפונה.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, עמד רכב התובעת בנתיב המדובר, כשהתובעת "המתינה בסבלנות לתורה לצאת מהחניון" (סעיף 5 לכתב התביעה), כאשר לפתע הגיח רכבה של הנתבעת מנתיב הנמצא מימין לנתיב המדובר, ומיועד לרכבים המבקשים לצאת לכיוון דרך איילון דרומה בלבד, משם סטה וחדר לנתיב רכב התובעת ופגע בצידו הימני הקדמי של הרכב.
3. על פי הנטען בכתב ההגנה, בחניון קניון עזריאלי קיימות מספר יציאות שאינן מסומנות, ואילו רכב הנתבעת "הגיע מכיוון ימין אל היציאה לכיוון איילון צפון" (סעיף 4 לחלק השלישי בכתב ההגנה). לטענת הנתבעות, נוצר עומס ביציאה מהחניון, ורכב הנתבעת היה "בעצירה מוחלטת והמתין לתורו בעמדת התשלום" והיה "הבא בתור לעמדת התשלום", עת הגיח רכב התובעת משמאל, ניסה לעקוף את רכב הנתבעת ופגע בצידו השמאלי הקדמי (הכל כמפורט בסעיף 4 לכתב ההגנה הנזכר לעיל).

כבר בכתב ההגנה (שם, שם) נטען על ידי הנתבעת כי לאחר שהתברר לה כי התובעת "חזרה בה מאחריותה לתאונה", ניסתה הנתבעת להשיג את תיעוד מצלמות האבטחה במקום או את פירטי המאבטחים בקניון, אך ללא הצלחה.

בהקשר זה אציין כי כל אחת מהנהגות טענה כי רעותה התנצלה בפניה על התאונה והודתה באחריותה לתאונה.

הראיות שהובאו בפני בית המשפט

1. שתי הנהגות העידו לפניי, וגירסאותיהן תאמו בכלליות את הנטען בכתבי הטענות, בהתאמה.

כן הוגשו לבית המשפט תצלומים מזירת האירוע, לרבות תמונה המתעדת את מצב הרכבים לאחר הפגיעה (נ/1), תמונה של זירת האירוע בעת שרכבים אחרים מצולמים בה שלא בזמן התאונה (נ/2), ותמונה של זירת האירוע כשהיא ריקה מרכבים (נ/3).

כבר עתה אציין כי מעיון בתמונות עולה כי רכב התובעת אכן נראה בתמונה נ/1 כשהוא נמצא בנתיב הנסיעה המיועד ליציאה מהחניון לאיילון צפונה (על פי שתי העדויות), ואילו רכב הנתבעת נראה בנ/1 כשהוא מצוי מימינו (בזווית), כך שברור, שעובר לתאונה, רכב הנתבעת ניסה להיכנס לנתיב הנסיעה המדובר. משילוב התמונות (שצולמו ממרחקים שונים וזוויות מעט שונות) לא ברור לחלוטין אם רכב הנתבעת אכן היה "הבא בתור" לתשלום בעמדת החניון, אך ברור כי הוא היה בקרבת עמדת התשלום, בדומה לרכב התובעת.

דיון והכרעה

1. חרף הפער בין שתי הגירסאות, ובפרט לנוכח קיומו של תיעוד של מצב הרכבים לאחר התאונה (נ/1), הרי שניתן לקבוע בבירור כי עובר לתאונה רכב התובעת נסע באיטיות או עמד בנתיב הנסיעה המיועד ליציאה לדרך איילון צפונה. כך, גם הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי ביקשה להיכנס לנתיב זה "מכיוון ימין" (כפי שגם עולה מנ/1), אם כי לטענת הנתבעת, התאונה התרחשה בזמן שרכבה עמד (במצב בו נמצא לאחר התאונה), ואילו רכב התובעת, הגיח "משמאל", וניסה לעקוף אותה.
2. מצאתי לנכון להעדיף את גירסת הנהגת התובעת על פני גירסת הנהגת הנתבעת, לאופן קרות התאונה. להלן נימוקיי.

