ניתנה ביום 23 נובמבר 2020

סגן הנשיאה אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה חיפה (השופטת סאוסן אלקאסם; ב"ל 1064-08-20) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הוועדה) אשר קבעה למבקש נכות בשיעור 9.75% והחליטה שלא להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – התקנות).

רקע

1. המבקש פחח רכב במקצועו ובעל מניות בחברה לפחחות רכב. תסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובל המבקש הוכרה כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.
2. הוועדה התכנסה בעניינו של המבקש ביום 28.2.18 וקבעה למבקש נכות בשיעור 9.75% בגין CTS בשתי ידיו. הוועדה לא הפעילה את תקנה 15 מהטעם ש"ממשיך לעבוד כבעל מוסך עצמאי".
3. המבקש ערער לבית הדין האזורי (ב"ל 25918-04-18). במסגרת ההליך ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה יוחזר "עניינו של המערער אל הוועדה הרפואית לעררים, נפגעי עבודה, בהרכבה מיום 28.8.18 (כך במקור - א.א.), על מנת שתבחן במנומק את הפעלת תקנה 15 בעניינו. באחריות המערער להציג מסמכים התומכים בטענותיו לרבות תלושי השכר".
4. ועדת הרשות התכנסה בעניינו של המבקש וכתבה בהחלטתה כדלקמן:

"המבוטח, בן 66, בעל מוסך לפחחות וצבע. הוכרה אבחנה של תסמונת תעלה קרפלית דו-צדדית כתוצאה מעבודה על כלים רוטטים. ועדה רפואית לעררים מיום 7.1.2019 קבעה 5% נכות לכל יד בגין פגיעה קלה מאוד – סך הכל 9.75%. הנכות שנקבעה אינה מונעת מהמבוטח לשוב לעיסוקו. מדובר בהפרעה תחושתית קלה בלבד."

הוועדה התכנסה ביום 4.8.2019 וקבעה כי היא מאמצת את המלצת ועדת הרשות וקובעת כי אין מקום להפעלת תקנה 15.

1. המבקש ערער על ההחלטה לבית הדין (ב"ל 59176-08-19). בפסק הדין ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (להלן – פסק הדין המחזיר) לפיה:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 4.8.19, על מנת שתאפשר למערער לטעון בפניה לעניין הפעלת תקנה 15 תוך הצגת תלושי השכר."

הוועדה מושא הבקשה

1. הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר ביום 14.5.2020 וכתבה בהחלטה כדלקמן:

"בהתאם לפס"ד הועדה הקשיבה לטענות העורר ובא כוחו, בפני הוועדה הוצגו תלושי שכר עם ירידה משמעותית/קפיצתית בשכר, ללא כל תיעוד בשינוי מצב הבריאותי הקשור לתסמונת תעלה קרפלית מיום ינואר 2016 ועד פברואר 2018. אך יש לציין שאכן מחודש 9.16 כלומר 7 חודשים לפני קביעת תחילת האירוע חלה ירידה בשכר, כלומר מעל 20 אחוז. הועדה עוצרת את הדיון ומבקשת להחזיר לועדת רשות ולשקול מחדש את קביעתה לענין תקנה 15 תוך התייחסות למסמכים החדשים שהוצגו בוועדה מעבר להתייחסותה בתחום הרפואי. לדעת הוועדה שירידה תחושתית בלבד ללא פגיעה מוטורית לא מונעת מהתובע להמשיך בעבודת כבעל עסק (מוסך/פחחות).

נכותו הרפואית: CTS דו"צ לפי סעיף 31(4)(א) לכל צד בשיעור 5%, סה"כ 9.75%. "

1. ועדת הרשות התכנסה ביום 2.6.2020 וכתבה בהמלצתה כך:

"ועדת הרשות עיינה בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 14/05/2020, ובפס"ד מיום 15/01/2020, הנכות שנקבעה הינה 9.75%, מדובר בהפרעה תחושתית קלה בלבד ללא פגיעה מוטורית, לא מונעת מהתובע להמשיך בביצוע עבודתו הרגילה. לאור זאת מסוגל להמשיך בעבודתו במשרה מלאה.

התובע ממשיך בעבודתו (במשרה חלקית), ועסקו ממשיך לעבוד.

הואיל ועפ"י הוראות תקנה 15, לא מתקיימים בתובע שני התנאים ההכרחיים להפעלת התקנה, של אי מסוגלות לעבודתו, ושל ירידה ניכרת בהכנסות, ממליצה ועדת הרשות לא להפעיל את תקנה 15."

