לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעת (שיקרא להלן גם: "האוטובוס") באירוע תאונתי מיום 2.6.2020 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

בכתב התביעה נטען ע"י התובעת כי ביום 2.6.2020 בשעה 17:45 לערך, בכיכר השבטים שבעיר מודיעין עלית, עת נסע אוטובוס התובעת בנתיבו כדין, לפתע סטה מנתיב נסיעתו אל עבר נתיב נסיעת אוטובוס התובעת פגע בו והסב לו נזקים.

מנגד, נטען בכתב ההגנה, כי עת נסע רכב הנתבעת בנתיב השמאלי בשד' בית הלל במודיעין עילית לכיוון היציאה לכביש 446. נהג אוטובוס התובעת נסע בנתיב הימני במקביל לרכב הנתבע ובאותו כיוון נסיעה עת נכנסו הרכבים לכיכר סטה אוטובוס התובעת מנתיבו ולא התחשב בעיקול שהיה בנתיב נסע ישר ופגע ברכב הנתבע.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר שהובא בפני, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, שכן עדיפה עלי גרסת נהג רכב התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת נהג הנתבע, ואפרט.

נהג התובעת העיד כי : "נסעתי בכיכר בנתיב השמאלי והייתי צריך לפנות שמאלה והנתבע היה מאחורי וניסה לעקוף אותי משמאל ועלה על אי תנועה ונכנס באוטובוס. האוטובוס נפגע מצד אחורי שמאלי. הוא בא במהירות. ירדתי אליו ואמרתי לו איך נכנסת בי מה קרה והוא אמר לי "לא שמתי לב, לא יודע מה קרה". (עמ' 1 לפרו' שורות 13-16).

בחקירתו הנגדית מסר נהג התובעת כי הבחין במראת האוטובוס ברכב הנתבע כשהוא נוסע בנתיב השמאלי מאחוריו ומגיע במהירות תוך שמנסה לעקוף את האוטובוס (עמ' 2, 4 לפרו').

מצאתי ליתן אמון מלא בעדות נהג התובעת, עדות ברורה ישירה בלתי מתחמקת, המתיישבת עם כלל הראיות והנסיבות ועם הגיונם של דברים, ועדות זו הותירה בי רושם מהימן ואף לא נסתרה.

מנגד, העיד נהג הנתבע כי:" יצאתי משד' בית הילל לכיוון היציאה מהעיר, הייתה כיכר, היו שני נתיבים. האוטובוס היה בנתיב הימני, התחלנו לנסוע בכיכר ולפתע האוטובוס חתך את הכיכר ישר, התעלם מהנתיב שלו ודחף אותי " (עמ' 5 לפרו' שורות 16-18 ).

נהג הנתבע הכחיש בעדותו כי ניסה לעקוף את האוטובוס, לדבריו: "יש שם סלעים ולא הגיוני שאני אעקוף אותו וגם אין מקום" (עמ' 6 לפרו' שורה 6), אלא שמהתמונות ממקום התאונה (ת/1) נראה רכב הנתבע כשהוא עומד על אבנים משתלבות שבשפת הכיכר. הדבר לא מתיישב עם טענת נהג הנתבע כי "אין מקום" לעקוף.

אף מיקומי הנזקים ברכבי הצדדים מתיישבים יותר עם גרסתו של נהג התובעת מאשר עם גרסת נהג הנתבעת. שכן האוטובוס נפגע בחלקו השמאלי האחורי ואילו רכב הנתבע נפגע בחלקו הימני קדמי.

במצב בו אוטובוס, שהינו רכב ארוך, מבצע פניה שמאלה, חלקו הקדמי פונה שמאלה ואילו חלקו האחורי "בורח" ימינה. לכן, באם האוטובוס אכן היה סוטה לעבר רכב הנתבע, סביר יותר כי הנזק היה בחלקו הקדמי של האוטובוס, ולא בחלקו האחורי.

יתרה מזו, נהג הנתבע בחקירתו הנגדית כי המראה של רכבו התקפלה פנימה ( עמ' 11 ש' 5-9 לפרו). נזק זה מתיישב ומסתבר יותר עם גרסת נהג התובעת, לפיה רכב הנתבע ניסה לעקוף אותו ולא עם גרסת נהג הנתבע, כי רכב התובעת סטה לעבר רכב הנתבע.

יוער כי אף העובדה שהנתבע זנח תביעתו, אותה הגיש בבית המשפט לתביעות קטנות בבת- ים, חרף הנזקים שנגרמו לרכבו, יש בה כדי לחזק גרסת התובעת.

על כן, שוכנעתי כי התאונה התרחשה בשל עקיפה בחוסר זהירות ע"י נהג הנתבע.

באשר לגובה הנזק, קביעותיו של השמאי מטעם התובעת לא נסתרו ע"י הנתבעת. לכן, מצאתי כי הדבר הוכח ע"י התובע. למעט באשר לסוגיית ימי עמידה. שכן התובעת לא צירפה אסמכתאות מספקות לרכיב נזק זה. על כן, לא מצאתי לחייב הנתבעת בגין ימי עמידה.

לאור כל האמור, מצאתי לחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 9,686 ₪ , בצירוף אגרת המשפט בסך 760 ₪, שכר העד מטעם התובעת בסך 450 ₪ (יתרת השכר שנפסק תשולם ע"י התובעת) ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪. התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לחייב את התובעת באגרת המחצית השניה באמצעות הרשאה לחיוב חשבון.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ב, 15 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.