התובעת העידה באופן עקבי כי עובר לתאונה נהגה את רכבה במסלול הנסיעה היוצא לכיוון איילון צפונה, וכי נהגה את רכבה ישר, ללא כל סטייה. גירסתה זו גם משתלבת היטב עם התמונה מזירת האירוע, שמלמדת גם על נסיון של הנתבעת להשתלב עם רכבה באותו נתיב בדיוק.

לעומת זאת, גירסתה של הנתבעת מעוררת קושי, שכן לטענתה עובר לתאונה רכבה עמד במקום, ואילו רכב התובעת סטה לעברה. הקושי נוצר לנוכח התמונות מזירת האירוע, שצולמו מיד לאחר התאונה, ובמועדים אחרים, המלמדות על מסלול נסיעת הרכבים, ועל כך שלא הייתה לתובעת כל סיבה להסיט את רכבה ולפגוע ברכבה העומד של הנתבעת, על פי הנטען, אלא אם לא הבחינה, כמובן, ברכב הנתבעת שהיה במצב עצירה, על פי הנטען.

1. נתתי אמון מלא בגירסת התובעת לפיה עובר לתאונה היה מצוי רכבה במצב עמידה, ותימוכין לטענתה זו מצאתי דווקא בעדותה של הנתבעת שסיפרה כי ביום האירוע, היציאה מהחניון הייתה עמוסה במיוחד בשל תקלה בעמדות התשלומים (ע' 3, ש' 28). ברור כי במצב כזה, העומס בחניון היה רב ביותר, היציאה מהחניון הייתה קשה, ורכבים נאלצו לעמוד במקום או ל"הזדחל" קדימה. כך, גם אם ניתן היה לנוע בחניון, הרי שהתנועה הייתה איטית ביותר, כאשר רכבים רבים מבקשים להשתלב בנתיבי נסיעה שונים, ואף מן הצד, כפי שביקשה הנתבעת לעשות.
2. התובעת העידה שלא ראתה את רכב הנתבעת עובר לתאונה, וכי הנתבעת "חתכה" את נתיב נסיעתה בעת הפגיעה (ע' 2, ש' 28-29). היא העידה כי התאונה ארעה בעת שהרכב שעמד לפניה התקדם בתור, והיא ביקשה להתקדם גם כן.

היא עומתה עם העובדה כי בטופס ההודעה שלה לחברת הביטוח היא סיפרה כי רכבה היה בעצירה. לכך השיבה התובעת: "אני אגיד פשוט מה היה, יש תור מכוניות, עומדים ונוסעים וכך הלאה, אני מתקדמת והיא מגיעה מימין" (ע' 3, ש' 6).

1. הנתבעת העידה שהיא עובדת בקניון עזריאלי ומכירה את החניון היטב, ולטענתה, טרם הפגיעה רכב התובעת היה מאחוריה, ואילו רכבה היה "בעצירה", "מחכה להבא בתור שהיה בעמדה", קרי, בעמדת היציאה מהחניון (ע' 3, ש' 30). הנתבעת עומתה בחקירתה הנגדית עם העובדה שבטופס ההודעה הלאקוני שלה לחברת הביטוח, לא ציינה פרטים רבים, לרבות לא את העובדה שרכבה היה בעצירה (ע' 4, ש' 24). אציין, כי בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון ליתן משקל רב לטענת ב"כ התובעת, בפרט לנוכח העובדה שמדובר בטופס ממוחשב שהפרטים בו לא נרשמו באופן ישיר על ידי הנהגת הנתבעת, אך כן אציין כי בטופס לא צוינה העובדה שהנתבעת ביקשה לפנות לנתיב היציאה לאיילון צפונה מצד ימין.
2. אך כאמור, יש קושי לקבל את גירסת הנתבעת בדבר אופן התרחשות התאונה, כשרכבה במצב עמידה, מה עוד שבחקירתה החוזרת אף טענה כי עובר לתאונה עמדה עם רכבה במשך דקה שלמה (ע' 5, ש' 33). אם כך היה הדבר, הרי שלנוכח מיקום הרכבים בזירת התאונה, היה רכבה של הנתבעת עלול להיפגע מרכבים אחרים עוד קודם לתאונה. בהינתן העובדה כי מיקום הרכבים המתועד בנ/1 לא מלמד על סטייה של רכב התובעת למסלול הנסיעה של הנתבעת, אלא להיפך, לא ניתן לקבל את גירסת הנתבעת.
3. הנתבעת העידה כי מיד לאחר התאונה אמרו לה מאבטחי החניון כי ראו שהתובעת אחראית לתאונה, וכי לאחר שהתברר לה שהתובעת מתנערת מאחריותה לאירוע, עשתה מאמץ כן להשיג תיעוד של מצלמות האבטחה וכן את פרטיהם של המאבטחים בזירה (ע' 4, ש' 33). לטענתה נמסר לה כי התיעוד לא נשמר וכי את פירטי המאבטחים ניתן יהיה למסור רק לאחר הגשת תלונה במשטרה. לדבריה, לא התעצלה ואף ניגשה לתחנת משטרת הרצליה להגיש תלונה, אך לא אפשרו לה לעשות כן, בשל מגבלות הקורונה (שם, בהמשך).