1. הוועדה התכנסה ביום 26.7.2020 ורשמה מפי ב"כ המבקש את הדברים הבאים:

"דברי בא כוח הנפגע- בית הדין החזיר את התיק לוועדה בדיון בתקנה 15 והכוונה לקיים דיון ולא לאמץ ללא דיון לפחות את המלצת ועדת רשות. ועדת רשות קבעה שאומנם המדובר בפגיעה תפקודית לעובד פחחות שיש לו תעלה קרפלית אומנם יש ירידה בהכנסות לפי התלושים שהוצגו יחד עם זאת לטענה הואיל ומדובר בנכות רפואית נמוכה אין היא ממליצה על הפעלת תקנה 15. וזה נוגד את התקנות והואיל ותקנה 15 ניתנת ליישום בכל דרגת נכות ואין תנאי שהנכות הרפואית תהיה גבוהה ולכן נופל הנימוק של ועדת רשות ומבוקש להפעילה במלואה."

הוועדה שבה וקבעה כי אין להפעיל את תקנה 15 ונימקה החלטתה כדלקמן:

"בהתאם לפס"ד הועדה הקשיבה לטענות בא כוח התובע, עיינה עיון חוזר בחומר הרפואי כולל דוח בדיקה גופנית, ללא סימני דלדול שרירים, עם סימנים קיפוח תחושתי בלבד, ללא פגיעה מוטורית, כמדד עיקרי על השפעה תפקודית ולכן הוועדה לאחר דיון חוזר מקבלת את המלצת ועדת רשות ולא מפעילה את תקנה 15. "

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. המבקש ערער לבית הדין האזורי. בית הדין דחה את הערעור וקבע בתמצית כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר וכי לא נפלה בהחלטתה טעות משפטית. נקבע כי הוועדה דחתה את הפעלת תקנה 15 בשל אופי הנכות של המבקש, אשר ללא משפיעה תפקודית ולא בשל שיעור הנכות.

עוד נקבע כי הוועדה לא קבעה כי הייתה למבקש ירידה בהכנסות הקשורה בתאונה. הוועדה קבעה כי הייתה ירידה בהכנסות, אך כי לא היה בתקופה זו שינוי במצבו הבריאותי של המבקש הקשור לפגיעה שהוכרה.

1. בית הדין קבע כי מכיוון שהוועדה הסבירה באופן ברור וממצה כי לא מתקיים התנאי של אי מסוגלות לעבוד, הרי שברורה מסקנתה כי לא מתקיימים במבקש התנאים להפעלת תקנה 15 ולא נפלה טעות בהחלטתה.

בקשת רשות הערעור

1. בבקשה שלפני טוען המבקש כי מהחלטת הוועדה עולה שאין להפעיל את תקנה 15 כאשר אין מניעה להמשך ביצוע עבודתו הרגילה של המבקש. לטענת המבקש מדובר בפרשנות מוטעה של התקנה אשר מצמצמת משמעותית את תקנה 15 כך שתחול רק על נכויות קשות המביאות לכדי אי מסוגלות לעבודה ובכך הוועדה שוללת את הפעלת תקנה 15 בניגוד לחוק לפסיקה ולהיגיון.
2. קביעת הוועדה כי תנאי להפעלת התקנה הוא פגיעה מוטורית וכי לא די בפגיעה תחושתית מאיינת את הזכות להפעלת תקנה 15 בגין נכות רפואית נמוכה שיש בה פגיעה עצבית אך לא מוטורית. מעבר לכך נטען כי שגתה הועדה בקביעתה כי בשל העדר פגיעה מוטורית אין השפעה על כושר העבודה.

הכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דינה להדחות.
2. תקנה 15 קובעת כי:

"(א)הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה ... בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע...

(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו."

הוועדה בחנה בהתאם לנקבע בתקנה את יכולת המבקש לחזור לעבודתו או לעיסוקו וקבעה על סמך אופי הנכות כי היא אינה משפיעה על יכולתו להמשיך בעבודתו. אין כאן קביעה של הוועדה כי לא ניתן להפעיל את תקנה 15 בנכויות נמוכות, אלא אך ורק יישום של תקנה 15 הדורשת בחינה פרטנית של נכות המבוטח ויכולתו לחזור לעבודתו הספציפית. לפיכך לא נפלה כל טעות משפטית בקביעת הוועדה בעניין זה.

1. טענת המבקש כי גם פגיעה תחושתית לא מאפשרת חזרה לעבודה הינה טענה שיוצאת כנגד שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין לא יתערב בה.
2. סוף דבר – הבקשה נדחית. משלא היה מקום להגיש את בקשת רשות הערעור המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה על סך 1,000 ₪.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"א (23 נובמבר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.