תשובותיה של הנהגת הנתבעת מהימנות בעיניי לעניין מאמציה המדוברים, אך ניתן היה לפנות גם לבית המשפט לקבלת צו שיפוטי מתאים, והדבר לא נעשה על ידי ב"כ הנתבעות. כך או כך, אין בכך משום מחדל מצידן של הנתבעות, ולא זקפתי זאת לחובתן.

1. כן אציין כי הנתבעת אישרה שלא הגישה כל תביעה נגד התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה שלה בעקבות התאונה. כשנשאלה מהו הנזק שנגרם לה, השיבה: "שריטות רציניות" (ע' 5, ש' 26), אך היא לא ביררה מהו הנזק הכספי שנגרם לה. גם התנהלות זו מעוררת קושי דווקא לנוכח עדותה של הנתבעת, שהעידה שהופתעה מהתנערותה של התובעת מאחריותה לתאונה כביכול, ואף הביעה את כעסה על כך.
2. לנוכח כל האמור לעיל, מצאתי להעדיף את גירסת התובעת לפיה התאונה התרחשה בעת שרכב התובעת עמד או "הזדחל" בנתיב היציאה לדרך איילון צפונה בקניון עזריאלי, והנתבעת ביקשה להיכנס לנתיב הנסיעה המדובר מצד ימין, ופגעה ברכב התובעת.

אשם תורם

1. עם זאת, כן מצאתי לנכון לייחס לתובעת אשם תורם, שאינו מקים אחריות, בשיעור של 20%, בנסיבות העניין (לעניין זה ר' רע"א 2809/18 קסברי נ' רוזן ואח' (נבו, 2018)).

אין חולק כי היציאה מהחניון הייתה עמוסה ביותר, ככל הנראה בשל תקלה, ובמצב דברים זה נוצר עומס המסכן את כלל הרכבים בחניון. התובעת אמנם העידה כי לו הייתה מבקשת הנתבעת להשתלב בנתיב הנסיעה המדובר, הייתה מאפשרת לה לעשות כן, אך כפי שמשתמע מאמירה זו, וכפי שגם אישרה בצורה ברורה, היא לא ראתה כלל את הנתבעת עובר לתאונה. משכך, ולנוכח התנועה האיטית ביותר בחניון, יש מקום לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור שנקבע.

שיעור הפיצוי

1. כאמור לעיל, בכתב התביעה נתבע סכום כולל בסך של 10,970 ₪, ומתוכם 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק לטובת התובעת הוצאות משפט, מלבד שכ"ט עו"ד שייפסק, ולכן שיעור הפיצוי (בניכוי אשם תורם), יחושב מסכום הנזק לרכב בסך של 9,970 ₪.

סיכומו של דבר

1. הנתבעות תשלמנה לתובעת, באמצעות נתבעת 2, את הסכומים הבאים:

א. פיצוי חלקי בעד הנזק בסך של 7,976 ₪.

ב. אגרת בית המשפט בסך של 760 ₪ (שתי מחציות).

ג. שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

סכומי פסק הדין ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י' אייר תשפ"א, 22 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.